בהתחלה, שקט... שלווה אין דאגות, אין צער, אין כאב, אין מחשבות טורדניות. יש תמונה ברורה וצבעונית: שמש, שמיים, ים ואדמה. יש על מה להביט וממה להתלהב. יש אהבה לכל מה שעוטף אותנו, כי הכל זורם והכל נפלא. ואז, יש שינוי בלתי רצוי, השינוי שבא לזעזע ולשבש את המציאות לבלבל את הקרקע ולקטוע את האמון והאהבה.
ואז אנחנו הולכים לאיבוד טיפה, והטיפה הזאת הופכת לשלולית והשלולית לברכה והברכה לנהר והנהר לים וים לאוקיינוס והאוקיינוס למה? ואז אין יותר מקום לנשום ואין בררה, אלא לחזור לנקודת ההתחלה האם זה אפשרי? האם זה ניתן? האם יש דרך להגיע לאותו המקום של השקט, השלווה, הרוגע והאהבה ללא תנאי? כשהכל נראה אבוד וללא פתרון... |