כותרות TheMarker >
    ';

    עכשיו אנחנו

    הרהורים ומחשבות על נשים ונשיות

    0

    לנבוח בסטריאו

    2 תגובות   יום שלישי, 4/9/07, 10:52
     

    אני לא ממש אובייקטיבית, זה ברור, אבל הטקסט הזה של עדי גוטרמן, מצחיק אותי נורא. הוא התפרסם בגיליון ספטמבר של מגזין "דה מרקר וומן" בעריכתי, בו ניסינו לבדוק אחת ולתמיד מה עומד מאחורי הקלישאות השחוקות על נשים. נכון, אני מודה, בדרך לבדוק את הקלישאות על נשים, השתמשנו בכל הקלישאות על גברים (בנות, גילינו שיש המון)...אבל תבינו אותנו, אנחנו לא רציונליות ופועלות מהבטן (אופס, עוד קלישאה) נו, בדיוק כמו שחשבתן.

    הנה מה שלגוטרמן יש לומר על הקלישאה שאומרת כי המוח הנשי מסוגל לעבוד ב'סטריאו' לעומת המוח הגברי שפועל בערוץ אחד (בקושי):

    למותר לציין שמקורה של קלישאה זו הוא גברי ונועד להסביר כיצד גבר מצוי יכול לשים לב לכל ניואנס של רונלדיניו אבל חירש לחלוטין לצרחות של הילד בלול שבסלון, ממש ליד הפלזמה; או איך זה שגברים מסוגלים לשבת בשירותים 50 דקות רצופות ללא חומר קריאה קוהרנטי, אבל מגלים מאפיינים בולטים של הפרעת קשב וריכוז בפגישה עם המורה שאורכת עשר דקות. כשאנחנו עולות על טורים גבוהים ותוהות מדוע הם לא יכולים לתת לצאצא מוצץ ביד שלא אוחזת בבירה, הם פולטים לעברנו ברוגע מרשים שידוע שאנחנו קולטות ועובדות בערוץ רב-קווי, בעוד שהקב"ה הגביל אותם בערוץ אחד, וגם הוא על פי רוב תפוס או סתם מנותק.

    ובכן, הרשו לנו להודיע בהזדמנות חגיגית זו שאבד הכלח על התירוץ הזה. אחרי הכל, צפייה קפדנית בזכר האנושי הממוצע תגלה, שבעת ישיבתו לבטח במשרדו הממוזג, לפתע פתאום מתגלות יכולותיו במלוא עוזן: ביד אחת הוא אוחז שפופרת ובה הוא מרביץ דברי תורה בספק שאיחר להביא את הסחורה, בעיניו הוא מפלבל לעבר המזכירה המצודדת, ובידו השנייה הוא מסיים לשרבט דגם של מכשיר חדשני, אלקטרוני מן הסתם. ברם, מרגע שעבר את נקודת הציון של סף ביתו, לפחות מחצית ממנעד יכולותיו נותרת בחצר הבית ליד חתולי הזבל, והוא מתגלה כיצור חסר אונים, מובל, נואש ומאותגר יישומית.

    מה המסקנה? שיכולותיו של הזכר האנושי תלויות בסביבתו הגיאוגרפית? כנראה שלא. הדבר היחיד שאפשר להיאחז בו הוא העובדה שהמוח הנשי, בניגוד לזה הגברי, באמת מכוון יותר ליכולת להעניק ולהציג אמפטיה, בעוד המוח הגברי מתועל רובו ככולו להבנת מערכות ולבנייתן. אוקיי, רשמנו לפנינו. אבל מה בעצם אומר הרעיון הזה, שנטבע כבר לפני שנים על ידי הנוירופסיכולוג סיימון בארון-כהן שאנחנו מסוגלות לדבר עם אמא שלהם בלי להוריד לה את הראש ובו בזמן לחתוך מלפפון בלי להגיע לחדר מיון? שאנחנו מסוגלות גם להתעמק ב"סיפור על אהבה וחושך" וגם ללעוס מסטיק? בקיצור, רדו מתיאוריית ריבוי הערוצים, אלא אם כן אתם מעוניינים שננבח עליכם בסטריאו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/09 16:25:


      מי בכלל אמר שאפשר לעשות הכללות ?

      ראיתי נשים שמתנהגות כמו שצוין כאן לגבי גברים וראיתי גברים שעושים בדיוק מה שצוין לגבי נשים .

      יתכן וזה פגם בבריאה להיות שונה ?

      *

      על אחוות הנשים - אני בצד שלכן

      שלמה

      או! תמיד ידעתי בליבי.

      הוא נושא בזכרונו את כל הארכיטקטורה של הקוד של המוצר. יצירת פאר ארכיטקטונית של מוצר התוכנה הבא מאוחסנת שם במוחו, והוא רק צריך כמה ימים כדי לקודד אותה. וכתחביב הוא גם סוחב בזכרונו מסד-נתונים של נתוני שוק ההון משנת 1915 ועד אתמול, אבל הוא לא מסוגל לזכור לסגור את הווילון של האמבטיה אחרי המקלחת, או להחזיר את קופסת הקורנפלס למקום. "אל תכעסי...אני לא עושה את זה בכוונה, אני פשוט לא שם לב...". 

       

      לא נורא, יש לו מזל שהוא כזה חמוד :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ronit.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין