ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
(פוסט רב שימושי או- אפילו קוףשמן לא עושה קקי בפח) הלכתי לפגישה בבניין משרדים של חברת הייטק גדולה. צעדתי לשם ברגל בשמש הסתיו, הרהרתי ושתיתי דיאט קולה. לפיכך כשהגעתי, הייתי לחוץ לשרותים. איפה? שאלתי ימינה בקצה המסדרון נכנסתי, השתחררתי, הסתובבתי לצאת ואז ראיתי את השלט: "אסלה זו מקבלת נייר טואלט בלבד. כל השאר- לפח!" אני מניח שאתם יודעים כבר לאן אני הולך עם זה... הוראות צריכות להיות ברורות ומדויקות, במיוחד אם הן כה נחרצות, מן הראוי שמשמעותן תהיה בדיוק זו שהתכוונו אליה. עכשיו, ברור לכל בר דעת שהשתמש בבית שימוש יותר מפעמיים בחייו שהכוונה היא לא באמת "נייר טואלט בלבד" אלא יותר בכיוון של "קקי, פיפי ונייר טואלט עם שאריות של אחד משניהם או שניהם". "בלבד." ברור גם שיותר יעיל וקצר לכתוב את המשפט המקורי. אבל בואו נדמיין רק לצורך הדיון איזה פליט מסודן, שבחיים שלו לא השתמש באסלה (ובאורך פלא יודע לקרוא עברית) ושהממשלה סידרה לו עבודה זמנית (אם כבר אנחנו מדמיינים, בואו נדמיין עולם יפה יותר) כמנקה משרדים של חברות הייטק. הסודני המסכן יבוא לנקות וימצא עצמו מלכלך, נכון?
אגב, כדי שלא תחשבו שאני סתם תופס תחת, נציין שאסלות ומערכות ביוב נמצאו בחלקים של אפריקה המזרחית, לא רחוק מסודן, כבר במאה השישית, כשאירופה עוד התפלשה לה בזוהמת ימי הביניים.
אז מה אני מנסה להגיד פה בעצם? שימוש באסלה זה עסק די מסובך, אבל רובנו לוקחים אותו כמובן מאליו בדרך כלל. עכשיו דמיינו אנשים שבשבילם זה לא מובן מאליו. נכים בכיסא גלגלים, אנשים נמוכים מאוד, ילדים קטנים... עכשיו דמיינו מצבים בהם גם בשבילכם זה לא מובן מאליו. בשירותים הציבוריים המטונפים של הצחנה המרכזית, בבול פגיעה של הטירונות, בפעם ההיא שהיה לכם ראש צב והגעתם לשירותים כשכבר ממש חצי גוף שלו היה בחוץ (אתם יודעים לאיזה פעם אני מתכוון).
פעם ביליתי כמעט עשר שעות על אוטובוס דחוס באפריקה המזרחית, לא רחוק מסודן. את שלוש השעות האחרונות ביליתי בחברתו המדכאת של ראש צב אימתני. כשסוף סוף הגענו ל"מלון" זינקתי לעבר השירותים, רק כדי לגלות שהם למעשה בקתה העשויה מעיסת קש ובוץ (שנתערבבה היטב בתוך מעיה של פרה) ושהאסלה היא למעשה החריצים שבין הסנאדות שהרכיבו את הריצפה. לא כל מי שהיה שם לפני פגע בחריץ.
טוב, אבל אני סוטה, שזה עוד משהו שלא קשור למה שרציתי לדבר עליו.
המסקנות מכל זה? שתיים: 1. 1. לא כל מה שמובן מאליו עבורך, מובן מאליו עבור כולם. 2. 2. מה שמובן מאליו עבורך בדרך כלל, עשוי להיות פחות מובן (מאליו) במצבים נפשיים מסויימים (למשל סטרס או דיסאוריאנטציה)
אז עכשיו מה שרציתי לדבר עליו (נדמה לי). כשמתכננים מוצר אלקטרוני שיש לו ממשק (תוכנה, אתר, טלפון...) שני הסעיפים שלעיל הופכים בקלי קלות לטעויות קשות בשימושיות. טעויות שעלולות לגרום למשתמשים במוצר שלנו להשאיר לנו מזכרות מסריחות בפח, או בתיבת התלונות או בסל הקניות. ובחיים האלקטרוניים, שני הסעיפים האלה נפוצים הרבה יותר מבחיים האמיתיים והרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. למה? הנה כמה סיבות: 1. 1. אנשים שמתכננים מוצרים אלקטרוניים הם לרוב בעלי יותר ידע וניסיון טכנולוגי מהמשתמש הממוצע. 2. 2. הצוות שמתכנן את המוצר מתעסק בו חודשים ושנים, כך שהתכונות שלו הופכות למובן מאליו עבורם והביטויים ששגורים בצוות נראים ברורים ופשוטים אף על פי שהם לרוב לא. 3. 3. בכלכלה הגלובלית, ובאינטרנט במיוחד, המוצרים שלנו מגיעים למדינות שונות ומשונות ולמגוון קהלים גדול ופערי התרבות יוצרים לפעמים קשיים בלתי צפויים (שגם קשה מאוד לעלות עליהם בדיעבד). 4. גם אם נדמה לנו ש"הילדים שלנו הם אשפי מחשבים מלידה" וגם אם אנחנו בטוחים שכל המשתמשים שלנו הם "power users" במציאות חלק נכבד מהמשתמשים במוצרים טכנולוגיים נמצאים במצב תמידי של סטרס במידה כזו או אחרת. זה דורש אולי הסבר קצת יותר נרחב, אז אני אפרט: א. גם בממשקים המושקעים והטובים ביותר, הסביבה הוירטואלית היא עדיין כזאת- וירטואלית. "תיקיה" במחשב היא לא באמת תיקיה ולשמור אותה בכונן D זה לא כמו לשים אותה על המדף בחדר העבודה. אנחנו פועלים בסביבה אלקטרונית, שלא כמו בעולם הפיזי, בתחושה תמידית שדברים הם נזילים וארעיים. ב. מהירות ההתפתחות וההתפשטות של הטכנולוגיה גדולה מכדי שרובנו נוכל לעקוב אחרי ההתפתחויות במלואן. אופנות נעלמות כמעט מייד אחרי שהן צצו. הדבר החם הבא הוא כבר פאסה שתי דקות אחר כך. אנחנו בתחושה תמידית של מרדף אחרי הזנב של עצמנו. ג. יש פער קבוע בין ההבטחה שגלומה בטכנולוגיה כפי שהיא באה לידי ביטוי בבאז התקשורתי ויחסי הציבור ובין הביצועים שלה בפועל. לנצח יהיו תקלות, לנצח נמצא עצמנו מתוסכלים מול פלונטר בלתי מוסבר. כל מפגש שלנו עם מוצר טכנולוגי משוכלל טעון בזכרון כל אכזבות העבר ובחשש מהפתעות העתיד.
כאשר אנשים נמצאים בסטרס, היכולת שלהם להתמודד עם מורכבות יורדת. הם עשויים לפעול באופן נמהר ובלתי צפוי (אפילו יותר מתמיד). זה אחד ההסברים האפשריים לרמת תשומת הלב הכה ירודה שיש למשתמש האינטרנט הממוצע. אנחנו לא קוראים טקסטים ארוכים (כל דבר מעל שתי פסקאות נחשב ארוך). אין לנו סבלנות לסרטים באורך של יותר משלוש דקות. צריך להסביר לנו כל דבר עם ציורים ותמונות, כמו לילדים בגן.
בין כל אנשי הצוות שמתכנן מוצר, אמור להיות לפחות איש/ה אחד/ת ששומר/ת מפני טעויות שנובעות מלקיחת המובן מאליו כמובן מאליו. האיש/ה הזה הוא (היא), (אני אפסיק פה כי זה מעייף אותי) איש השימושיות או ה- UCD (שזה תכנון ממוקד משתמש). תפקידו של האיש הזה הוא בין היתר לראות את הממשק הנבנה והולך מנקודת מבטו של משתמש הקצה. אותו משתמש קצר בסבלנות שתארתי לעיל. יש טכניקות שונות לעשות זאת, שלא ניכנס אליהן כאן, רק נזכיר שבחלקן פשוט נעזרים במשתמשים עצמם או לפחות בנציגים שלהם. הבעיה היא שגם לנו, אנשי ה- UCD, קשה לשמור על זוית הראייה הזו. חלקנו באנו מרקע טכנולוגי, רובנו חובבי טכנולוגיה נלהבים. ה"גרוע" מכל נובע מהעובדה שתהליך של אפיון ממשק הוא תהליך ארוך שבו אנחנו מאבדים את רעננות המבט ורקבובית של מובן מאליו מכסה חלקית את שדה הראיה שלנו. הביטויים המקובלים בצוות הופכים בהדרגה להיות שגורים גם אצלנו ונראים לנו פתאום ברורים ו... מובנים מאליו.
