כבר הרבה זמן שאני מפנטזת על שנת לילה טרופה ומטהרת, אחת כזו שאפשר להשיג רק על החוף בסיני, כזו שמעסה את הנשמה עיסוי הגון, ועושה לה כביסה, כמאמר מוּק. הקולות המתרוצצים בקרבי כמהים ולו לשיחת לילה אחת עם נפשי, בחופי חֲצִי האי שמדרום לאילת, לאחר התנזרות בלתי נסבלת של כארבע שנים. אני חיה בשביל לישון. וישנה בשביל לילות כמו אלו בסיני. במקום המזקק הזה, אחרי הצטללות במים משך היום היוקד, אחרי ליטוף רוחות חמות מדבריות בשקיעה ואחרי שגמרנו לומר ולשתוק (וחלקנו גם לעשן) את כל מה שהיה לנו לאותו יום, אני יוצאת מהחושה, מתעטפת בלונגי האהוב עליי, הכחול, שעדי הביאה לי מתאילנד, ושמה את הראש על לונגי אחר שלי, מתוך האוסף, אהוב גם הוא, שאני פורשת על רצפת ה'מרפסת' שמחוץ לחושה, ומסתכלת למעלה, לרקיע משובץ בכוכבים, מתכרבלת בתענוג, ואורבת לכוכבים שייפלו. מחשבה רודפת מחשבה והדופק מואץ. יה, אני בסיני תחת כיפת השמיים. יש רגעים שהם just too good to be true. (אושר קוראים לזה? אז למה זה עושה לבכות?) אחרי תפילות שנלחשות בתיאום עם נשירת כוכבים מנצנצים, ותפילה אחת עיקרית שמדומיינת ארוכות, אני מתמכרת לרחש הגלים. המדיטציה הנפלאה בעולם. אוושה ועוד אוושה נלחשות לי לתוך התת-מודע, נדחסות לכל הפינות הנזנחות, ואני נופלת לתוך שינה טרופה. טרופה במובן הטוב של המילה. זאת אומרת, מזכֶּכֶת. הלילה רצוף בחלומות. ובהתעוררויות. מדי כמה שעות אני פוקחת עין ומאתרת את הדובה הגדולה והקטנה וחץ הצפון, ואיך שהמערכת זזה לאיטה במהלך הלילה. בכל יקיצה אני בודקת את ההתקדמות של המערכת, ככה עד הזריחה. מצטנפת בתוך הלונגי. שלא ייגמר לעולם. ומנסה לסחוב כמה שיותר עד שמכריע אחד מן השניים, השלפוחית, שאז אני נאלצת לכתת רגליי לבול-קליעה הקרוב, או השמש והזבובים, שמאלצים אותי לגרור את עצמי לתוך החושה ולהתמקם מחדש כדי לינוק עוד שלוש ארבע שעות שינה מתוקה... *בהשראת הפוסט הזה |
sari10
בתגובה על ואני רק שאלה...
נעמיקה
בתגובה על על המילים
Themis Θ
בתגובה על לילה לבן
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמנם הוידאו לא פועל,
אבל קראתי את המילים שלך והתפעמתי...
זה נשמע כל כך צלול וראשוני,
ניקוי ראש מלא
אייל, חזרתי לקרוא חלק מהפוסטים הישנים שלי, ונתקלתי בתגובה הזו שלך-שהיא כל כך נפלאה!! אתה קורא אותי מאד מדויק. (זה באמת אחד הפוסטים האהובים עליי , והמדוייקים, שאני מרגישה שמשקפים אותי מאד). תודה רבה.
כל יום שנ"צ???..... (אוחחח הקינאה! לא זוכרת מתי פעם אחרונה ישנתי שנ"צ. אולי בגיל שש או משהו כזה)....
אני דווקא מצטיינת בשינה (ברגע שיש לי זמן כמובן) מאלו שיכולים לישון בכל מקום, בכל מצב, בכל שעה, ואפילו אחרי קפה שחור :-)
אבל בסיני זה משהו אחר, באמת, את חייבת בהזדמנות לנסות בעצמך, זו איכות אחרת של שינה, אפקטיבית, כזו שמנקה ממך איזה כמה שכבות טובות. (נדיר להשגה כאן!)
ותודה yow :-)
אומנם לא הייתי אף פעם בסיני אז אני לא מכירה את ההרגשה הספציפית הזו...
אבל בתור חזירת שינה מנוסה (ישנה כמעט כל יום שנ"צ :) ) אני מוכנה להעביר לך הכשרה מהירה :)
ומי היה מאמין שכמה קרוב, ככה הוא רחוק...
תודה:-)
ושבת שלום
חבל ארץ מיוחד > סיני> ו יש רק אחד
יפהפה, קסום ופיראי,,
אהבתי לקרא,מיכל
זהו, שהפחד זה לא מה שמונע ממני ליסוע. לכן הטיפוס והאומץ ממש לא עוזרים לי פה...
יותר הפחד של אחרים וחוסר החשק להעביר אותם את הכמה ימים האלה של המתח.
מי היה מאמין שבכל העולם הזה יש רק סיני אחד...
וואו בעצמך :-)
בכיף.
זה לsqueeze שעשית לי עם הפוסט השלך. פתחת לי איזו צ'אקרה כנראה
(וכן,קשה להתמיד יותר מלילה בעולמות גבוהים)
ואוו.
כבוד.
(חחח והשלפוחית, תזכורת מעולמות תחתונים)
כן. גם אני לא מצאתי משהו שישתווה לפשטות וליופי שם. לדעתי הסוד טמון בשילוב הזה, בין מדבר וים.
אני האמת לא מבינה גדולה בכוכבים, יודעת לזהות בערך את ה3 האלו, אבל יכולה להסתכל בהם שעות.
ואני גם זוכרת את ה'תגלית' הזו, איך בלילה הראשון תחת כיפת השמיים, זיהיתי את 'נסיעת' הכוכבים מצד לצד.
(כשחושבים על זה, קצת מפתיע שבמשך שנים סברו שהעולם שטוח, כל מה שהיו צריכים לעשות זה לשכב תחת כיפת השמיים לילה אחד בסיני... :-))
יאללה צריך להתגבר מתישהו על הפחד ולנסוע... :-)
אם את ממשיכה לטפס, את בטוח יותר אמיצה ממני :-)
כיף לי שבאת ותודה :-)
עשית לי עוד יותר חשק ממה שכבר היה.
אצלי ההתנזרות כבר 5 שנים ובזמן האחרון מרגיש לי שסיני זה בדיוק מה שאני צריכה.
ואין כמו סיני.
אין עוד מקום כזה.
אף פעם לא מצאתי, ותרתי לא מעט מקומות בעולם.
אין עוד מקום שמצאתי בו את הניתוק המזכך הזה.
התיאור שלך של הכוכבים דווקא הזכיר לי מקום אחר בקניה.
שם שמתי לב לראשונה איך השמיים מסתובבים סביב הארץ, ואיך הארץ כנראה באמת עגולה, מסתובבת לה סביב צירה.
ועד היום הקסיופיאה, מקור הגילוי, היא מערכת הכוכבים האהובה עליי.
כשאני בסיני אני מסוגלת להכיל את זה...כנראה כשאני נקייה יותר אז יש לי מקום.
ואני כל כך מתגעגעת לנסוע לשם שוב... (והשתפנתי ברגע האחרון, את יודעת...)
לבכות מאושר...כן, זו תופעה שקשה לרדת לשורשה...
(או אולי יותר מדויק לומר, שזה קורה כשפוגשים יופי... זה נחשב לאושר?) (שאלות קשות לשעת לילה מאוחרת....)
תודה מתוקתי שאת תמיד הראשונה שקוראת ומפרגנת לי ! תמיד ! :-) תודה !
איזה יופי...
זאת מתנה,
היכולת לחוש אושר שלם בצורה כזאת,
לא כולם מסוגלים, גם לא כשהם בגן העדן המצרי.
איך אפשר למצוא את השינה הזאת כאן,ביומיום?
ואולי אם יהיה אפשר היא לא תהיה מושלמת?
אני כל כך כזאת,בוכה כשטוב לי וזה לא קרה הרבה זמן...
מקסים מקסים מקסים.