אנוכי ורונית כתבנו זאת, מי שמעוניין להוסיף לסיפור מוזמן להגיב.

רוח קרירה נישבה לה על פני המים, אומנם קרירה אבל קופצנית. חיי הביצה שקטו להם, ככה זה בלילה. הצלילים נדמו, החיות פרשו למאורותיהן או מחילותיהן, דממה שררה לה בכל.

רק היא לא הצליחה להרדם. ניסה לשכב ככה או אחרת והשינה לא לקחה אותה למחוזות אחרים. אחר קמה והתעופפה לה. ביקרה את משפחת הצפרדעים אבל הם כבר ישנו, כך גם הסלמנדרות. כנפי הפרפר הורודות שלה זמזמו חרישית, השתדלה לא להפריע לאחרים. מה יהיה עימה? מתי תבוא השינה? העייפות? היא עלתה גבוהה לבין העצים - שם גם הציפורים הלכו להן לישון. עמדה לה על הצמרת, מסתכלת סביב על הצמחיה החשוכה. רק הירח מעל עוד מאיר, מסתכל, שומר.

התעופפה משם באופן רנדומלי, מחפשת משהו לעשות.

כאשר הגיעה לסוף הביצה, שמעה בכי חרישי. מי זה בוכה בביצה? באדמות הפרא? אבוי, זה קול אדם! הגבירה את מהירות תעופה וחיפשה אחר מקור הבכי. כרכרה, כרכרה הרוסה על השביל הגובל עם הביצה. הציצה פנימה. תאונה. כל יושבי הכרכרה... נשאר רק תינוק בדד.

מה תעשה? לאן תפנה? האם תפרוש כנפיה ותעוף משאירה את התינוק מאחוריה?

לא , לא היה בליבה לעשות לו כך והרי הוא תינוק עול ימים...

החליטה לפנות לרואים בנסתרות, הם ידעו את התשובה...

פרשה כנפיה אל על והתפללה "רואי נסתרות, רואי נסתרות" השיבו לי את חוכמתי, את מרכז כוחי, את בינתי ואת התשובה.

חיכתה!!!

לאחר כמה רגעים של ציפיה דרוכה שמעה לפתע קול מבין השיחים, קול ענות חלושה: "קחי את התינוק, גדליהו, תני לו מחסה והוא יהיה לך למשענת ביום מן הימים כשלא תוכלי כבר לעוף יותר."

וכך עשתה, נשאה את התינוק בכנפיה ושניהים התרוממו אל האוויר הצח של הפסגות.

בתחילה פנתה לימין ואחר כך לשמאל וכך שייטה לה במשך זמן הנראה כנצח עד שהגיעה למחוז מבטחים, שם תניח את התינוק ושם...

מים רבים זרמו בנהר ועונות השנה התחלפו להן. התינוק הפך לילד, לנער ואז לעלם צעיר. בנתיים כנפי הפיה קצת איבדו מזוהרן ויכולתן לשאת אותה באויר. ראיתה התדרדרה וכך גם שמיעתה.

היא החליטה לפנות לאורים והתומים באיזור שלה , ביקשה את עזרתם...

אחת אמרה לה, קחי לך שום וכתשי אותו היטב מרחי אותו על עינייך ועל תנוכי אוזנייך וקח תוכלי לשמוע ולראות שנית.

השניי פסקה נחרצות שיש רב, מקובל כזה, לא רחוק משם שיודע כישופים ואומר דברי קסמים והוא יעזור לה.

הגבר שבחבורה פשוט אמר לה, שהיא זקוקה לאהבה, אהבה כזו טובה נקייה מכל פגע, וגם קצת אהבת בשרים עימה, וזה מה שיציל אותה, פיתרון זה נראה לה כהכי נכון...

אז יצאה לחפש אהבה... 

חיפשה היא בין הרים ובין סלעים, בגאיות ובנחלים, אבל אהבה לא מצאה.

אז ביער אפל וקר, סאטיר מצאה, סאטיר מחמד אשר ניגן לה בלהט, סאטיר אשר הנעים זמנה בסיפורים ומעשיות, סאטיר יפה תואר אשר ידעה בליבה שרגשותיו כנים כלפיה. אותו אהבה ואותו רצתה...

ואז...