מובן מאליו הוא אויב של מערכות יחסים רבות. ההנחה שהעומד מולי יודע את מה שאני יודע, מבין את מה שאני מבין או רואה את הדברים בדיוק כמוני עשויה לחבל גם במערכות יחסים שמתחילות מאהבה מופלאה. בחיים אפשר לטפל בזה באמצעות תקשורת ותיקון תוך כדי הליכה. כשהקשר מתנהל דרך ממשק, ההבנה שאנחנו לא מובנים עשויה להגיע מאוחר מדי. אם אתם משתתפים בתכנון מוצר אלקטרוני משוכלל, ואין לכם זמן או כסף למבדקי משתמשים, מבחני גרסאות או סקירת מומחים, תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: "איך הייתי מסביר את זה לאדם שנרדם לפני חמש מאות שנה והתעורר עכשיו?" או לפליט סודני.
|
oritb
בתגובה על נגיד שאתם רוצים לקנות מנייה
flicker
בתגובה על נו, ראיתם כבר?
ברק דנין
בתגובה על הוא! הא! מי זה בא?! UXI
ברק דנין
בתגובה על סודנים במלכודת רשת- לעצב את המובן מאליו
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה שירי,
זאת באמת לא היתה הכוונה, אבל זה גם לא לגמרי מקרי. יש קשר די ברור בין תכנון ממשק לבין חינוך והדרכה. ממשק הוא בעצם "הסבר" של המוצר. הוא מסביר מה הוא עושה, למה כדאי להשתמש בו ואיך עושים זאת. והוא עושה את כל זה באותם אמצעים בהם משתמשים גם בהרצאה, שיעור או פרזנטציה: טקסט, תמונות, וידאו...(כמובן שלכל אחד מהתחומים יש גם הכלים הייחודיים לו, כמו גם מגבלות ייחודיות).
מוצרים אלקטרוניים הולכים ונעשים מורכבים יותר. האתגר של איש הממשק דומה לאתגר של המרצה- כיצד להעביר מסרים מורכבים בצורה פשוטה ומהנה (ואלי בעצם "מהנה" צריך להיות ראשון).
זה לא מקרי שחלק ממומחי הממשק וחוויית המשתמש באו מתחום החינוך. וכן, גם אנחנו רוצים מאוד להגיע אל "אלה שיושבים בשורה האחרונה" ;)
ובכן- אולי לא זו היתה הכוונה שלך
אבל עלא- דרך
הפוסט שלך מלמד איך להעביר פרזנטציה מצויינת !
גם מקצועי, גם מעניין, גם משעשע וגם חכם.
תודה תו,
אני מודה לך, וגם הצב
הרסת אותי מצחוק ובנוסף למדתי משהו על צבים
פוסט מעולה מכל הבחינות, נהדר!
שלך
תו
נשמע הגיוני.תודה על התשובה.
אני מסכים לגבי השמישות של זאפ, באמת אחד האתרים המוצלחים בארץ. אחרי פעם-פעמיים שמשתמשים בו, תהליך החיפוש והשוואת המחיר נגמר מהר מאוד.
לאתר "שופרסל ישיר" (שיצא לי לעבוד אתו) יש פונקציות שנקראות "קטלוג אישי" "הזמנה שבועית" ו"הזמנה חודשית".
אלה פונקציות שימושיות למדי, אם תצליח למצוא אותן ולהבין מה הן עושות...
(קטלוג אישי הוא כל המוצרים שאתה אוהב לקנות, כך שתוכל לבחור רק מתוכם במקום מתוך כל הסופר, הזמנה שבועית והזמנה חודשית הן שתי רשימות דומות לאלה שאתה רצית לעשות. המחשבה היא שיש דברים שצריך כל שבוע ויש כאלה שרק פעם בחודש ולכן יש שתי רשימות קבועות באתר).
ב"זאפ" (אולי האתר עם השימושיות הטובה בארץ) יש אפשרות "לעקוב אחר מוצר" כך שאתה יכול לבנות לך רשימת מוצרים שאתה מעוניין בהם ולהתעדכן בשינויים במחיר ובזמינות שלהם (קיים גם באתרים בחו"ל כמו איביי). זה מתאים יותר למוצרים שקונים רק פעם בכמה שנים כמו מחשבים ומצלמות...
שתי הדוגמאות הן לא מופת של עיצוב ממשק וארכיטקטורת מידע. (שופרסל אפילו יכול להיות דוגמה לאיך לא לעשות דברים מסויימים, לצערי), אבל אני חושב שהכיוון של רשימה שבועית/חודשית או "הקניות הקבועות שלי" או "דברים שאני תמיד צריך" או משהו, זה כיוון לא רע.
אפשר גם לחשוב על היכן מציגים למשתמש את הפונקציה הזאת. בתחילת הקניות בפעם הראשונה זה עשוי להראות לו לא רלוונטי, אבל אם בסוף תהליך הקניות אתה שואל אותו "רוצה להפוך הזמנה זו לרשימת קניות קבועה?" ומציג לו אייקון קטן של בלוק כתיבה צהוב ועט זה מן הסתם יהיה יותר ברור.
יכול להיות שגרפיקה תומכת היתה עוזרת, "רשימת משאלות" נשמע יותר טוב באנגלית, כמו הרבה דברים. מכיר אתר שעשה דברים כאלה?מסכים לגמרי, אלי. הספר של אלן קופר, "המשוגעים מנהלים את בית המשוגעים"(סקרתי אותו אצלי בבלוג) מדבר בדיוק על זה. הוא קורא לאדם הסביר "הומו סאפיאנס" ולגיקים "הומו לוגיקוס". ספר מעניין.
כל כך נכון ואני לצערי נתקל בדברים האלה מדי יום. מוצרים שונים או תוכנות שונות שבהם אתה רואה בבירור שמדובר במשהו שהוא: made by geeks - for geeks (על משקל הססמה של חברת רייזר למי שמכיר). ולעומת זאת מעט מאוד מוצרים שאכן תוככנו במחשבה תחילה עבור ה"אדם הסביר".
הבעיה הגדולה ביותר עם רוב הגיקים (ובעצם עם רוב האנשים) היא שהם חושבים שכל שאר העולם חושב בדיוק כמוהם ורואה את הדברים בדיוק באותה צורה כמו שהם רואים. מעט מאוד מצליחים לחרוג מזה. לכן אגב מעט מאוד אנשים הם מורים או מדריכים טובים. כדי לדעת כיצד ללמד משהו בצורה נכונה, אתה צריך לראות את הדברים מנקודת המבט של התלמיד, ולא מנקודת המבט שלך ("נו כבר! איך אתה לא מבין?!")
וזה מעניין אגב שפה רואים למשל את ההבדל הגדול בין אפל למיקרוסופט. האב הרוחני של מיקרוסופט הוא ביל גיסט האובר-גיק ורואים זאת בבירור בכל מה שמיקרוסופט מייצרת שפונה באופן ישיר לקהל הגיקים ולא לאדם הסביר, בעוד שהאב הרוחני של אפל הוא סטיב ג'ובס הרוחניק/איש הרוח ולכן רואים אצלם בבירור גישה אחרת לחלוטין לחווית השימוש במחשבים ובממשקים שמיועדת יותר לאדם הרגיל ולא רק לגיק המיומן.
(אני יודע כמובן שההבדל בין מיקרוסופט ואפל לגבי תכנון ממשקים הוא הרבה יותר מעמיק ונוגע לעוד כמה היבטים, אבל אני תמיד אוהב להדגיש דווקא את הנקודה הזאת לגבי שני האבות הרוחניים של החברות האלו והאופן שבו זה כנראה השפיע על הלך הרוח השונה שלהם)
אולי ככה:
והנה צ'ינגליש משלי, מלפני כמה שנים, מקום יפה:
"הבעיה היא שגם לנו, אנשי ה- UCD, קשה לשמור על זוית הראייה הזו. חלקנו באנו מרקע טכנולוגי, רובנו חובבי טכנולוגיה נלהבים. ה"גרוע" מכל נובע מהעובדה שתהליך של אפיון ממשק הוא תהליך ארוך שבו אנחנו מאבדים את רעננות המבט ורקבובית של מובן מאליו מכסה חלקית את שדה הראיה שלנו. הביטויים המקובלים בצוות הופכים בהדרגה להיות שגורים גם אצלנו ונראים לנו פתאום ברורים ו... מובנים מאליו."
