חיים חדשים מתחדשים

בין הזמנים.

הרגע נולדתי מחדש.

מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים,

שהחזרת בי נשמתי בחמלה.

רבה אמונתך!

ראשי התיבות 

"מא-ל מחושב נברא"

 

את תפילת מודה אני

אומרים מיד עם הקימה מהשינה,

עוד לפני נטילת ידיים.

מודה אני

היא תפילת הודאה לה'

על הנשמה שנתן בנו,

ועל הכוח להתעורר כל בוקר.

היא אינה מכילה שמות של ה',

ולכן אומרים אותה

עוד לפני נטילת הידיים.

הסבר נוסף לרצונכם - וכרצונכם.

ויקיפדיה.

בהלכה,

"מודה אני "

הוא שמה של תפילת הודיה קצרה

הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר:

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".

תפילה זו איננה מופיעה

לא בתלמוד

ואף לא בשולחן ערוך.

מקורה הראשון

בספר סדר היום

לרבי משה בן מכיר.

בתלמוד ירושלמי

(ברכות פרק ד הלכה א, דף כט ב)

ישנה אמנם תפילה דומה בנוסחה:

"מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה",

ואולם תפילה זו שבירושלמי

היא חלק משלש תפילות שנאמרות בשלשת חלקי היום.

עם זאת,

תפילת "מודה אני" 

נתקבלה ברוב תפוצות ישראל

ונהפכה לאחת התפילות המוכרות ביותר.

בשונה מתפילות וברכות אחרות שאינן נאמרות לפני נטילת ידיים,

תפילה זו אינה מכילה את שם ה',

ולפיכך נאמרת לפני הנטילה.

הטעם לתפילה זו,

"שינה היא אחת מששים מן המות"-

עם ההשכמה,

עם המעבר משינה לקימה,

מרגיש האדם צורך להודות

על היום החדש בטבע

ועל היום החדש בחייו הפרטיים.

יש המסבירים את תפילת ההודיה

"מודה אני"

על-פי ארבעת חלקי התורה

פרד"ס:

פשט, רמז, דרש, סוד.

על- פי הפשט,

זו תפילת הודיה לה' על "שהחזרת בי נשמתי",

לפי ההגיון חייב אדם להודות על החזרת נשמתו מיד כשמקיץ משנתו.

על-פי הרמז,

 תחיית המתים מרומזת בכל בוקר בו הנשמה חוזרת אל גופנו.

שהרי השינה היא "אחת מששים שבמיתה",

והחזרת הנשמה היא מעין תחיית המתים.

על-פי הדרש,

הקב"ה מאמין באדם -"רבה אמונתך".

זאת אנו רואים על פי מעשיו,

שמחזיר את נשמת האדם

למרות חובותיו השונים של האדם כלפי אלוהים.

מכאן ניתן ללמוד שעלינו

לדון כל אדם לכף זכות

וכן לא לעכב פקדון חברו בשל חוב כלשהו שהמפקיד חייב לו.

על-פי  הסוד, (הקבלה),

"מלך חי וקיים" הוא בחינת המלכות

('מלך'=ספירת המלכות),

כפי שהיא מתייחדת לאור בחינת היסוד

('חי וקיים'=לספירת היסוד).

מסיבה זו נאמר ב'מודה אני',

"מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי".