זו הפעם הראשונה שנתן לגופו להתבטא.הגוף היה כמו ילד שגדל בין זאבים.מחוות הידידות שידע היו חצי אלימות ונועדו להגדיר אויב או עמית.שני מבעים היו לגוף-חשיפת שיניים עם נביחה עצורה בקנה   טרם הרג -והייתה חשיפה של הניבים כעין החיוך.בעיקר הוא דחף ומירפק וניסה לטפס על אחורי הגוף האחר ולא להיחשף  פנים אל פנים. הנפילה של הטבע הישן אירעה פתאום.מאחר ששכח את גינוני ההתקרבות הפיזית, איבד את סגולת הקשר שבין מוחות  הקרבים כמגנט, זה אל זה, בלי הסבר ראוי  או תועלת מוכחת.ערפילים ואדים לא היו דיירים רצויים בראשו.מרוב שפמפמו לו על גאוניותו החל להאמין בכריזמה של עצמו והתנכר לסביבה ובז לעיסוקיה בתענוגות תלויי אופנות.באחרית ימיו הוא ידע הרבה אבל כלום לא -על נשים.בסוף נמצאה מי שלא מתרגשת מתהומות השאול וזו הניפה רשת דייגים מחוטי משי דקים שהצפיפות ביניהן לא הותירה דרך מילוט- יהיה זה הצלופח הכי זעיר בעיר .מה מצאה בו?נפלאה דרך אישה בגבר.ברגע שגילתה פרורי לחם בין המצעים וריח חומצי של שתן עלה מהנוחיות נתקפה בחרטה והכינה את משפט הסיום.אפשר היה להכניס את יד האלוהים לתמונה כדי להפוך את  העלילה, אך לא.הייתה זו ידו שלו שפגשה בעור החלק וציירה עליו מיד כאילו אחז בו מאטיס והדריכו כיצד למתוח קו ולסיימו בנקודה הקורצת  אל עקומת קו אחר שמתקרבת  אך לא נוגעת  והאין מגע כאילו נשרף  בנשיקות שרף.ואז אחז בו אלברט והרכיבו  על קרן אור ללמדו את סודות האנרגיה ובמיוחד את  הכוח החלש שאין אישה עומדת בו אלא נכלאת בשדותיו כשפחה נאהבת במלך- והמלך  גבוה מעל רואה אותה מתחת לפרסות הסוס והיא נענית   בטבעת אלקטרונים שרק ביקועם במפץ יקרע את הקשר הלא יאומן.וכך עמד על כתפי ענק ועוד ענק ושם כיוונו את מיליו ותנועותיו וגופו  צף בין זרמי גופה ושקע בין סודותיה שאיש לפניו לא ידעם קודם ,גם היא לא.באפס כוח נחת פיו על בטנה ובשאיפה אחרונה  עד כלות אסף לתוכו את טיפות הזיעה עם הריח  ונרדם אפוף בקטורת נרקוטית. מאחר שלא האמין בכישוף לא התקשה להסביר מה קרה."זה היה צרוף מקרים נדיר". אמר.