ראש עיריית חיפה מפרסם עכשיו ברדיו לקהל הרחב לבוא ולבקר בתערוכת הגופות בעיר, סליחה - עולמות הגוף. לא יודע למה דווקא עכשיו נזכרתי בזה, ואולי גם מפני שאחותי בדיוק התחילה לבצע דיסקציה כחלק מלימודי הרפואה שלה שזה עתה החלו. אז הנה מה שכתבתי אחרי הביקור הראשון והאחרון בתערוכה ההיא. זה היה בפסח האחרון. כן אני ממליץ, בכל זאת אולי זה לא רעיון טוב ללכת ממש אחרי שאכלתם.

המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1452593

אולי אחד הדברים היותר מבעסים זה משהו כמו להיכנס לחניון ולראות את הרכב שלפניך בכניסה דופק פרסה כי אין יותר מקום? ואז לקינוח יש את איגור (שם בדוי, כי האמיתי ממש לא מעניין) השומר, שנוזף בך במבטא כבד: "אין מקום פה יותר, נוסעת שמה, נו אולי שמה חנייה, נו נוסעת כבר!" בטח בלב שלו הוא כבר מרביץ עלי איזה מאה שישים ושמונה קללות ברוסית. אני מחזיר לו איזה שבע עשרה קללות מהלב שלי בחזרה, אבל בכל השפות. עכשיו אנחנו לבד באוטו בעיר זרה, מחפשים את החברים שלנו ואולי גם איזה חנייה קרובה לא תזיק.

פייר יש שני מקומות שאני מכיר ממש טוב בחיפה. את הנמל מהתמונות, ואת צומת הצ`ק פוסט כי לפעמים מזכירים אותו בגלגלץ. זהו. יש גם את ההר הזה נו, הכרמל הכרמל. בקיצור עד שיצאנו מוקדם ועמדנו בגבורה את כל הפקקים בכביש החוף אין חניה. כמה סיבובים שם בשכונה ליד והנה מצאנו. חוזרים הכל ברגל למוזיאון. בן זונה איגור ששלח אותי לעשות סיבובים. קצת חם אבל בסוף מגיעים כי כבר רבע לאחת בצהריים, והכרטיסים שלנו הם לאחת. עשרה שקלים תמימים לאוטומט של הפחיות מזכים אותנו בפפסי מקס (פרסומת גלויה) ובאיזה מיץ מנגו קר. אני עתיד להצטער על המיץ הזה אבל בינתיים הבטן שלי בסדר. בינתיים.  

עכשיו שאלה: כשאתם חושבים על גופה מה עובר לכם בראש? כלומר מתישהו לכל אחד יש את התענוג המפוקפק הזה בלראות איזו גופה במתכוון או שלא. ולא, לראות גופה בטלויזיה או בקולנוע זה לא נחשב, אפילו שאתם ממש קרובים למסך כאילו דה! אתם עם הפאקינג פופקורן שלכם ואתם יודעים שזה רק סרט... אז ראיתי גם אני כמה גופות בחיי, וזה לא היה מרנין אף פעם. אבל ת`כלס, אם אתם לא שייכים לאחת מהקטגוריות של איזה מחסל מקצועי, ואו רוצח שכיר, ואו פתולוג, ואו סטודנט לרפואה שנה א, ואו סטודנט לרפואה שנה א` שמנסה שוב פעם, ואו סניטר, ואו רופא, אחות, ואו נגיד פתולוג ממש מורעל השם ישמור, ואו השד יודע מה... בעצם שדים קצת מבינים בגופות לא? כנראה שיותר מדי גופות ביחד לא ממש יוצא לראות ביום יום. חוץ מאלה שכנראה מוכנים גם לשלם כסף, וגם לראות איזה עשרים פלוס גופות בתערוכה מיוחדת של גופות כולל הרבה הרבה הרבה איבריים פנימיים. יאמי!

בסוף אנחנו בבפנים של התערוכה. המזגן לא ממש מקרר, בכל זאת לא הלבישו את הגופות במעיל, אז אולי לא נעים וזה. מחד זה לא שאני לא מתכוון לפרט כאן יותר מדי על המיצגים (להלן הגופות...) ועל איך זה מוצג במציאות. מאידך אני כן הולך לספר שכל הגופות (להלן המיצגים) שמורות מאוד טוב באמצעות תהליך שנקרא פלסטיזציה שעוסק איך לא בשימור הגוף המת..."יתגדל ויתקדש..." לא זוכר את ההמשך סליחה וגם הסידור לא ממש כאן לידי. כל הגופות הם אכן גופות אמיתיות, כלומר הם ממש מיצגים של גברים-נשים שחיו פעם, כאילו על אמת, ותרמו את גופם לתערוכה. למה? באמא שלכם אני לא הכתובת...

אין עור על הגופות כך שלא ממש רואים את הפנים אז קשה להגיד מי נראה כך או אחרת. לא באמת רוצה לומר שפשטו את העור, כי זה קצת מזכיר לי את הקטע לפני שאוכלים עוף נגיד וממליצים להוריד את העור... סליחה אני מתנצל באמת מפאת כבוד המת כאן. אבל זה מדהים, באמת. כלומר ברמה הפתולוגית, ואיך שהכל נראה במציאות זה אכן מרתק. אולי לא שובה לב אבל בהחלט מרתק. עזבו הקטע עם העוף לא ממש...

וכך אני מסתובב לי בין המיצגים שלוש נקודות ומחזיק את הבטן. עפות לי מלא מלא מחשבות בראש. כמו נגיד שכולם היו פעם אנשים אמיתיים? כן דביל זה כל הקטע. זה כל הבשר והדם שכולם תמיד מזכירים נכון? אהה... מי שבאמת רוצה לדעת איך אנחנו נראים מבפנים, אני ממליץ כי זה באמת מרתק. אף פעם לא דמיינתי איך זה באמת נראה מבפנים, אחרי היום אני כבר לא צריך לדמיין. מעכשיו כנראה אני הולך להסתכל על הקנקן יותר מבחוץ ולא רק מבפנים, וכל המוסיף גורע. בקיצור די חיכיתי לתערוכה הזו, תערוכת הגופות המדוברת... אבל לא יעזור כלום הבטן מתהפכת לי מבפנים. העיניים מעכלות הכל, אבל למוח די קשה עם כל הקונספט הזה שמציג את כל "החברים" שם, שהיו פעם בין החיים, ועכשיו מיקמו אותם בכל מיני פוזות שונות ומגוונות. "אחי, דווקא הולם אותך המוות, באמת. ועוד פירגנו לך ככה מקום של כבוד באיזו תערוכה...שמע אתה סלב"

מלא אנשים בתערוכה. לראות ובאמת לא להאמין. הלב הזה פעם פעם אצל מישהו, הריאות האלה היו פעם גם של מישהו, והמוח הזה פעם פתר כנראה כמה תרגילים בחשבון. הגוף הזה כאן אולי פעם עמד ליד מישהו בתור לגבינות, הגוף ההוא היה איזה שר מפורסם, והגוף של האישה אולי היה פעם של איזו ספורטאית. הם מתים עכשיו כולם, אבל נראים די חיים ושמורים לא רע יחסית לגופה, אבל מה אני מבין? ובהתחשב בנסיבות? אז אולי ריאה של מעשן לא נראית משהו בכלל זה נכון, אבל מצד אחד אם סיגריות מקצרות את תוחלת החיים במשהו כמו חמש עד שמונה שנים, וסקס מצד שני מוסיף לך עוד איזה שמונה, אז יש לי שתי תובנות בעניין. עכשיו יותר מתמיד זה ברור למה יש את הסיגרייה של אחרי... וחוץ מזה אם למות כמו כלב מסרטן הריאות, אז לפחות לעשן כמו בן אדם כל החיים... ואף אחד לא אמר שאני חכם בסדר?

הבטן הבטן. איזה מזל שרק שתיתי לפני את המנגו הזה ולא באמת אכלתי. לא לא המראות כמו הרעיון. קונספט בעברית למי שמתקשה. את תהליך השימור המציא איזה אחד דוקטור גרמני משהו.... אמממ... גרמני...דוקטור... גופות...תנו לדמיון כנף אני לא מוסיף טיפת סרקזם על זה המשפט על הדוקטור כן. מרתק ומזעזע כאחד. אבל די שמחתי לראות את שלט היציאה, משהו כמו להיוולד מחדש החוצה מאיזה עולם של מתים חיים כאלה. זה נגמר. לא עוד אנשים מתים היום תעשו לי טובה. ראיתי תודה, אפשר קצת להוריד את היד מהבטן, לראות ברחבה בחוץ את שאר המוזיאון, הרבה אנשים חיים הפעם להבדיל, ושמש. אני כבר מרגיש יותר שפוי. כלומר זו אף פעם לא תהיה שפיות מוחלטת אבל ככה זה איתי אתם יודעים כבר. 

חזרה לכיוון תל אביב. בתחנת דלק ביציאה מחיפה אני שואל את המתדלק אם נראה לו שיהיה מפוצץ עכשיו במסעדת "מקסים". לא יודע אם מפוצץ נשמע לעניין בפרט שזה מקסים, אבל בקטנה... ראיתי כבר די והותר גופות ליום אחד נכון? לא לא הלכנו למקסים בסוף, זה לא שלא חתמתי על כרטיס אד"י אבל משהו לא מסתדר לי עם מקסים עכשיו, והבטן עדיין רכה מדי. אז ככה אנחנו נראים מבפנים. וואלה... זה מדהים מכל זווית שאתה לא חושב על זה, נראה לי שעד מחר זה יתעכל עוד קצת. עדיין אני מרגיש קצת את הבטן, איזה מזל שיש בטן שמזכירה לי כמה אני בחיים בעצם, וכמה יש עוד להרגיש שם בבפנים שלה. 

אולי איזה מצה עם חומוס ככה בשביל להרגיע קצת, חג שמח!

עמית