זה היה אחד המקומות הכי בטוחים לשבת בו. הרעיון גאוני - בית קפה בכניסה לבית קברות הצבאי, אין בעיות אבטחה, אין בעיות חניה, הרעש לא מפריע לשכנים, איך לא חשבו על זה קודם?

מהר מאד זה הפך לקפה הכי IN   בעיר, אבי הבעלים של המקום היה יושב שם משש בבוקר ועד אחרי חצות לוודא שהקליינטים מרוצים.

נטע למדה כימיה באוניברסיטה, רווקה מושבעת שחיפשה קשר רציני, בכל זאת עוד מעט סוגרת 28 והשעון הביולוגי כבר מתקתק בקול רם.אחת לשבוע היתה הולכת לבליינד דייט שעל פי רוב הסתיים במפח נפש. היו לה דרישות מאד נוקשות מהפרטנר: ראשית יש וטו מוחלט על נשואים או גרושים, הוא חייב להיות משכיל, רצוי מעל מטר שמונים, אחד שיודע מה הוא רוצה מעצמו - אבל אבירים כאלה יש כנראה רק  באגדות.

החברות הקרובות שלה שבכל הנוגע לגברים ידן היתה הרבה יותר קלה על ההדק - יצאו, בילו, נהנו ואם גם ייצא מזה משהו רציני - מה טוב. הן תמיד ניסו לשכנע אותה להיות קצת יותר גמישה לנסות ולהנות קצת - לא כל קשר חייב להסתיים בחתונה, גם מיטה  זה סיום לא רע לעיתים.

בכל יום שישי היה לנטע נוהג קבוע: לקנות עיתון העיר, לשבת בקפה עלמין על כוס לימונעע קרה ולחפש במדור טלקשר את האביר  הבא.

הפעם נתקלו עינייה במודעה מאד בנאלית:" בן 31 מהמרכז, לא מחתיכי הדור ולא מקופי הספארי מחפש דומה".הכנות הזו כנראה שבתה את ליבה והיא כמובן מיד התקשרה, כבר בשיחה הראשונה היתה כימיה - אלון נשמע לה כל כך מקסים וממש ממש לא כמו כל השבועות  שקדמו לו.

היא חשבה להיפגש עימו עוד הערב, אבל הוא לא יכול היה בגלל מחויבות משפחתית קודמת ומיד לאחריה היה אמור לצאת למילואים, אבל הם דיברו באותו סוף שבוע בתדירות של אחת לרבע שעה. ככל שתכפו השיחות היתה בטוחה נטע שזה זה. היא סיפרה לחברותיה על הדייט המתמשמש ובא והן בחושיהן הנשים הזהירו אותה שלא תפתח ציפיות כי טלפון ומציאות הם שני דברים שונים לגמרי.

במשך כל אותו שבוע שבו היה אלון במילואים הם דיברו שעות בעיקר בבקרים אחרי השמירות שהיו לו בלילות.

הם קבעו איך לא, בקפה עלמין לאכול ביחד בוקר ביום שישי הקרוב.

נטע כמובן הקדימה בעשר דקות וישבה בשולחנה הקבוע, כעבור מספר דקות הגיח גבר מרשים, גבוה, למרות שניכר עליו כי הוא יותר מבוגר מ31 כפי שהצהיר. הוא רכן אל נטע והושיט את ידו:"נעים מאד - אלון". כבר מתחילת הארוחה ניכר עליו כי הוא זע בחוסר מנוחה ובוחן כל העת את הסובבים אותו כאילו יש לו ממה לחשוש.

והיה לו, מהר מאד הוא התוודה כי הוא גבר נשוי שמחפש קשר אמיתי אם מישהי שתבין אותו והוא חושב ברצינות על לעזוב את הבית כי רע לו. נטע  לקחה את זה קשה - היא לא אהבה שמשקרים אותה, וגם בנתה הרים וגבעות על הדייט הזה למרות כל אזהרותיהן של חברותיה.אבל היא לא הסגירה את רגשותיה כלפי אלון והמשיכה לנהל את השיחה כאילו זה ממש לא נורא שהוא נשוי, זה נסך בטחון באלון שנהיה יותר ויותר משוחרר ככל שחלף הזמן, למרות שבליבה פנימה החליטה נטע כי בסיום הארוחה הם ייפרדו לעד כי היא עם נשואים לא מסתובבת, למרות שהיה בה זיק של רצון לטעום מהפרי האסור הזה.

רגע לפני הפרידה, מיד לאחר שהמלצרית הניחה את החשבון על השולחן החל הויכוח המסורתי  על הזכות לשלם את החשבון, נטע נכנעה לבסוף ואלון שלף מארנקו את כרטיס האשראי המוזהב והשחצני שלו שעליו היה מטבע שמו באנגלית: אלון ורצברגר, נטע שקלטה את שמו בזווית העין היתה חדת חושים וישר נפל לה האסימון: אלון הוא בעלה של ד"ר רונה ורצברג הדיקנית הרשעית שלה מהפקולטה לכימיה! אותה אחת שבגללה נטע צריכה לעשות קורס חוזר שנה הבאה בכימיה אנליטית.

זה זמן הנקמה, אמרה לעצמה נטע.

אלון שלא היה ער למתחולל בראשה של נטע שאל בחגיגיות - " אז מה עכשיו"? אפילו הוא היה מופתע ממהירות התגובה של נטע: "מה זאת אומרת? אתה מגויס כעת מיידית לצו שמונה אצלי במיטה" בהחלטיות שאינה משתמעת לשתי פנים.

"אפשר רק עוד שלוק מהקפה"? הוא שאל אותה בנימה של ניצחון, "קח את הזמן יקירי".

ואלון התענג על שאריות הקפה שלו דקה אחת יותר מדי, מחבל מתאבד שנכנס לבית קפה הפעיל מטען אדיר שקרע את קפה עלמין לגזרים , כמוהו את הפנטזיה האחרונה של אלון לסטוץ עם סטודנטית והפנטזיה האחרונה של נטע לנקמה מתוקה.

עוד סיפור על  אנשים עם חלומות גדולים ומוסר קטן, .סיפור על סקרנות פושעת ואדרנלין מפעפע,  שמתחיל בבית עלמין שוקק ונגמר בבית עלמין שותק.