אתמול בחדר הכושר באימון משקולות, עברתי את מחסום 100 הקילו.

זה לא שיש באמת מחסום וניידת משטרה שמבקשת ממך להאט,

אבל זה מן מספר עגול כזה וכיפי.

כך בעוד שאני:

דוחק את מאה הקילו כלפי מעלה וחש את השריר, בעיקר ברגל ימין

חורק ומתאמץ באזור הקרוב לברך ואת רגל שמאל נמתחת, הייתי מאוד מרוצה.

אחר כך הבנתי שיש כאן משהו מעניין בהתבוננות על המצב.

התייחסתי לשריר לא כחלק ממני אלא כבעל יישות משלו

יכולתי לראות ולחוש כיצד הוא(!) מתאמץ, מדהים, לא?

גם הבנתי שכל עוד אתבונן כך על המצב מן הסתם אפצע.

אני עומד לתרגל: "להתאמן ולהיות השריר" או אולי אצליח להגדיר זאת טוב יותר בהמשך.