הצ'ופצ'יק של הקומקום

לצפייה במסך מלא

הצ'ופצ'יק של הקומקום

‎35

תכנים אישיים

48 תגובות יום ראשון, 22/11/09, 16:57

בסך הכל אני טיפוס שדי נקשר לחפצים שלי, ברובד האולי טיפה יותר סנטימנטלי. בלשון עממית אני ממש מחובר כמעט לכל פריט שיש לי בבית, למעט נורות ליבון וצלחות ישנות שקיבלתי בנדוניה, כי גם לי יש את הגבולות שלי. אני לא ממש יודע אם יד הגורל היא שכיוונה לכמה קילקולים אלימים שחוויתי בסוף השבוע האחרון, אבל אם כבר יש משהו שמפסיק לעבוד אצלי בבית, אז יללא חגיגה ותמיד יוולדו להם עוד כמה קילקולים מזדמנים שיצטרפו לחגיגה גם בששון ולבטח בשמחה, וכל המרבה הרי זה משובח.

ביום שישי האחרון, בעודי מדליק לנסיך את מנורת הלילה שלו שנייה לפני סיפור הלילה טוב, היה כזה פוף והנורה נשרפה. הוא עמד על כך שאני אתקן מייד את המפגע וכך היה. החלפתי את הנורה והשבתי למנורת הלילה את מאורה הדל והצנוע, לתומי חשבתי שמדובר בבלאי טבעי, הרי זה נורמלי. אתמול בצהריים הנסיך שלי ואני חזרנו מטיול שטח בשדה ירוק. עת שהערב ירד נשרפה לי שוב נורה, הפעם בחדר העבודה. עכשיו זה כבר ברור שיש שדים בבית, ולדאבוני לאחר פישפושים גסים בסלסלת הנורות הבנתי שאין לי נורה להחלפה.

מה שנשאר עכשיו זה לפנק את עצמי בקפה שחור של אחרי הצהריים, ולהכניס לרשימת המטלות באקסל לקפוץ לקנות נורות, כי קשה לי עם תקלות בבית. בינתיים המים בקומקום רתחו והקפה נלגם בשקיקה. משהו בקומקום פתאום גם לא נשמע לי. אני לא ממש יודע איך עליתי על זה, ועוד לאחר שהמים רתחו, אבל הקומקום שלי נפטר מייד לאחר מכן. זו היתה מסתבר הרתיחה האחרונה שלו לפני שנפח את נשמתו. עכשיו אני כבר מבועת לחלוטין וישר רץ לבדוק את כל שאר המנורות בבית, אני הולך לתפוס את השד הזה ולחסל אותו לאלתר, ורק שהמיקרו לא יבריז פתאום ללא התרעה מוקדמת!

ניסיתי להחיות את הקומקום, לחכות קצת אולי שייתקרר, להפוך אותו, לנער אותו, להעביר אותו שקע, אפילו פתחתי את התקע שלו אבל הכל היה בסדר שם לרבות ההארקה. אולי הוא צריך איזה שוק חשמלי? אני יודע! אני הולך לטפטף על המגעים אנטיביוטיקה שנשארה לי מפעם, כי אם אתה הפיכונדר טוב אתה תמיד שם קצת בצד, מעשר כזה נגיד. מה לא ניסיתי, אך לשווא. ההספד: מה לא עברתי עם הקומקום הזה. הוא היה איתי ברגעי שיא וחולי, ליווה אותי נאמנה במשך תריסר שנים אך צ`ופצ`יקו לא עמד לו יותר והוא נפטר. קראתי לו קרמי. קומקום כזה בצבע קרם שהתמזג ממש יפה עם הצבע של השיש, התחתית שלו מעוטרת במלא אבנית, ועוד הוא מזן נדיר כזה של מייד אין גרמניה. שתי נורות וקומקום, זה פדיון האסונות בסוף שבוע אחד. עכשיו מה לעזעזל אני עושה עם הקפה של הבוקר הבא?

בערב כשהחזרתי את הנסיך שלי, פתאום טלפון. פוצי על הקו, רוצה שנלך לשתות בירה. מייד קפצתי על המציאה ואמרתי לו שאני בעניין ושיש לי גם כמה מכשירי חשמל לרכוש. פוצי ואני נפגשים לאחר מכן ומתחילים את המסע בחיפוש אחר כמה נורות ויורש ראוי לקרמי זכרונו לברכה. בעוונותי, פעם גם אני עבדתי ברשת גדולה למכשירי חשמל, בתור מוכר לא בתור משהו אחר, עד שפיטרו אותי כי הייתי יותר נחמד ממוכר, אבל אני מכיר את כל השטיקים מה לעשות. אם להוסיף חטא על פשע, הגרוע מכל הוא שגם פוצי וגם אני נמנים על העדה הרומנית - עם קשה ללא ספק. החלטנו קודם לקנות את הנורות - פוצי התעקש, ורק אז נהיה מספיק פנוים רגשית לקומקום. כך היה.

שתי החנויות הראשונות לא עשו לי את זה. כלומר היו מלא קומקומים אבל אף אחד לא עשה לי את זה. אם אין לך קליק עם הקומקום שלך - זה לא יעבוד. פתאום אמרתי לפוצי שאני רואה עוד חנות שם מעבר לאופק, החנות השלישית. פעם שלישית גלידה? לא גלידה, קומקום קומקום! עכשיו, מוכרים של רשתות חשמל גדולות הם סוג של עם ולא יעזור כלום. פעם גם אני נמניתי על שורותיהם. הגענו לחנות השלישית. למוכר לא היה מושג ירוק על מי הוא נופל אבל זה הלך פחות או יותר ככה:

אני סורק בקפדנות את מצאי הקומקומים על המדף. "אתה נשוי?" המוכר שואל אותי, עניתי שלא, ושאני גרוש באושר כבר כמה שנים טובות, וחוץ מזה שאני סלבריקה, אז לא, אני לא נשוי. ואז הוא מוסיף "אז למה לך קומקום מעוצב, זה סתם יקר. מילא היית נשוי וזה, אבל אח שלי עזוב אותך, אתה גרוש, מה ש`תה צריך זה כמה דקות ושהמיים ירתח, חוץ מזה תיקח הכי זול צ`מע לי, חבל על הכסף." פששש! וואלה? עם פילוסופיית חיים כזו, הוא לפחות צריך להיות תחקירן בתכנית של אמנון לוי. הרשים אותי.

הלוגיקה? טוב אז אם אני גרוש משמע אין לי טיפת טעם ואסור לי להכניס שום דבר מעוצב הביתה. קח משהו פשוט, זול ושנותן עבודה. זה באמת קשה לבחור קומקום שאתה גרוש אבל בסוף נדלקתי על אחד שהיה גם יפה וגם במבצע. זה היה קליק ממבט ראשון והוא רק חיכה שאני אגיע כנראה. גם הוא היה בצבע קרם וזה קצת עשה לי להתגעגע אבל פוצי החזיק אותי חזק. "טוב אני אקח את זה" אני אומר למוכר, לא לפני שאני בודק אותו מכל הכיוונים, כבר התחלתי לחשוב על שם בשבילו. "קרמי ג`וניור"? המוכר הלך להביא לי חדש מהאריזה, ואני שם לב שהוא מפשפש ומפשפש שם בין כל האריזות. "תשמע אני מצטער, נגמר לי" אם אתה רוצה יש לי באדום אבל תצטרך להוסיף כסף למה שהאדום לא במבצע." פוצי תחזיק אותי!

ואז המוכר התעצבן עליי. אמרתי לו שאני מוכן להיות נועז וללכת על האדום. כלומר זה יהיה קומקום בפני עצמו בנוף של המטבח, ותמיד זה נחמד להוסיף קצת צבע לשיש, וגם ככה אני גרוש ואין לי טעם. אבל אני רוצה את האדום במחיר של הקרם. "מה פתאום אי אפשר, טוב חכה אני אלך לבדוק מה אני יכול לעשות בשבילך" הוא חזר. "תשמע הקרם עולה מאתיים, והאדום בגלל שהוא צבעוני אז זה מאתיים חמישים, בשבילך מאתיים שלושים." פוצי ואני, כייאה לשני רומנים טובים תופסים את הראש ועושים וואי וואי. המוכר מוריד עוד עשרה שקלים ואומר לי מאתיים עשרים סופי. אמרתי לו שאני רוצה במחיר של הקרם ולא יעזור לו כלום. פוצי, שכבר קלט שאני לא מוותר, הלך לבכות מצחוק ליד איזו מכונת כביסה, עכשיו זה המוכר ואני - ראש בראש.

