להיות
בוקר אחד התעוררתי וגיליתי שאני סקרלט ג'והנסון.
התבוננתי במראה ודמותה הפיזית של סקרלט השתקפה ממול.
נו,ההיא,הבלונדה,כוכבת הקולנוע הנשית הענוגה, האישה הכי סקסית בעולם (לטעמי),עם העור הבוהק,הגוף המושלם והשיער הגולש.
מוזר,כי בתוכי נשארתי אני,אותה נשמה שמוכרת לי היטב מעל לשלושים שנה, אבל חיצונית הייתי היא.
בדמותה ממש. לא העתק שלה אלא המקור.
הפכתי לסקרלט ג'והנסון.
לא זו בלבד שזו חוויה שקשה לעכל אותה, מה שהתעלה על כל העניין היה שהלוקיישן היה יפן.
כן כן,התעוררתי ביפן,בבית המלון המפואר, שבו היא שהתה בזמן שהצטלמה לסרט "אבודים בטוקיו".
במהלך כל היום נאלצתי מתוקף היותי סקרלט לבלות בצילומים ממושכים על הסט,וזה לא היה קל בכלל,כי נכון שבתיכון הייתי במגמת תיאטרון ומשחק זה תחום שאינו זר לי,(מזל באמת),אבל היה מאד מייגע להעמיד פנים בפני כל הצוות שמכרכר סביבי ללא מנוח, ולהסתיר את העובדה שבתוכי נשארתי חן מישראל.
הכי מסוייט היה לצאת מחדר המלון אל החוץ,כשכל העולם מתבונן בי ובוחן כל תנועה וכל צעד ושעל שלי,נועצים בי מבטים מעריצים של יראת כבוד כאילו הייתי אלילה ולא בשר ודם כמותם.
לא היה לי רגע אחד פרטי,לבד,עם עצמי, פלאשים של מצלמות הפפרצי סינוורו אותי ללא הרף,כל הזמן חשתי את המבטים שלא הניחו לי לרגע להיות חסרת מודעות,נינוחה,טבעית.
גרוע עוד יותר היה כאשר חלקם ניגשו אליי והטרידו אותי בבקשות להצטלם איתם,מיליון יפנים ברחובות טוקיו שלא מכירים את המושג "גבולות המרחב האישי" עטים עליי ופשוט נוגעים בי משל הייתי חפץ השייך להם,ממששים אותי לוודא שאני אמיתית וקיימת,מלטפים את שערות הזהב שעל ראשי בפליאה,כאילו אינם זרים גמורים עבורי,פותחים עימי בשיחה,מחמיאים,מעבירים ביקורת וחוקרים אותי בשאלות אישיות.
הרגשתי שאני משתגעת.
שהכל סוגר עליי. רציתי לחזור לחדר במלון ולא לצאת יותר החוצה לעולם.
לא פשוט להיות סקרלט.
בקושי החזקתי מעמד עד הערב. ייחלתי לשקט,אבל הרעש רק התגבר. זה היה מתיש ברמות שטרם הכרתי כמותן.
הרגשתי מסוחררת. כולם נעצו בי מבטי קנאה, אבל הייתי אומללה וחשתי בדידות תהומית עקב אובדן הפרטיות שלי.
כל כך השתוקקתי לחופש המוכר שבאנונימיות.
כל שרציתי היה לחזור ולהיות אותה חן האלמונית,השייכת לעצמי בלבד ולחלוף ברחובות העיר כאחד האדם.
זו היתה יממה מאד מפרכת. מזל שלמחרת חזרתי לעצמי והתעוררתי "רגילה",אותה החן הישנה והטובה.
מאז אותה התנסות איומה, בכל פעם שאני רואה את סקרלט ג'והנסון, אני מחייכת ומרגישה בת מזל על שיש לה,לסקרלט, סיבה אחת לפחות לקנא בי.
היא יודעת היטב שיש לי בעלות על מה שהיה גם לה פעם מזמן,אבל איננו עוד. ולא ישוב לעולם.
ככה נראתי למשך יממה אחת |