הו, כמה שזה נכון. אחת הסכנות בתהליך עיצוב מוצר היא הניתוק מהעולם שבחוץ, סכנה שמבדקי משתמשים, בדיקות יוריסטיות, cognitive walkthroughs וכל שאר התהליכים שמשתתפים בתהליך תכנון הממשק מנסים לנטרל.
הנה דוגמא: השבוע תכננתי איזור באתר למסחר אלקטרוני שאמור לשמור את ה-Favorites של הקונה. ניסיתי למצוא אסוציאציה מהעולם האמיתי ואמרתי לעצמי - איפה עוד רושמים את הדברים שרוצים לקנות? אה - כמובן - רשימת קניות! חשבתי כבר על איך הגרפיקה שתלווה את זה תראה כמו פנקס על מקרר עם עט בצד.
הייתי מאוד מרוצה מעצמי, כמו שקורה לפעמים כשמרגישים שעולים על רעיון מגניב וחדשני. לא עוד "המועדפים" אלא רשימת קניות. יופי. הבנאדם הראשון שהראיתי לו את ה-Wireframe של הממשק אמר - אה, אז פה אני רואה את הדברים שקניתי? לא, אמרתי, כאן זה הדברים שאתה רוצה לקנות, זאת רשימת קניות, הבנת? מגניב, לא? לא, זה ממש לא ברור, הוא אמר. וככה נחסכה הטעות הנוראית הזאת מאלפי המשתמשים שיום אחד ישתמשו במוצר.
אם להגיד את האמת אני חושב שהדוגמא עם השירותים היא קצת מוגזמת, אם כי אני יכול לראות את עצמי כותב פוסט כזה בעצמי כשאני במצב הרוח נכון... הזכרת לי את אהוד בנאי שדיבר על האתיופים דווקא, ולא על שירותים "הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן, מחכים שתיפתח הדלת מבפנים"
אני לא חושב שדין השלטים בשירותים מול הסודנים (כמה לא PC
) כדין מוצרים שמעצבים אנשים טכנולוגיים מול משתמשים שאינם power-users. כמובן שזה תלוי מה המוצר המדובר, אבל בהנחה שמדובר במוצר לקהל הרחב כמו אסלה, הבעיה היא בד"כ מול הקהל הרחב ולא מול המשתמש האקראי שמעולם לא נגע במחשב.
ולגבי הפוסטים הארוכים, הם מזמינים תגובות ארוכות כמו זאת, וזה כיף. הסיבה שממשיכים לקרוא אותם היא בגלל שאתה בדרך-כלל נותן כותרת טובה, כותרת משנה טובה (קקי ופיפי הם נושאים מצויינים כדי למשוך קהל, תשאל את חנוך לוין), ומכאן ואילך הקהל שבוי.
אחלה פוסט.
נכון שזה לא גאדג'ט, אבל הנה דוגמא למימשק ידידותי לכימעט כל טמבל
תודה פליקר.
לקחתי את המתעניינים כמובן מאליו (מה שאומר שמערכת היחסים שלי אתם בסכנה).
קוףשמן תמיד בעד מבחן הגורילה.
או המתעניינים ביותר - שכחת לאמר את זה.
המאמר נכון מאד ומצויין ומדבר על בעייה שכחובבת גאדג'טים מושבעת, פוסלת בדיוק על הסעיף הזה המון מכשירים שאני אוהבת.
למעשה זה מבחן הגורילה שלי להם.
מומלץ!
2. ברור
3. כשעושים הכללות יש תמיד יוצאים מהכלל. באופן כללי (הכללתי) אנשים לא קוראים טקסטים ארוכים ומסובכים ברשת. אם את מעוניינת ליצור מערכת כלשהי שפונה אל הכלל (או המכנה המשותף הרחב ביותר) הכלל הראשון שכדאי לזכור זה KISS
(keep it simple, stupid)
מערכות מסויימות נבנות מראש עבור קהלי יעד מצומצמים וספציפיים ואז הן לוקחות בחשבון את היכולת של אותו קהל להתמודד עם מורכבות ומתאימות את עצמן לכך.