המוכר כבר רותח מעצבים. (אחי, תבקש לעבור מחלקה, קומקומים לא עושים לך טוב) הוא מתחיל לפתוח עליי: "תגיד לי מה אתה בסדר? מה אתה מתווכח איתי על עשרים שקל? שמע, אני צריך גם לאכול, איזה מצחיק אתה!" ורומני, אני משיב לעצמי בלב. הוא ממש נעלב מזה הלקוח הקמצן. פייר לא ידעתי מאיפה אני מביא לו את השיגור לפנים, ורציתי לומר לו כל כך שיש גם אצלי מבצע עכשיו, שיגור אחד לפנים פלוס שבעה חינם וזה כולל פירוק והרכבה. הודיתי למוכר, לקחתי את פוצי ביד ושמנו פעמינו אל מחוץ לחנות. "הלו!!!" פתאום צעקת אימה נשמעת מהכיוון של המוכר כמו לקוחה מסצנה של היצ`קוק. "טוב בוא בוא, מאתיים ועשר." שבנו אל המוכר. פוצי מהנהן לאות הסכמה, אני נאות ושולף לו את הכרטיס. בסוף גם נפל לו המחשב ואז הוא ממש התעצבן, אבל יש לי סבלנות זה בסדר.

בסוף הקנייה שאלתי את המוכר אם הוא נשוי, הוא השיב לי שלא. אמרתי לו שאני גם גרוש, גם מובטל אבל הכי רומני, ושלא ייכנס לאף אחד לארנק למה זה לא הפאקינג עניין שלו, אבל אמרתי לו את זה בחן, צחקתי איתו ונפרדנו כידידים טובים. העיקר שבסוף נשאר לכולם טעם טוב בפה, ורק שהקפה של מחר יהיה בסדר עם הקומקום האדום החדש. לאחר הקנייה פוצי ואני הלכנו לבירה שלנו עם קומקום אדום חשמלי שיושב בראש השולחן. הקומקום לא הוציא הגה ולאורך כל הדרינק שמרתי עליו בקפדנות שלא בטעות איזה מלצרית תבוא ותעיף אותו מהכיסא ואז הוא יקבל מכה, הוא חלק מהמשפחה עכשיו.

חזרתי הביתה ולא יכלותי להתאפק אז פתחתי את האריזה. בהוראות של הקומקום היה רשום להרתיח פעמיים לפני השימוש וגם רצוי להוסיף חומץ. האמת שאין לי חומץ וגם הסירופ נגד השיעול נגמר. אז הרתחתי רק פעמיים. את קרמי המנוח הנחתי בצד לידו, כדי שהחדש יבין ויסתכל היטב את מי הוא מחליף. את האריזה שלו אני הולך לשמור לפחות לעוד שבוע כי לך תדע מה זה מוצרי חשמל. גם כן כל האריזות היפות האלה של מכשירי החשמל, כאילו כל מכשיר הוא דוגמן הבית של גוצ'י. את הנורות החדשות כבר החלפתי היכן שהיה צורך, ובינתיים הכל עובד בבית. מלח שום מלח שום מלח שום.

הקפה של הבוקר היה לא רע, אמנם לא כמו הטעם של קרמי אבל לא רע. יש עכשיו קומקום אדום בוהק על השיש, ככה ניצב בפני עצמו. החלטתי שאני קורא לו אמיל. כרגע, האושייה היחידה הניצבת אל מול עיניי היא, האם להציב את אמיל על יד הטוסטר כשהידית שלו פונה לכיוון הכיור או לכיוון השני?

עמית

דרג את התוכן:

תגובות (48)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

פאצ'ו

16/1/10 22:52:

צטט: plantica 2009-12-06 16:18:01

צטט: פאצ'ו 2009-12-05 17:29:19

זוכר לגביי הוצאת הספר...אז קח את העניין ברצינות

הכי טוב להיות נועז.

אדום אחלה צבע

(:

נגמרו לי הכוכבים אז תרשום לי בצד...אחזור

תזכרי...

כיכבתי*

עמדתי בהבטחתי...

שינויים בהרגלי הצמיחה

התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :) עמית

פוסטים אחרונים

ארכיון