לא ברבי גם לא מדונה - היום בת 9 או טו טו בת 5...מחשבות לקראת החלפת הקידומת ל...50
המייל האחרון ששלחתי לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, היה לאחד מחברי כאן ובזו הלשון:
זהו השבוע האחרון שלי בקידומת 4 ובשבת הבאה ימלאו לי 5, רק 5 כי ביננו מהו אפס אחד קטן לידו ?.... אז, כמינהג המקום - הלילה אני נכנסת ל"משבר גיל ה-50". ( זה לא קרה לי בגיל 40, אז מה - גם עכשיו לא ?...:)
.שאלתי את עצמי עם מי אתייעץ לגבי המשבר הזה... פניתי אל מדונה - אך היא בחרה לה לכבוד גיל ה-50 "צמוד" חדש בן 22 והראתה לכולם מי אומרת כאן את המילה האחרונה האמיתית...טוב , זה לא ממש הטעם שלי ( לידיעת כמה מחברי האתר בקידומות צעירות הפונים אלי ללא ליאות ... :-) , לא מחפשת "שוגר דדי" גם לא "שוגר בייבי" , רק בן אדם מן היישוב, שכל החלקים השימושיים נמצאים אצלו במקום הנכון...הראש, הלב , הנשמה וכל השאר...) ,
"ברבי בת 50" - שלחה אלי תמונה מה זה מעצבנת של איך שהיא נראית למרות השנים, ומה לעשות חוץ מלאכול את הלב , כי אני ממש לא ברבי וכל מי שמכיר אותי יכול להעיד ממקור ראשון שאני אומרת ת'אמת , לא נותר לי דבר , גם לא עוד סידרת צום מיצים ושבוע חסה שלא יביאו אותי אפילו לא להתקרב שם ( והאמת, זה ממש לא החלום שלי כי כל כך טוב לי עם מה שיש ... -:) . השארתי הודעה לביל (קלינטון) שחגיגות ה-50 שלו הותירו הדים, אבל היה מענה קולי שלא התחלף דקות ארוכות : "The line is busy" אז הבנתי שמאז הוא כל כך עסוק ואין סיכוי גדול שיפתור לי את השאלה הזו.
נו, טוב..הסתכלתי שוב ושוב במראה...ושאלתי את עצמי -
מה אני אמורה לעשות עם המספר המוזר הזה המתחיל להיצמד אל שמי כמו סקוץ' טורדני משהו...האמת, לא ממש להיט החודש...
כבר חודש אני מתרגלת לומר שאני כבר עוד מעט בת 5, נהנית מהתגובות מסביב, אלא מה ...
אבל לא מבינה איך ה"גיל הזה" קשור אלי ...
ואני ממשיכה לא להבין "איך הגעתי עד הלום" , כל כך מהר , ללא הודעה מוקדמת, הכנה נפשית וריגשית מספקת , ו...אופס ...ממש לידי עובדות נשים צעירות, נמרצות ומוכשרות בנות 30 , ואני אומרת לעצמי בשקט ..."גם כן זאתי" אבל אחרי שניה תופסת את עצמי ומבינה שבעצם אני יכולה להיות אמ'שלה ...ולשניה אחת די נדבקת לי הלשון ולא משתחררת כל כך מהר...
חזרתי לעצמי, לבד אל המחשבות, הירהורי הלב, לא מעט צביטות אי שם חלק השמאלי של בית החזה , התלבטויות. אפילו נדודי שינה לא מעט, בהם אני פוגשת לעיתים קרובות כמה חברים כאן שהנורה שלהם מהבהבת ממש כמו זו שלי גם בשלוש בלילה...
לא יעזור , משהו בכל זאת קורה. גם אם "מעבירים אותה" , וגם אם "הכל בקטנה" ועוד כמה ביטויים כאלה, של "כאילו" תקחי הכל בקלות, יש מקום למחשבה.
קראתי שוב את המילים שכתבתי בדיוק לפני שנה. והאמת, מזה זמן אני חווה סוג של חשבון נפש פנימי עם עצמי. זה מעבר למילים של "גיל זה רק מספר", ו"לא רואים עלייך את הגיל". יש שינוי בתחושות. בהסתכלות. ברצונות. בסדרי העדיפויות.
