כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על אהבה

    ארכיון

    0

    48 שנים אחרי...

    28 תגובות   יום שבת, 21/11/09, 18:52
     זה סבא שלי שעשה "עליה"

    "חזון העצמות: נקברו בקזבלנקה, ושוב בקריית גת

     



    עוד ועוד ישראלים, בעיקר מיוצאי מרוקו וטוניסיה, מחליטים למלא אחרי עשרות שנים את בקשתם האחרונה של הוריהם - ולהעלות את עצמותיהם לקבורה בישראל. הם לא נרתעים מהוצאות של עשרות אלפי שקלים, נסיעה לשבועות ארוכים וביורוקרטיה סבוכה - העיקר לקיים מצוות כיבוד רצון אב ואם
    טובה דדון
    פורסם: 19.11.09, 21:25

      במשך 48 שנה "המתין" יעיש ארזואן בבית קברות בקזבלנקה, עד שזכה למנוחת עולמים בציון. תמיד חלם לעלות לישראל, אך לא זכה לכך בחייו. בתו אסתר זכתה להגשים את החלום ולעלות לארץ בשנות ה-50, ולפני שנפרד ממנה בפעם האחרונה, ביקש שתשלח לו שקית ובה עפר מארץ ישראל - כך שאם ימות במרוקו, לפחות יהיה עמו משהו מארץ הקודש. בשבוע שעבר חזר מעט מהעפר חזרה לישראל - ויחד עמו, גם עצמותיו של יעיש.


    עצמותיו של יעיש ארזואן מובאות לקבורה בקריית גת (צילום: צפריר אביוב)


    טרנד חדש מתפתח בארץ. משפחות, בעיקר כאלה שמוצאן ממדינות צפון אפריקה, משקיעות כסף רב, זמן ומאמצים כדי להעלות ארצה את עצמות בני משפחותיהם שנקברו לפני עשרות שנים בארצות מוצאם. מדובר בתופעה ההולכת ומתרחבת: בקריית-גת, למשל, היו בחודש האחרון שתי הלוויות כאלו - שתיהן של בני משפחת ארזואן. שבוע לפני יעיש, הועלו לארץ מקזבלנקה גם עצמותיו של קרוב משפחה רחוק אחר, אברהם ארזואן. והם לא היחידים.


    בליווי תקיעת שופרות, התייצבו נכדיו, ניניו ובני ניניו של יעיש בבית העלמין בקריית גת, וליוו את עצמותיו אל הקבר החדש, שנכרה לא הרחק מקבר נינתו מורן, שמתה בדמי ימיה ממחלת הסרטן. ההכנות לקבורה לא עברו לגמרי חלק - אבל הסתיים לבסוף בהצלחה. "כרינו קבר ראשון והתגלו בו שורשים", מספר הרב דוד גוזלן מחברת קדישא. "כרינו קבר שני, ויום לפני הקבורה התמלא במי גשמים. ביום הקבורה חיפשנו מקום לכרות את הקבר, ובלי שום כוונה נמצא מקום לא הרחק מנינתו הצעירה. ממש מעל ראשו, קבור בנו שנפטר לפני מספר שנים בארץ".


    בתוך ארון הקבורה הקטן אך המהודר, מקופלות עצמות הרגליים על גופו של הנפטר. אסתר ובנותיה, ירדנה וצפרא, הגיעו לבית העלמין כדי לחזות בעצמות לפני שהארון נחתם ונטמן בפעם השנייה, והן מתפעלות: "העצמות שלמות. ויש אפילו שיער מסביב לגולגולת. אפילו שיער הזקן שמור היטב". המשפחה קנתה תכריכים חדשים, וסידרה את העצמות מחדש כאילו נפטר זה עתה. העצמות כוסו בטלית, והלווייתו השנייה של יעיש יצאה לדרכה.


    "יש אפילו שיער מסביב לגולגולת". בני משפחת ארזואן בוחנים את עצמותיו

    של יעיש לפני ההלווייה. שנייה מימין: אסתר ארזואן (צילום: צפריר אביוב)


    כיוון שהמנוח נפטר כבר לפני כמעט חצי מאה, המשפחה אינה יושבת שבעה. אך בכל זאת, אחרי הקבורה "ישבה" אסתר שעה אחת של אבל בבית העלמין. אחר כך נערכה סעודת הודיה בביתה, שם התכנסו בני המשפחה. בדמעות של צער מהול בשמחה, חיבקה את בני המשפחה והודתה על כך שהגשימה את חלומו של אביה. "זכיתי למצווה של כיבוד אב ואם", אומרת אסתר. "כיבדתי את רצון אבי בהיותו בחיים - להיקבר בארץ ישראל".

     

    "אבא התפלל לעלות לארץ"

     

    בין התושבים הרבים ואישי הציבור שבאו להשתתף בהלוויה, היה גם הרב מיכאל לחיאני, שהיה עד לפני כשנה מנהל חברת קדישא בקריית-גת. "בזמן כהונתי היו לפחות 10 הלוויות מעין אלו", הוא מספר. לדבריו, העצמות הגיעו ממרוקו ומטוניס, וגם מספרד ומצרפת. "מדובר בעיקר באנשים שעלו ממדינות צפון אפריקה, שכיבוד בקשת ההורים להיקבר בארץ היה חשוב להם, והם הקדישו את הכסף שבאמצעותו אולי יכלו לטייל בחו"ל או לקנות רכב כדי למלא אחר מצווה כזו. מדובר בתהליך לגמרי לא פשוט, ויש מדינות שמהן אי אפשר בכלל להביא עצמות".



     



    הלוויית יעיש ארזואן. "אין דבר חשוב מכיבוד הורים" (צילום: צפריר אביוב)


    יעיש ארזואן נולד ב-1888 ונפטר ממחלה ב-1961. את הרעיון להעלות את עצמותיו לארץ העלתה בתו, אסתר אברג'יל, כיום בת 70, שלא זכתה להיות נוכחת בהלווייתו במרוקו, כיוון שכבר בגיל 15 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער. היא היחידה מבין ילדיו שעדיין בחיים. "תמיד זכרתי שאבא התפלל לעלייה לארץ, אך לצערי הוא לא זכה", היא מספרת. "ידעתי על מותו רק מאוחר יותר, ובמוחי נותר תקוע הרעיון להעלות את עצמותיו, אך לא היו לי האמצעים הכספיים לכך".

    לבסוף, החל תהליך העלאת העצמות ארצה בשנה שעברה, בסיוע נכדתו של יעיש, סימון עמר, שחיה עד היום בקזבלנקה עם בני משפחתה, ומגיעה מדי שנה לביקור בארץ. "כשהייתה פה בשנה שעברה דיברתי אתה על הנושא, והיא הבטיחה שהיא לוקחת על עצמה את העניין. גם בעלה, איש חסד ומצוות שעוזר לאנשים רבים, מיד נרתם למשימה".


    והמשימה אינה פשוטה כלל ועיקר - וגם לא זולה. הביורוקרטיה מערימה קשיים מקשיים שונים - בארץ וגם בארץ המוצא - ואלה עולים בכסף רב. רק האמבולנס משדה התעופה לבית העלמין, למשל, עולה 1,500 שקל. עוד קודם, הסידורים השונים מצריכים לא פעם נסיעות יקרות למקום הקבורה הראשוני. העלויות מסתכמות בעשרות אלפי שקלים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/10 20:33:

      שתהיה מנוחתו עדן...
        13/3/10 17:29:

      שיני זהב לא הגיעו יחד עם המתנשא
        5/3/10 01:52:


      אהוד

      שמחה שביקרת אצלי.

      אורלי מתוקה

      התגעגעתי

      תודה לתגובתך

        4/3/10 13:42:
      זה אחד הפוסטים הכי מרגשים שקראתי
        4/3/10 09:35:
      מרגש
        11/2/10 19:44:

      לאה היקרה

      סיפור נפלא ומרגש מאוד.

      תודה ששיתפת אותנו.

      בידידות רבה

      חיים


       

        16/1/10 20:18:

      צטט: עזרא מורד 2010-01-15 22:57:45

      לאה לבבית ,

      העלאת עצמות מתים לארץ ,מסמלת את הכמיהה של יהדות צפון אפריקה בפרט ויהדות המזרח ככלל אל הארץ .

      לצערינו , רבים כמו ילדי אוסלו ואבעים וארבעה עולי מרוקו שטבעו באונייה "אגוז"  ואחרים  כמו העולים באוניות סטרומה  ופטרייה שלא הגיעו לארץ קודשם.

      לי  גם ידוע על עשרות מעולי אתיופייה שמתו בררכם לארץ ולצערינו לא זכו אפילו להיקבר בה.

      רבים מהעולים בשנות החמשים והששים התייסרו בתנאי בראשית , אך קיבלו את סבלם באהבה כי ארץ ישראל

      לא נקנית אלא ביסורים.

      אכן הבאת לנו סיפור מרגש, אך ארצינו זקוקה עוד להרבה עולים חיים ולא הייתי רוצה שישראל תהיה מדינה

      בה יקברו רק מתים ואלו היהודים החיים ישארו מחוץ לארץ .

      כן! הבו לישראל עוד עולים יהודים חיים.!   

      עזרא ידידי,

      אימי ואחותה עלו ארצה בגיל העשרה והותירו את משפחתם בניכר,הן ואנוכי היינו שמחות  לו סבי היה עולה ארצה.

      לא קל היה בתחילת שנות החמישים לעלות לארץ בגיל 14,16, ללא משפחה.

       זו היתה מתנתו של סבי לישראל- ניתוק מוחלט משתי בנותיו.

      ולפחות זאת זכתה אחת מבנותיו - קבר אביה להתרפק עליו.אל לנו לשפוט אנשים בצערם.

      וכמובן שאנו זקוקים לכל עולה חי בארצנו.

      שבת שלום

       

        15/1/10 23:03:

      צר לי על השיבוש לעיל :

      צריך להיות ארבעים וארבעה 

      וארצנו 

      אתכם הסליחה .

        15/1/10 22:57:

      לאה לבבית ,

      העלאת עצמות מתים לארץ ,מסמלת את הכמיהה של יהדות צפון אפריקה בפרט ויהדות המזרח ככלל אל הארץ .

      לצערינו , רבים כמו ילדי אוסלו ואבעים וארבעה עולי מרוקו שטבעו באונייה "אגוז"  ואחרים  כמו העולים באוניות סטרומה  ופטרייה שלא הגיעו לארץ קודשם.

      לי  גם ידוע על עשרות מעולי אתיופייה שמתו בררכם לארץ ולצערינו לא זכו אפילו להיקבר בה.

      רבים מהעולים בשנות החמשים והששים התייסרו בתנאי בראשית , אך קיבלו את סבלם באהבה כי ארץ ישראל

      לא נקנית אלא ביסורים.

      אכן הבאת לנו סיפור מרגש, אך ארצינו זקוקה עוד להרבה עולים חיים ולא הייתי רוצה שישראל תהיה מדינה

      בה יקברו רק מתים ואלו היהודים החיים ישארו מחוץ לארץ .

      כן! הבו לישראל עוד עולים יהודים חיים.!   

        2/1/10 15:03:

      • י    סיפור שמאוד מעלה רגשות חזקים וחבל שהוא לא מתקיים בעדה שלנו שהרבה אנשים התפגרו במדבר בזמנים שברחנו מו  מלוב בשנות החמישים ולא יודעים מה ומי קבר אותם, אבל יש דרך להוריד קצת את הוצאות של הקבורה בארץ במקרה נודע לי ואני משתף אותכם מתוך טוב לב. החברא קדישא מסכימים לקבור נפטרים יהודים מחוץ לארץ במקומות איפה שאין הרבה פעילות יעני איפה לא מתים הרבה. צריך למצוא איזור עם הרבה אנשים צעירים. חבר טוב שלי הביא את הגופה של אחותו שנפטרה באוסטרליה מהרעלת קיבה אחורי שאכלה בטעות במסעדה בשר לא כשר של קנגרו. אין שום הצדקה לשלם אלף חמש מאות רק להעביר גופה מנתב"ג אולי אם מוצאים בית קברות קטן באיזור המרכז זה חוסך קילומטרז' וכסף, תסלחו לי אבל לא התכוונתי פה להצחיק. 
        31/12/09 01:12:
      תודה על השיתוף
        26/11/09 23:58:

      צטט: אורי.... 2009-11-21 22:43:52


      אין לאדם הוה ועתיד

       

      ללא העבר

       

      שמח עם אלו שזו

       

      להביא את עצמות יקירהם

       

      ולך לבבית  .  .  .   תודה

       

       

      מצטרפת לדברים
        26/11/09 20:27:


      אחות שלי חבל שאין לי כוכבים עבורך

       

      אבל את הכוכב אז זה בסדר.

       

      איזה סיפור מרגש הבאת לנו

        22/11/09 11:09:

      צטט: אביה אחת 2009-11-21 19:04:18


      לאה לבבית לי מאד

      ריגש אותי כל כך הסיפור הזה

      תודה ששיתפת

      שבוע טוב וימים יפים

       

       

      שרי*

       

       

        22/11/09 10:30:

      מאוד מרגש ונחמד

      תראי כמה מעגלים סגרת באותו היום

      הסב נקבר בישראל

      הנכדה שלך נולדה

      חמישה דורות אם חשבתי נכון

      אמנון

       

        22/11/09 04:35:

      בעזרתכם הוא הגיע למנוחה ולנחלה

      כל הכבוד

      אלי

        21/11/09 22:43:


      אין לאדם הוה ועתיד

       

      ללא העבר

       

      שמח עם אלו שזו

       

      להביא את עצמות יקירהם

       

      ולך לבבית  .  .  .   תודה

        21/11/09 22:06:

      לאה יקירתי

      סיפור מרגש הבאת לנו פה.

      חיבוק.

        21/11/09 21:09:

      בהחלט מרגש. לאה, היית בדיוק היכן שהיית צריכה להיות. חבל לחשוב אחרת *
        21/11/09 20:52:

      צטט: orlym101 2009-11-21 20:39:47


      סיפור מרגש

      אשר מלבי משים , נהפך לסיפור בין דורי

      סבא הניפטר הועלה לארץ ונקבר כאן ,

      במקביל נולדה לו נינה

      דור הולך ודור בא......

       

       

      יקירתי  

      זה ברבה יותר מזה נולדה נכדה לנכדתו

      אז זה סבר רביע???

        21/11/09 20:41:
      סיפור מרגש
        21/11/09 20:39:


      סיפור מרגש

      אשר מלבי משים , נהפך לסיפור בין דורי

      סבא הניפטר הועלה לארץ ונקבר כאן ,

      במקביל נולדה לו נינה

      דור הולך ודור בא......

       

       

        21/11/09 19:34:

      מרגש מאוד

        21/11/09 19:26:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-11-21 19:10:02

      כל כך מרגש!!!

      לפני שנים רבות

      אבי ניסה להעלות את עצמות הוריו מסלובקיה

      ואחר את המועד(האנטישמיות שם חגגה גם לאחר המלחמה)

      בית הקברות שוטח ועליו נסללה חניה.

      אשריכם שיכולתם לעמוד במצווה

      כן...מאוד מרגש

      העניין הוא שאני לא הייתי שם...וזה מצד אחד קצת עצוב לי

      אבל לא הייתי בגלל דבר משמח הרבה יותר

      הולדתה של נכדתי...גפן

       

       

      באמת מצער שלא הצלחתם.

        21/11/09 19:24:

       

      האמונה מניעה אנשים ונותנת בהם כחות

       

        21/11/09 19:10:

      כל כך מרגש!!!

      לפני שנים רבות

      אבי ניסה להעלות את עצמות הוריו מסלובקיה

      ואחר את המועד(האנטישמיות שם חגגה גם לאחר המלחמה)

      בית הקברות שוטח ועליו נסללה חניה.

      אשריכם שיכולתם לעמוד במצווה

        21/11/09 19:04:


      לאה לבבית לי מאד

      ריגש אותי כל כך הסיפור הזה

      תודה ששיתפת

      שבוע טוב וימים יפים

       

       

      אשוב

      פרופיל

      לאה לבבית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות