כמה מזל יש לנו שג'יין קמפיון (הבמאית) למדה בתיכון על ג'ון קיטס(המשורר)

וכמה יפה לראות את פאני (המעצבת-מאהבת) מדברת איתו על שירה

וכמה מדהים לשבת בסרט שחלק נכבד ממנו עוסק בשירים ובשירה ובמשוררים.

כן, כן - זו לא טעות.

ובסוף גם בוכים! (אני בכיתי. מאוד)

ויש אהבה מכמירת לב

ויש הורות שאפשר ללמוד ממנה, גם אם עוד לא הורים

ויש זמן אחר ותרבות אחרת

ואפילו יצוג של ערב של זימרה, שכולו גברים שרים.

כן, גבירותי ורבותי, גברים שרים בכייף.

לא בדרך. לא במסע. לא במקרה.

ממש שרים א - קפלה.

כל כך יפה.

וזה רק חלק מהיופי שהיא יצרה הפעם,

האשה הזו, שבגללה נסעתי עד האסט שבאי הדרומי של ניו זילנד ( שם היא צילמה את הסצינה המופלאה של {"הפסנתר" והים].., עם הולי האנטר והילדה ההיא והארווי קייטל המעולה...)

כי עוד אף אחד לא עשה עם פרחים פריימים כאלה מושלמים, כמו שהיא עשתה בסרט הזה.

פשוט חובה לראות....

אז  אם בא ללכת לסרט