תמצית הצדק הישראלי מופיעה בפתיחת מאמרו של ירון לונדון מה-9 בנובמבר ב"ידיעות אחרונות": "תחילה בטחנו בצדקתנו. ברור היה לנו כי נהגנו כשורה" ובגישה זו, במלים אחרות במקצת, הוא גם מסיים את מאמרו, לאמור: הצדק עמנו - משמע אנחנו נוהגים כשורה. או"ם שמו"ם, גולדסטון שמולדסטון, כל מרשיעינו הם או אנטישמים או טיפשים/תמימים, כך במאמרו. לונדון מציע את צדקתנו כחרב גורדית שתתיר את סבך הדיון ההיסטורי, אבל בעיקר - תפטור אותנו מן הצורך להסביר את עצמנו לאומות העולם. 

הנה לפנינו הכשל הישראלי שמאיים להחריב את המפעל הציוני - החיבור האולטימטיבי בין צדק עקרוני לבין המעשים כולם. אם הצדק ההיסטורי איתנו, מותר לנו להשתולל בג'ונגל שמסביב לווילה שלנו במזה"ת ללא מיצרים, מותר לנו לאכלס שטח כבוש באזרחים ועוד ועוד. על פי צדק זה, הציע לונדון כבר בינואר 2008 (גם כן ב"ידיעות"), לכתוש רובע שלם בעזה על תושביו, כדי להביא את הפלסטינים "להתעשת". בדרך זו מובטח לנו שנהיה צודקים לעד, גם כאשר יישמט המפעל הציוני מתחת לרגלנו הדורסנית.

אז הנה האפשרות השקולה יותר: הציונות מונחת על אדני צדק היסטורי שאין כמוהו. אבל בה בעת  מדינת ישראל שלקחה על עצמה ליישם את הציונות נוהגת שלא כשורה, וזה האנדרסטייטמנט של המעבר מן המאה ה-20 למאה ה-21.

אפשרי שהצדק והמעשים יהיו נפרדים? בהחלט, אפילו הגיוני. לונדון נצמד דווקא להגיון ההפוך, של החריפים שבמתנגדי המדינה. רבים מהם אומרים כעת שעד עתה תמכו בציונות, אבל מעשיה של מדינת ישראל קלקלו את הצדק הזה וכעת בטלה זכות קיומה של המדינה, אבל גם לונדון וגם הם טועים. כשם שהפרקטיקה הבלתי נסבלת של המדינה אינה מבטלת את צדקתה של הציונות, כך צדקתה של הציונות אינה יכולה לתת גב להתנהלותה השערורייתית של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים. כן, יכול גם להיות שהצדק איתנו בעצם קיומנו כאן, אך  מעשינו אינם ראויים. 

לסיום המאמר מציע לונדון מנוף נוסף לצידוק עצמי - לקרוא את אמנת החמאס כדי להבין שהם רוצים להשמיד אותנו, ממש כמו הנאצים. נו..? אז מה זה אומר – שעכשיו, אחרי שקראנו, אנחנו צודקים יותר? ההתנגדות של החמאס לישראל לא נולדה מן האוויר ולא מן האנטישמיות האירופית בימי הביניים. בניגוד לנאציזם היא נולדה בדם ויזע, תחת כיבוש ישראלי.  

נכון שהשואה סייעה בשעתו לגיוס תמיכת מדינות העולם בהקמת המדינה, אבל הציונות לא היתה זקוקה לנאציזם כדי לבסס את צדקתה.  ובכלל, טקסטים עוינים של הצד השני לא יכולים לשמש בסיס להצדקה עצמית. הפלסטינים מיומנים יותר מאיתנו בטיפוס הקירות הזה, במדרונות החלקלקים של הררי המלים. בקלות רבה הם מפרשים את מגילת העצמאות של ישראל כטקסט גזעני לעילא. האם זה הופך את דרכו הדתית-פוליטית של החמאס לצודקת? ודאי שלא.