הבלוג שלי מפסיד לא מעט קוראים בגלל האורך הבלתי נסבל של הטקסטים שלי, אבל זה הפסד מתוך בחירה. כך אני מסנן לי רק את הקוראים הסבלניים (או משועממים) ביותר
2. מובן מאליו.
3. לגבי ה"אנחנו לא קוראים טקסטים ארוכים (כל דבר מעל שתי פסקאות נחשב ארוך)"
איך אתה מסביר את העובדה שהקוראים שלך (ואני בתוכם) מחזיקים מעמד וממשיכים בקריאה הרבה מעבר ל-2 פסקאות?
הייתכן ומספיקה אנקדוטה ""מחורבנת"" כדי להשאיר אותנו (אותי) ערים וממוקדים?
תודה המורה. אני יכול לצאת לשירותים?
אחלה שלט. עדין כזה.
האמת היא שהוא אולי דוגמה טובה לחשיבת מובן מאליו. אני לא יודע למה בחרו לנסח אותו כך אבל אני מדמיין שיש לא מעט סינים שרגילים לעשות מעשה באוויר הצח ולכן הרמז כאן ברור. לעירוני מערבי לעומת זאת, הקשר בין אוויר צח והשתנה הוא פחות מובן מאליו.
לגבי הנוקיה, יש הגיון מסויים בלהוציא את המובן מאליו מתוך חוברת ההוראות כדי לנסות להפוך אותה לפחות עבה ומאיימת (מתוך תקווה שמישהו בכל זאת יקרא אותה). אבל השאלה המתבקשת היא האם הפעולות הבסיסיות האלה אכן פשוטות ומובנות בקלות? אם לא, זו אחלה דרך של נוקיה לירות לעצמה ברגל. (או להשתין נגד הרוח, אם נמשיך בקו הכללי של הדיון הזה).אני מקווה שזו לא הסיבה היחידה. קשה לי לדמיין את אלי ישי משתכנע להשאיר אותם למרות שהם "מביאים מחלות" רק בשביל קבוצת ביקורת לממשקים...
לגבי השירותים באפריקה, עד כמה שידוע לי הם נמצאו ברחבי ממלכת אתיופיה, שהיתה מעצמה אזורית
התקנים דמויי אסלה, כולל מערכות ביוב נמצאו ברחבי העולם העתיק, בהודו, פקיסטן ומצרים למשל, כמה מאות לפני הספירה.
הרומאים השתמשו בהתקנים דומים אבל משום מה הידע לבנייתם לא הועבר ואירופה נותרה ללא אסלה עד איזור המאה השמונה עשרה.
לדעתי הלקח החשוב מכל הסיפור (המסריח) הזה הוא שמעצמות לא מתקיימות לנצח (מובן מאליו) אבל גם שהתרבות והטכנולוגיה שלהם עשויה לרדת לטמיון אתם. ההיסטוריה מלמדת אותנו ענווה.
הצחקת אותי מאוד.. ראש צב..
ואתה גם חכם ומבין את החומר ..
צודק לחלוטין, ומדהים אותי לגלות איך חברות גדולות ומנוסות נופלות על הטעויות האלה לפעמים.
אני קניתי לפני מספר חודשים טלפון מצ'וכלל של נוקיה, הידועה במשק המשתמש הידדותי שלה ובכל זאת נדהמתי לגלות שבחוברת ההוראות של הטלפון אין שום אזכור לאופן בו המשתמש אמור לחייג, להוציא שיחה ולקבל שיחה...רק הנחיות איך להפעיל את הGPS או האינטרנט.
כל דבר בסיסי שלכאורה כולנו מכירים כבר מטלפונים קודמים פשוט לא היה שם.
אצל הסינים זה לא היה קורה, הנה, יש לי כמה תמונות כאלה משלטים שהנחו את המשתמש החדש במשתנה :
ידעתי שחייבת להיות סיבה טובה שלא לגרש את הסודנים מכאן. הם הפתרון לכל בעיותינו. קבוצת הביקורת האולטימטיבית (ואהבתי את עובדת קיום השרותים באפריקה - שאני מניח שהיא מדויקת - הרבה לפני אירופה המתנשאת).