כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של צידקי

    רעיונות ודעות של ירושלמי
    פוליטיקה ישראלית ומזרח תיכונית
    וסתם מחשבות על העולם

    ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב? לא בדיוק, זה יותר מסובך...

    9 תגובות   יום שני, 23/11/09, 18:35

    ביום חמישי האחרון הצרפתית והערבית התערבבו זו בזו בחצר הפתוחה מן המאה הארבע עשרה המובילה לאחד מהרחובות הציוריים בירושלים, שוק מוכרי הכותנה המוביל להר הבית, בלב הרובע המוסלמי בירושלים. אנשי הקונסוליה הצרפתית בעיר (המשמשת כשגרירות לרשות הפלסטינית) התערבבו באקדמאיים פלסטינים ובסוחרים מהעיר העתיקה. לקראת שש בערב לגמו הבאים את שארית הקפה, חטפו בקלאווה אחרונה והתיישבו בשקט באולם ההרצאות הקטן של "המרכז ללימודי ירושלים של אוניברסיטת אל-קודס". סיבת ההתכנסות הייתה הרצאתה של ד"ר מיי מעלוף מונה, חוקרת צרפתייה ממוצא לבנוני, אשר הציגה את ספרה "הפלסטינים של ירושלים –פעילותו של פייסל חוסייני". ההרצאה ניתנה בצרפתית ותורגמה סימולטנית לערבית על ידי ד"ראלברט אג'אזריאן מאוניברסיטת ביר זית, היסטוריון פלסטיני ממוצא ארמני. בהרצאה נכח גם עבד אלקאדר חוסייני, בנו של פייסל ויו"ר הקרן על שמו העוסקת בחינוך. עבדאל-קאדר קרוי על שם סבו, מפקד "צבא הג'האד הקדוש" אשר נהרג על ידי לוחמים יהודיים בקרב על הקסטל במלחמת העצמאות. מעלוף קראה להרצאתה "פייסל חוסייני וירושלים, חידוש ההתנגדות הפלסטינית".

     

    בהרצאה הציגה מעלוף את התזה שלה שהפלסטינים בירושלים, בניגוד למקובל לחשוב, היו תחת הנהגתו של פייסל חוסייני לכוח אקטיבי ויוזם. חוסייני הלך לעולמו בפתאומיות ובנסיבות עלומות בעת ביקור בכווית (שהיה ביקור ראשון של בכיר פלסטיני במדינה מאז המשבר ביחסים שחל בעקבות תמיכת הפלסטינים בסדאם חוסיין בפלישתו לכווית). מותו של פייסל וסגירת האוריינט האוס על ידי ישראל, בהפרש של חודשיים בשנת 2001, היוו מהלומת מחץ לחברה הפלסטינית בירושלים, שמאז מתקשה להתאושש. חוסייני, שהחזיק את תיק ירושלים באש"ף, היה למנהיג פלסטיני לאומי ולסמל של ירושלים הערבית מאז ייסד בשנת 1979 את "החברה ללימודים ערביים" באוריינט האוס ועד למותו הפתאומי לפני כשמונה שנים. בחייו היה חוסייני מנהיג בלתי נלאה אשר לא עייף מלחפש פתרונות יצירתיים לבעיית ירושלים בסכסוך הישראלי פלסטיני ומנסיונות לשפר את חיי התושבים במזרח ירושלים עוד בטרם ייחתם הסכם הקבע. דמותו נותרה שנויה במחלוקת, בעיני ישראלים רבים חוסייני שיקף את הפרגמטיזם המתון במחנה הפלסטיני בעוד שאחרים, בעיקר מן הימין הפוליטי בישראל, ראו בו סוס טרויאני  של לאומנות פלסטינית במזרח ירושלים (ארגון ממרי בראשות יגאל כרמון ייחס לחוסייני את האמירה שהסכם אוסלו מהווה סוס טרויאני, ממרי 30/6/2001).

     

    בדיון שהתפתח לאחר ההרצאה נשמעה ביקורת עצמית מהסוג שלעיתים נדירות נשמעת בתקשורת הישראלית. הנוכחים דיברו על מנגנוני השלטון הפטריארכליים ועל כך שהאידיאות נטמנות בקבר לצד המנהיג. באותה הנשימה התרפקו הנוכחים על זכר מנהיגי העבר, יאסר ערפאת ופייסל חוסייני, לעומת "הטכנוקרטים שיושבים כיום במוקטעה". הדיון הפליג לעבר תיאוריות וובריאניות של שלטון בין האקדמאים מאוניברסיטת ביר זית ואל-קודס לדיפלומטים הצרפתים אך בלטה בו הערתו של נועמן אבוסנינה, מוכר כעכים בשוק העיר העתיקה, אשר קם על רגליו ונזכר בקול רם כיצד דלתו של פייסל הייתה תמיד פתוחה עבורו ועבור כל אחד אחר. אבו סנינה נזכר בהתרגשות כיצד הוא הרגיש שבעבר הייתו לו כתובת לאומית בירושלים. כיום, הוסיף אבו סנינה, אנחנו [הערבים] חיים בפחד מן המנהיגים שלנו מצד אחד ובפחד מישראל מן הצד השני.  

     

    בשמונה בערב, עם סיום המפגש במזרח ירושלים, התחיל מפגש נוסף במערבה. חמש דקות על הקטנוע והגענו בדיוק בזמן לבית אבי-חי ברחוב המלך ג'ורג', למפגש השני בסדרה "ירושלמים" בהנחיית ד"ר אילן אזרחי. עיתונאי "הארץ" נדב שרגאי דיבר על הסכנות בחלוקת ירושלים תחת הכותרת: "ירושלים - העיר שחולקה לה יחדיו". שרגאי הציג גרפים, ציטט חוקרים ופוליטיקאים ואפילו הסביר מדוע אפילו ערביי ירושלים בעצמם אינם מעוניינים בחלוקת העיר, אי רצונם לאבד את קצבת הביטוח הלאומי לה הם זכאים כתושבי הקבע במדינת ישראל. שרגאי תקף אחד לאחד את כל הטיעונים של מצדדי החלוקה, מדמוגרפיה, דרך מבנה אורבני ועד לביטחון והסביר שיש לתקן את העוול הנוראי של הזנחת התשתיות במזרח ירושלים. לטענת שרגאי אם רק נעלים את ערימות האשפה המזוהות כל כך עם מזרח ירושלים, ייעלמו איתן גם השאיפות הלאומיות הפלסטיניות של כשליש מתושבי העיר.

     

    בתשובה לשאלה מהקהל, האם הדרישה המשפטית לשוב לבתים במזרח העיר אשר לפני 48 היו בבעלות יהודית אינה מהווה גול עצמי כנגד טענות דומות של פליטים פלסינים בשכונות מערב העיר כמו טלביה וקטמון, השיב שרגאי שהוא "תומך במשנתו של טדי קולק ז"ל שקרא לקיומן של שכונות נפרדות ע"מ להקטין חיכוכים..." ומנגד הביע תמיכה "בכניסת יהודים למספר שכונות ואזורים, כמו סילוואן ושייח' ג'ראח, במיוחד לבתים שהוכח כי היו פעם בבעלות יהודית."באותה נשימה שלל שרגאי  לחלוטין חזרה סימטרית של פלסטינים לטלביה וקטמון ואמר כי "יש לנו זכות לצדק פואטי בעקבות ניצחוננו במלחמות של 48 ו- 67, לא צריכה להתקיים כאן סימטריה בין הקורבן (אנחנו) לתוקפן (הפלסטינים)."

     

    דבריו של שרגאי עוררו תגובות שונות מהקהל הירושלמי, מערעור על תיאורית "סכנת החלוקה"שהוא מציג בעיתון הארץ בעקביות זה כמה שנים וניסיונות לפסול את טיעוניו באופן עינייני, דרך דאגה של הציבור "האם מקבלי ההחלטות שם למעלה מודעים לסכנה המתרגשת עלינו" כפי שתיאר אותה שרגאי, וכלה בתמיכה בלתי מסויגת של מקהלת המשוכנעים. לאחר שענה על שאלות הקהל, כולל על שאלתו של מנחה הערב, הירושלמי הותיק אילן אזרחי, שניסה לשאול בצורה מנומסת את מר שרגאי, מה הוא כן מציע לעשות עם מזרח ירושלים, לא רק מה לא לעשות. שרגאי השיב שיש בירושלים המון מקום לעשייה ציונית, למאבק על אדמה, על אמונה ועל צדק היסטורי וכולי. שרגאי הציג תמונה של משחק סכום אפס בין שלוש דתות ושני לאומים בעיר השסועה. הפתרון לדבריו הוא להאבק חזק יותר ולעצור את ההגירה השלילית היהודית מהעירעל ידי ייצור מקומות עבודה ומגורים. כאחרון השורדים בעיר מקרב "החבר'ה",אני שומע  לא פעם מחברי, התל אביביים זה מכבר, אומנים ואנשי עסקים כאחד, שאחת הסיבות שמרחיקות אותם מהעיר היא תחושת המאבק התמידית שקיימת בה. כיום כבר לא מדברים על 'לחלק את ירושלים' במתווה שקדם ל 67, אלא להתחלק בה, לקבל את האחר ואת זכותו על העיר מבלי לוותר על זכותנו בה. העשיה הציונית בירושלים כיום היא השתלבות ולא התנגדות.

     

    ·       עבודת הגמר שלי לתואר השני בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית מתרכזת סביב פעילותו של פייסל חוסייני במזרח ירושלים.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/12/09 12:41:

      ברכותי על הפוסט. את ההערות שלחתי לך בדוא"ל.

      אילו לפלסטינים היתה תודעה לאומית חזקה, כבר היינו נותנים להם מדינה ונפטרים מהצורך לשמוע עליהם כל היום.  

        6/12/09 17:17:

      צטט: אמן הכלום 2009-12-06 10:37:09

      תכלס אין לי מה להגיד, אבל כל החבר'ה פה אז גם אני רוצה.

      וחוץ מזה, מה שזאז אמר. לגמרי.

       

       

      כל הכבוד אמן הכלום (חי חי), זאת הרוח שאני מחפש. כל הכבוד, אתה ממש נולדת לעשייה פוליטית ולאקטיביזם (שיפוטי?)
        6/12/09 10:37:

      תכלס אין לי מה להגיד, אבל כל החבר'ה פה אז גם אני רוצה.

      וחוץ מזה, מה שזאז אמר. לגמרי.

        2/12/09 12:22:

      אל מול הרצינות שבה אתה כותב לאחרונה, אני חושב שאתה מתעסק עם הפייסל הלא-נכון.

        28/11/09 17:53:

      צטט: Ezer 2009-11-28 12:28:49

      אכן התודעה הלאומית הפלסטינית יותר חזקה ושורשית מהתודעה של רבים וטובים אצלנו. וכמדומני, אם איני טועה, גם כותב הפוסט זה, שעליו אני מגיב כאן - ניתן להבין מכתביו כאן ובמקום אחר - ניחן ב"חולשה" זו.

       

      אתה טועה ובגדול! אתה לוקה בניתוח פשטני, כזה שרואה את המציאות כמשחק סכום 0.כפי שכתבתי כאן ובמקומות שונים, המדינה הפלסטינית חשובה על מנת לשמור על זו היהודית. את הפטריוטיות שלי אני לא צריך להוכיח, אך אם אדרש יש לי לא מעט הוכחות לכך. . . 

       

       

        28/11/09 12:28:
      אכן התודעה הלאומית הפלסטינית יותר חזקה ושורשית מהתודעה של רבים וטובים אצלנו. וכמדומני, אם איני טועה, גם כותב הפוסט זה, שעליו אני מגיב כאן - ניתן להבין מכתביו כאן ובמקום אחר - ניחן ב"חולשה" זו.
        25/11/09 07:56:

      כל העניין שההגיון לדרכם הוא הגיון דתי אבל הם עושים מאמצים להסביר אותו בדרכים 'לוגיות' ונכשלים. 

       

      אם בכסף עסקינן אז שיסביר למה זה הוקף המוסלמי בירושלים אוסר את הכניסה למבנים שעל הר הבית כבר קרוב לעשר שנים ומוותר מרצונו החופשי על הכנסות של מאות אלפי שקלים בחודש. אכן התודעה הלאומית הפלסטינית היא מעבר לערימות זבל ולביטוח לאומי של מדינה שמפלה אותם - וטוב שכך, שכן מי שרוצה לשמור על מדינת ישראל כיום חייב להיות "לאומן פלסטיני". 

        24/11/09 23:32:

      מעניין, בהחלט מחזק את ההרגשה שהתהום הנפערת בירושלים רק הולכת ומתרחבת.

       

      אוהב את נושא "ביטוח לאומי", קצת מביך בעיניי שזה הפך לקרדום לחפור בו לכל מי שרוצה לדבר על ערביי ישראל, רוצה לומר, ממשיך באופן ישיר את התובנות לגבי "שיגידו תודה שהם חיים במדינה שיש בה אינטרנט חופשי" ושאר פנינים בסגנון.

       

      באמת לא מובן לי כיצד שרגאי וחבר מרעיו, לא רואים את הדבשת הגדלה על גבם, בדמות המדינה הדו לאומית שהולכת והופכת לפתרון הריאלי היחיד ככל שהזמן עובר.

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      צדקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין