השוואה כזו מנסה לעשות היום בעיתון "הארץ" בני ציפר, שהוא, לדעתי, מחפש כפייתי של נושאים מעוררי מחלוקת, ודעות קיצוניות ומשונות, כדי לכתוב עליהם בבלוג שלו. יש גם בני ציפר אחר, עורך "תרבות וספרות" באותו עיתון, שם הוא מתגלה ככותב משכיל והומאני, איש יודע ספר, חובב שירה, המגלה חיבה ורגישות כלפי כל אמנות באשר היא.

ראשית, המושגים המקובלים בישראל על שמאל וימין הם שונים מהמקובל בעולם ורק מבלבלים. מי שנקראים סרבני שמאל בישראל, משתייכים לקבוצה הענקית של הרוב הדומם המבקש קץ לסכסוך עם הפלסטינים. ביניהם יש בעלי דעות ימניות - קפיטליסטיות ובעלי דעות שמאליות - סוציאליסטיות. המיעוט הזניח של סרבני השירות בשטחים משתייכים לאותו רוב דומם. אלה אנשים אינדיווידואליסטים, בעלי השקפות עולם הומניות, חיים על פי מה שמורה להם שכלם ומוכנים להקריב משהו מנוחיותם בשם האידיאלים בהם הם מאמינים. הסרבנים מימין משתייכים לציבור גדול שאינו מוכן להתפשר עם הפלסטינים כי אינו מאמין שאפשר לחיות אתם בשלום כל עוד הם מבקשים את "זכות השיבה" - במילים אחרות את מחיקתה של ישראל מהמפה והחזרת כל שטחה אל הפלסטינים. ביניהם יש בעלי דעות שמאליות - סוציאליסטיות ובעלי דעות ימניות - קפיטליסטיות וגם מיעוט של דתיים שאמונתם גורמת להם להתעקש על כך שרק יהודים צריכים לחיות בארץ ישראל השלמה - מושג דתי בעיניהם שמקורו במקרא. אנשים אלה חונכו בישיבות, שליברליות והומאניות נחשבות בעיניהם לכפירה בעיקר. הם חונכו, אם לא לומר אולפו, לעשות כל מה שהרבנים שבראש כל ישיבה יורו להם בלא כל מחשבה. אלה אנשים שלא חיים על פי שכלם הם, אלא על פי השכל של הרב שלהם. בעיני הם דומים לכבשים המונהגים על-ידי רועה צאן. 

כך אני רואה את סרבני "הימין"  -  בניגוד למה שרואה בהם בני ציפר.