אני מחשיבה עצמי לבעלת נפש צעירה מאוד, יחסית, אבל כיום - כאשר אני מוצאת עצמי מול דור של בני 25, 30 ואפילו קצת יותר מזה, יש תחומים בהם אני מרגישה את ההבדל. הג'ינס והפוני לא עוזרים לטשטש עיקבות של ניסיון חיים, לטוב ולרע, של שרשרת התנסויות וחוויות מסוגים שונים, שהשנים זימנו אל חיי, תבעו כוחות, תעצומות נפש, התמודדויות לא פשוטות, קבלת החלטות. גם העובדה , שתודה לאל ותודה לאמא ואבא , עדיין אינני מפרנסת חברות קוסמטיקה וגם לא מזריקי בוטוקס למיניהם, איננה מסייעת לי לחמוק מהשינוי. הכל אחרת, פתאום. המחשבות. סדרי העדיפויות. ההסתכלות על החיים. ה פ ר ו פ ו ר צ י ו ת !...
מה כתבתי לפני שנה ?
ובכל זאת אני נעה בין רגעים של חשבון נפש לבין רגעים של משובת ילדות שעדיין נותרה בי לעתים... מה עשיתי , מה לא עשיתי, איפה הצלחתי - פחות או יותר , מה ניסיתי ולא הצלחתי להגיע אל המטרה, מה נשאר איתי ומה כבר נמצא במחוזות אבודים, מה אעשה, על מה אוותר לטובת דברים חדשים נכונים ומתאימים יותר עבורי, ובעיקר - מנסה להבין מה הכי חשוב עכשיו . כן...מה שחשוב עכשיו, ולפני הכל, זה ללמוד לא לקחת הכל ללב
ולדעת לשמור אותו לדברים הנכונים באמת...וכן... כמעט כל יום מחדש נשבעת שלא אקח יותר ללב כל מיני "שטויות" שלי ושל אחרים, וכל יום מבינה שעדיין לא למדתי את ה"פטנט" איך לעשות את זה?
האם הצלחתי ללמוד לא לקחת דברים ללב כמו קודם?
לא בטוח. זה אופי. אבל בכל זאת, אני חושבת שהשנה האחרונה שעימתה אותי עם צרכים אישיים חדשים, העמידה לי פרופורציות שונות.
כמה חברים עברו ניתוח לב פתוח. שתי חברות עבר כבר לא עימנו כאן . אחרות מתמודדות עם טיפולים שיש להם התחלה, אבל מי יודע מה הסוף. אחרים עברו "שינוי משפחתי" כואב - גירושים בנסיבות מפתיעות , הייתי אומרת, ממש בערבו של יום חג - 25 שנות נישואים.
מי חשב? מי ציפה ? הכל נהיה כל כך שביר, רגיש, פרוץ לשינויים בלתי צפויים, או כאלה שלא רצינו לראות את התהוותם, וזאת - גם אם מעטה של חוזק ועוצמה מופגנים כפי חוץ...
גם החיים שלי עברו משהו. אולי עיבוד נתונים מאוחר של השנים האחרונות, אולי איתותים חדשים ל"קצרים" ישנים הדורשים תיקון ואיחוי מחדש .
החשיבה אחרת. הצרכים פתאום שונים. יש דברים שכבר לא חשובים בעיני. גם האהבה לובשת גוונים אחרים. כל כך הרבה דברים שהיו נראים לי עיקר הופכים פתאום לטפל. כל כך הרבה סיבות להיפגע הופכות פתאום שוליות. כל כך הרבה מילים שהיו חשובות הופכות למיותרות.
זה לא במקום חשיבה יצירתית, חלומות , שאיפות, שמחות, חיוכים, חיבוקים, טיולים, ריקודים, מוסיקה, ספרים ... וכל השאר ...אבל זה בהחלט ליד ובמקביל.
האם זוהי בשלות? האם זוהי השלמה עם המציאות? האם זוהי בריחה ? טיוח שיטחי של החמצות ? או אולי זוהי חלקה של הצלחה לחיות עם מה שיש ולהמשיך לשאוף ליותר טוב ? האם זוהי עייפות ושחיקה ? או אולי שינוי בגישה ? בגרות או הדחקה ? האם זוהי עוד פיסה של תבונה ?
לא תמיד החלטתי נכון. לא תמיד בחרתי נכון. לא תמיד חשבתי עד הסוף, ולא תמיד ראיתי את כל התמונה . ועל החלקים החסרים משלמים מחיר. וההחמצות בוצעות כמו סכין חדה שאין לה צד קהה. ולפעמים, ככה בלילה , לבד עם הכרית, זה כואב כל כך ולא תמיד יש עם מי לחלוק ולא תמיד גם אם יש ...נמצאת גם ההבנה והתובנה בצד השני ... :-) גם המוסיקה השמחה שברקע, ערבי השירה בציבור, הטיולים בחיק הטבע וכל ה"שמיכות" וה"כיסויים" אינם מעבירים הלאה את התחושות מסדר הלב אל סדר היום ...
אני בטוחה שכמה מכם יכולים למצוא עצמם בין השורות האלה . . 50 זה בכל זאת "חתיכת גיל" ואי אפשר שלא לעצור ולשאול שאלות, ודרוש מענה פנימי, הגם שהוא בינך לבין עצמך - הוא נמצא שם ודורש את המקום שלו, וללא המענה נותר חלל , ואין ואקום עבורו. מי שבורח - משקר לעצמו. כלאלה שממשיכים להתנהג כמו "ילדי פרחים" ולחמוק מהמציאות מוליכים שולל רק את עצמם.
האם גיל 50 הוא גיל 40 החדש? זוהי המצאה של אנשי חברה, אופנאים, מומחים לאנטי אייג'ינג ושל פסיכולוגים, מנחי סדנאות בעלות כותרות תקשורתיות, וכל האחרים שעושים כסף ממשברי הגיל המתפתחים. זה שבני 50 וגם 60 מתלבשים באופנה צעירה ומתנהלים כאילו הגיל לא שייך להם, זוהי בריחה מהמציאות. נכון, ההוריםשלנו כבר התנהלו בגיל 50 כאילו הם בדרך לפנסיה, חיו באורח חיים קצת יותר מתון בדרך כלל, כי היצע הפעילות התרבותית והחברתית היה מצומצם יותר והנורמות החברתיות הכתיבו התנהלות חיים אחרת, ו"מה יגידו", אבל עדיין , "הנחה" של עשור אחד או שניים היא אשליה. של נשים, לרוב. בשנים האחרונות גם של גברים.
משבר "גיל המעבר" התחיל להיות "אופנתי " גם בקרב גברים. אלא מה , אלה נוטים למצוא לעצמם תנחומים באהבה צעירה, בעוד נשים מתנחמות לעיתים קרובות ב"מסע שיפוצים" לגוף ולנפש, מסעות של חיפוש עצמי ומציאתו בגלי רוחניות שהפכו לטרנד. ריבוי בגירושים אף העלה את מספר הפונים אל מומחים שונים לשיפוץ האישיות, החל ממאמנים אישיים ועד מנתחים פלסטיים, דרך סדנאות שנמספר המשתתפים בהם רק גואה. לא סתם עולה . זוהי גאות של ממש.
לא יעזור, משהו קורה. יש איזו טלטלה נראית או בלתי נראית. זה תלוי באישיות, במידת היכולת לקבל, להשלים, ובעיקר להיחשף לאירוע המתחולל פנימה ומקרין גם החוצה .
זה בסדר לרקוד עד אור הבוקר. זה בסדר לחגוג בכל הזדמנות זה נפלא להתחדש ולפתוח פרק חדש בכל מיני תחומים, עם האנשים המוכרים אבל גם עם חדשים...
אבל זה הזמן לשאול שאלות .
השנה הזו, עימתה אותי עם כמה חוויות חדשות.
למדתי , בדרך הקשה למדי, גם להיעזר. ומה אני יכולה להגיד? שכן, כל כך קשה גם ל ק ב ל !!! צריך ללמוד את זה בבית הספר של החיים בשלב הרבה יותר מוקדם, כדי שלא להגיע לרגע בו יש צורך במיומנויות האלה, ומי שחסר אותן - לא כל כך יודע מה לעשות ...
לא הכרתי את הצד הזה יותר מדי. מוזר למי שרגיל לתמוך, לעזור , להקשיב, להיות בשביל...וגם לחיות עם החשיבה הקבועה של : שאף פעם לא אזדקק לאף אחד...
זה המקום לשלוח חיבוק גדול, מלבד זה שכבר ניתן בארבע עיניים ובאופן אישי, לאלה שעמדו לצידי בזמן ובמקום הנכון. חלקם - כחלק מתהליך ומסורת של חברות ארוכת שנים, וחלקם - שנכנסו לחיי בהפתעה גמורה בעיתוי ובדרך ... אלה שהצדיקו את האימרה : טוב חבר קרוב מאח רחוק " אשר במקרה שלי נכונה מאוד ואף יותר מדי.
זו היתה שנה של הבנות ותובנות לגבי אנשים שליוו אותי תקופות כאלה ואחרות. כמה שמחתי לגלות שהגרעין המלווה אותי במשך 3 עשורים ויותר היה ונשאר מוכיח את מושג ומוסד החברות. כל אחד בדרך שלו. במעשים קטנים וגדולים. במחוות מפתיעות.
והיו הפתעות מכיוונים חדשם ובלתי צפויים של מי שהבין לליבי דווקא בימים קשים במיוחד, ללא ביקורת ושיפוטיות, וגם ללא משוא פנים והתחסדות.
אבל, היו גם כמה אכזבות צורבות לב, שהייתי מוותרת עליהן ... מאלה שהוכיחו את ההיפך. כמו מי שאמר לי : "אני אוהב אותך רק כשאת מחייכת"... אני ממש לא כועסת. אף אחד לא חייב לי כלום. אבל בלב שלי זה נגמר באותו רגע . אז תודה גם למי שבחר להיעלם מהחיים שלי בדיוק ברגע בו הייתי זקוקה לכתף.תודה אמיתית. חבל שזה לא קרה קודם ...( ואני יודעת שלא תמיד היה קל להיות,אבל זהו המבחן האמיתי...)
ואולי האנשים האלה עוד לא הגיעו לגיל התבונה הזה כדי לדעת שהעולם כל כך עגול, ו"איך שגלגל מתהפך לו"...והיוםאתה כאן ומחר אתה שם... וכאשר נתקלתי בחוסר ההבנה, לא ידעתי אם למרות הכל לא לקחת ללב ולסלוח , או להרשות לעצמי להתאכזב.
מה עוד ? הגעתי למסקנה שזה גיל מצויין לא לחשבן לאף אחד , שיגידו מה שיגידו , ולא שלא הייתי כזו תמיד למורת רוחם של רבים. אומרת את אשר על ליבי, בדרכי שלי , הישירה , העניינית , גם אם זה לא ממש פופולארי . אוהבת מכל הלב את מי שראוי ו"לא שמה" על מה יגידו. לא קל לחיות ככה, אבל אני שלמה עם עצמי ועם מה שאני , ומבינה ששילמתי ואני משלמת מחיר . אבל הפעם, ביותר שלווה, השלמה וקבלה.
ובעיקר - שמחתי להיווכח שוב ושוב בכוחות הנפש שלי, בחשיבה האופטימית ובאמונה שאפשר. שאפשר לפתוח דף חדש. שאפשר ללכת הלאה. שאפשר לקום. שאפשר לחייך גם כשהלב כואב. ולא רק.
זו אמונתי . מקווה להמשיך אותה בשנים הבאות. יחד עם החיוך שלא עוזב אותי, כמעט בשום מצב, גם בין הדמעות, וגם אלה מגיעות.
ועוד מילה קטנה: שמחתי למצוא כאן בקפה כמה אנשים שהיו במקום ובזמן הנכון, לשאול את השאלות הנכונות, להשיב את התשובות הנבונות, ללא בקשות מיוחדות, דרישות או תנאים. לא הכרתי אף אחד מהם קודם. הם פשוט הגיעו...לא ציפיתי. הופתעתי לטובה. מי שהדברים מכוונים אליהם - ימצאו עצמם בין המילים ובין השורות.
אני מאחלת לעצמי יום הולדת שמח. בטוחה שיהיה כזה... הלב והראש והבטן כבר מתואמים במחשבה הזו...
נ.ב. אני קוראת את הדברים. נו, טוב ...אולי זה לא הפוסט הכי מאורגן ומסודר שלי , אבל אתם בטח יודעים איך זה ... כי להיות בת 9 ועוד מעט בת 5 ,זה עניין של פעם בחיים...ואני , כן, אני מ ת ר ג ש ת .... ( מי שיגיד לי שעבר את זה באדישות אבל אמיתית...שיקום !!! )
|
