לפני שירדתי מפס הייצור , רגע לפני שפקע התוקף של תעודת האחריות שלי ,הייתי צריכה להחזיר את עצמי לתיקונים. לרוב אני לא מאמינה לאנשים ובטח לו לאלה הקרובים אלי, אז לעיתים צריך לפתוח את הארנק בכדי להאמין לאדם זר שאומר שיהיה בסדר.
את סער בחרתי מתוך רשימה ארוכה ששלחו לי מקופת חולים כללית בעודי מחפשת אחר פסיכולוג לטיפול עדין ורך כזה שיקדם אותי קצת בחיים לעבר המטרה הנשגבת.
מבין כל השמות המעוטרים חלקם מתחילים בד"ר XX , חלקן בשמות פמיניסטיים לוחמניות וחלקם םשוט לא מעוררים שום עניין. לסער יש שם של טייס ואם הוא טייס, אז אני בהחלט זקוקה לפסיכולו טייס - הטובים לפסיכולוגיה והטובות שרוטות.
כבר חשבתי שהכל בסדר כשהתיישבתי בפעם הראשונה מול סער, התרגשתי בבוקר , השקעתי בלבוש, שמתי גם סומק. כאילו שאם הוא יראה בחורה מטופחת אז הוא יתן לי תעודת תו תקן , תעודת עובר ואולי אם יש לי מזל הוא יפטור אותי מהטיפול באמרת "הכל בסדר, לא צריך".
"אני רק הגעתי לכמה פגישות, ככה לליטוש פינות , לא משהו עמוק, אין צורך לחפור באמת, הבטן כבר בפנים, העטיפה צבעונית והסוכריה מתוקה" סער חייך , אני מרוצה.
בצפון ת"א בדירה שהוסבה לקליניקה, ספה ישנה שכבר שקועה מכמות המטופלים שישבו עליה, סוחבת על עצמה את עול החיים של כל היושבים עליה, שומרת את סודם וסופגת את כאבם, מתאימה את עצמה לכובד המשקל של זכרונות העבר ,ועול ההווה והיא כשריון לקרב הצפוי על העתיד, חולמת את חלומם.
עציץ הפלסטיק חסר החן אינו גוזל את החמצן ובטח שלא את ההצגה, אולי הוא סתם עד אילם שנושם ואינו פולט את ערבולי הסיפורים. אולי הוא מזכיר למטופל שכאן בחדר הזה אין עוד חיים חוץ ממנו, זו השעה שלו.
הסיפור שלי שכבר מזמן סיגל לעצמו חיים משלו ועושה בי כבשלו, אני שמחה שהעציץ מפלסטיק אין לי אויר לחלוק.
המנורה , רטרו אמיתי, אהבתי.
סער אומר "שיהיה בסדר" אני נותנת לו להינות מהספק. הפרטים שטחיים, שקריים, אני רק צריכה ליטוש קל בקצוות.
סער מסתכל על השעון ומסיים את הפגישה "חרטטנית, ניפגש בשבוע הבא, הפעם תבואי לעבוד".
אתם מוזמנים לעולם שלי, לסיפור שלי
|