סמיילי בסוף משפט זה כמו הצחוקים המוקלטים ב"קרובים-קרובים" והסדרה האמרקאית עם הכושי הקטן והמצחיק שאני לא זוכרת איך קוראים לו, כי הייתי קטנה מדי בשביל להספיק לקרוא את התרגום.

היום בצהריים צעקתי "אני לא יודעת איפה החוברת של הפיות וגם לא אכפת לי!" והיא צעקה עליי בחזרה "אני רוצה את החוברת! אני לא ארגע אם לא תמצאי לי את החוברת!". צעקתי בחזרה. ניהיה לי צרוד בגרון ורציתי לבכות מרוב שהתבאסתי מעצמי. לא יודעת אם זה קשור אבל בהמשך היום היא היתה כזאת מותק. לא, לא מותק - מותקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקXמיליונים. לא יודעת אם זה קשור אבל גם אני הייתי קצת יותר

(אחרי הצהריים ראיתי בעיתון כתבה שמדברת על זה שמקובל היום להתייחס למכות בחינוך ילדים כאל טאבו, אבל שחלק גדול מההורים 88% נוהגים לצרוח על ילדיהם ונשאלה השאלה עד כמה זה פוגע בנפשם. האם יכול להיות הורה סמכותי בלי להרביץ, לצעוק, להעניש?)