כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (15)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/10/19 10:53:

    איציק חברי היקר נשיקה

    סיירתי בעמוד שלך ונכנסתי לכאן,

    נפלא כל כך ומרגש בעיניי שהפכת איזו חוויה עם חרא  לסיפור אהבה גדולה

    אולי יהיו כאלו שיגידו איזו מתנה מגעילה מחכה לו - כולה שקית חרא.

    ובלבי יודעת שעבורה - שימורה של השקית מעצימה את אהבתה אליו

    וכמה עוצמתי היה עבורה אותו הניגוב שלו את ישבנה בעלים שם בגני יהושע

    * כוכב אהבה וחג שמח מאוד ו....

    http://cafe.themarker.com/image/3482518/

      8/7/17 10:23:
    איציק כל הסיפורים שלך מדהימים . שנונים . תרכובת של עצבות וצחוק . מאוד מדבר אלי הסיפור המצחיק/כואב הזה . מה שנקרא "חרא של סיפור" . יופי יופי ((:
      27/9/12 23:00:

    תמיד מדהים אותי מחדש,

    איך הנשים מתאהבות בכל גבר

    שמגלה כלפיהן מעט אינטימיות.

    והגבר?

    הוא בכלל בעולם אחר.

      17/9/11 23:31:

    הזכרת לי משהו לא ממש קשור.

    אבל כמו שכתבו לפני. יש משהו בדברים הכי טבעיים והכי קרובים. וכן אני חוזרת הכי טבעיים.

    קראו לזה כאן אינטימיות אז אולי.

    וכן. בסיטואציה הנכונה הם יפים וכל-כך לא מגעילים,

      18/7/11 21:27:

    נבירה במאות הפוסטים כדאי ולו בגלל פוסט כזה - תענוג

      18/7/11 11:45:

    יודע מה? סיפור מעולה. כתוב עם כישרון גדול.
    נהניתי מאוד לקרוא.

      18/7/11 11:31:
    איציק, איך שאתה מצליח תמיד בסיפוריך להאיר את הארוטיקה באור חדש ומקורי. מי היה מאמין שיש דבר כזה - ארוטיקה של חרא, אבל אצלך זה הופך לאפשרי, ועד כדי כך נוגע ללב. כמה אנושיות יש בסיפור הזה, כמה עצב כובש. אני נכבשתי לחלוטין. תודה לך.
    וואוו! חזק!!! מקווה לזכור לחזור עם כוכב.
      28/6/11 20:46:

    נגעלתי

      27/11/10 23:40:
    אחרי מפגש שהוא שיא האינטימיות - אין הרבה דברים יותר אינטימיים מלנגב את החרא של אהובתך - פתאום הניתוק הפתאומי..
    מטלטל! ואתה כותב נפלא.
      24/9/10 09:18:
    קטע נפלא. עצוב נורא.
    מראה פנים אצל אדם, שהוסתרו,
    פנים של אדם, שנאהב אצל אישה לא לו.
    והוא בחר, היה חייב לבחור,
    אך בחר בדרך הקלה לו, הקשה לה.
    והיא זוכרת,
    מה היא זוכרת?
    לא רק את האהבה שננטשה.
    מקסים.
    דברים כאלה כותבים בעיתון העיר, כבר שנים שלא קראתי אותו, מעניין.
      22/9/10 23:05:
    קראתי את זה מזמן, קטע טוב.
    :)
    לפי כל הכללים המקובלים
      20/2/10 21:11:

    אישה השקועה בחרא!

      מריח נהדר!

      24/11/09 21:43:

    תאור מאד ארוטי ניגוב החראקריצה

    מזכיר משהו ביזארי

    המתנה שמחכה לך

    15 תגובות   יום שני, 23/11/09, 11:38


     המתנה שמחכה לך   

     

    הודעת לי שיש איזו בעיה עם הדירה של סבתא שלך ולא נוכל להיפגש בה. שתקתי. ניסע למקום בו היינו בפעם הראשונה, הצעת-קבעת. כמו בפעם הראשונה נסעת במומחיות בדרך העפר עד שהגעת לאותה גומחה בגני-יהושע שהטבע יצר מליפוף ענפי עצים. היה טוב. אחר כך זה התחיל וזינקתי החוצה ערומה.

     

    התכופפתי, אחזתי בשתי ידיי את פגוש מכוניתך, והגללים יצאו ממני ברצף, בשטף ובשצף. כשסיימתי ביקשתי ממך שתביא לי נייר טואלט. יש לי רעיון, אמרת. העמדת אותי כמו גנב ששוטר בודק אותו וידיו נסמכות על דופן המכונית, ניגשת לעץ הקרוב וחזרת ממנו מצויד בחופן עלים ירוקים, רחבים ולחים. בידך השניה החזקת שקית ניילון ריקה שהרמת מהרצפה.

     

    וכך, כשאתה ניצב מאחורי, ניגבת, ביד אמונה ובוטחת כל מה שצריך ואיפה שרק צריך. וכל עלה שהגיע זמנו להיפרד מידך לאחר שביצע תנועה חצי מעגלית מלמטה למעלה, הושם בקפידה בשקית הניילון, עד לגמר המלאי שחתם את ניקיון אחוריי. קשרת את השקית בקשר סבתא כפול לאחד מענפי העצים בסבך.

     

    כל הדרך חזרה דיברנו על חרא וניגוב חרא. למחרת בבוקר צלצלת אליי לעבודה ואמרת שאשתך חושדת וצריך להיזהר בימים הקרובים. שבוע לא שמעתי ממך  ולאחריו לא  חזרת לעבודה. שאלתי עליך אצל מזכירת המחלקה. היא הביטה בי תמהה ופלטה, רק אל תגידי לי שאת לא יודעת שהוא נסע לפוסט-דוקטורט, והוסיפה, לשנתיים בסנט-לואיס.

    לקחתי מונית לדירה של סבתא שלך. פתחו לי זוג מבוגרים חביבים. אה, הוא, אמרו, כן. אדם נחמד. מכר לנו הדירה במחיר טוב. מעולם לא התקשרתי אליך הביתה, הפעם כן. ענו המשפחה לה השכרת את הדירה. בכיתי. רציתי למות. רציתי שאתה תמות. אתה הגבר היחיד שאהבתי אי-פעם.

     

    באותו לילה חשבתי רק על דבר אחד. על שקית הניילון המתנדנדת ברוח, נטושה כמשה בתיבה, מבכה את בדידותה.  למחרת לקחתי מונית, נסעתי לגני יהושע, ואחרי עשרים דקות של הליכה מואצת הגעתי לסוכת אהבתנו. היא חיכתה לי. התרתי בזהירות את קשר הסבתא והסרתי את השקית מהענף עליו תלתה.  מאז לא שמעתי ממך.

     

    עשרים ושתיים שנה עברו. אני עדיין לבורנטית באוניברסיטה. אצא לפנסיה עוד שנתיים. תהיה לי בעיה כשאעזוב את העבודה. לא יהיה לי את התא הפרטי בו טמנתי את השקית ובו היא שמורה.

     

    כל שנה אני חוגגת את יום נסיעתך. הטקס פשוט. אני מוציאה את השקית מהתא, מכניסה אותה לשקית חדשה קושרת את קצוות החדשה ומחזירה אותה לתא. היום השקית העשרים ושלוש, בלעה את השקית העשרים ושתיים, שבלעה לפני שנה את השקית העשרים ואחת, שבלעה לפני שנתיים את השקית העשרים, עד לעלי החרא. חרא. 

     אם פעם תבוא מחכה לך מתנה מוכנה לפי כל הכללים המקובלים. 

     

    (עיתון העיר, ירושלים, יוני 2006)

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין