כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שיר ורוח

    15 תגובות   יום שני, 23/11/09, 19:23

     

    שיר ורוח

     

     

    וּצְעַדַי בְּדֶּרֶך הַמַּאֲמִין

    וְיַדִי בְּדַרְכֵּי שִׁיר

     

    וְנַפְשִׁי וְרוּחִי

    עוֹרְגוֹת

    לְ

    אַחַת

     

    ושִׁירִי-רוּח

    וְרוּחִי - שִׁיר

      

     

    וְאֵין כְּבָר דֶּרֶך

     

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות לשיר שמורות לעוזי שכטר

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/10 23:45:

      צטט: מולי. 2010-01-07 19:39:34

       

      וְאֵין כְּבָר דֶּרֶך

       

       

      כי אתה נהיה הדרך.

       

       


      בול!!!

      תודה לך, מולי.

      כמה נהדר שיש מי שכך קולע.

      עוזי

        7/1/10 19:39:

       

      וְאֵין כְּבָר דֶּרֶך

       

       

      כי אתה נהיה הדרך.

        25/11/09 23:15:

      עוזי,

       

      היכן זה כתבתי "תחכום מילולי"?  אמנם כתבתי "תחכום הגובר על האמירה", כיוון שלדעתי

      ההעמדה הטקסטואלית, מעמעמת את  היופי והפן ה'רציני' שבחקר האישי.

      אולי זו רק אני, או עיני.

      :))

       

      המסר שבשיר יפה ומצרף את הקורא לאשוריו המהורהרים , קראתי לכך שאלה רטורית, כי הכמיהה הזו היא בלתי נידלת,

      הרי גם אם מצוי הינך באותו שלב נכסף, עדיין  תחפוץ הנפש בהזדככות נוספת

      הן הצורך לתור, מצוי אצל השואל, והוא ממשיך לשאת את לפיד הפילוסוף, הלאה.

       

      ותודה, על הרוח עם המוסף הרוחני :))

       

       

       

      ליריקה,

       

       

      ההעמדה הטקסטואלית, מעמעמת את  היופי והפן ה'רציני' שבחקר האישי.

      הרי גם אם מצוי הינך באותו שלב נכסף, עדיין  תחפוץ הנפש בהזדככות נוספת

      הן הצורך לתור, מצוי אצל השואל, והוא ממשיך לשאת את לפיד הפילוסוף, הלאה.

      אכן -  

      כל השירה והפילוסופיה והפסיכולוגיה עוסקים בזה, וכל אדם באשר הוא אדם

      עסוק בזה  00 24 שעות ביממה,

      והשיר, "בקלילות שירית מתוחכמת" כמו מרחף מעל כל התהום הזו ללא-תחתית

      מבלי לעשות כמעט צעד רציני, ולרדת לתוכו, ולמערות ולמפלצות הרובצות...

      והנה, כמו במטה קסם מצליח למחבר את שתי הגדות בגשר כסוף מושלם -

      לאותו משורר הכוסף בעוז לרוח.

       

       ואכן, כך הוא השיר!

       

      כי זו השאלה מייסרת ולוחמת עמי לתוך מח עצמותי, ולא מרפה!

       

      וכעת בהיר לי שהפתרון הוא בשני שלבים:

      1. [ושירך - רוח] שככל שאתה תתקדם ברוח, אף שירך יתמלא בו - והגשר הולך ונבנה 

      2. שהיה ותזכה לאותו מעמד רוחי - [רוחך - שיר], שאומר:

          שכולך נטמעת ברוחי והנך חי אותו בשירך ובכול שתלך - 

          ואין כבר דרך.

       

      ואז, מבחינתי, ניתן כבר לוותר על הפילוסופיה, כמו שאמר פסקל:

      "לא אלוהי הפילוסופים, אלא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב."

       

      כל טוב

       

      ע

        25/11/09 17:39:

      צטט: עצמי עצמי 2009-11-24 22:48:56

      צטט: עצמי עצמי 2009-11-24 22:45:39

      צטט: ליריקה- 2009-11-23 19:54:30


      השיר הזה מעורר בי שתי דעות מנוגדות.

      יש בו תחכום הגובר על האמירה שרוצה לחקור את המהויות ולהעמידן במבחן.

      וזהו הקוץ שבאליה.

      מאידך,השאלה הרטורית מסוגננת להפליא,

       ויפה היא למשוררי העת החדשה.

       

      ל.

       

       

      ליריקה,

       

      תודה על תגובתך.

      אבל מעבר "לתחכום המילולי", יש בו אמירה מאוד מהותית ואמיתית ועמוקה

      על האינטרקציה בין נפש-המשורר וכמיהת רוחו לרוחי

      שמגיעה לפתרון מלא כאשר זוכים להגיע לכך ש: רוחך - שיר 

       

      אני מאחל לך ולי שנזכה בזה, ואז כל השאלות הפילוסופיות יעלמו...

      ואת מוזמנת לראות את תגובתו של ashorer (כאן מעל), ואת תגובתי אליו,

       וגם את תגובתי לאביחי (כאן מעל).

       

       

      כל טוב

      ע

       

      עוזי,

       

      היכן זה כתבתי "תחכום מילולי"?  אמנם כתבתי "תחכום הגובר על האמירה", כיוון שלדעתי

      ההעמדה הטקסטואלית, מעמעמת את  היופי והפן ה'רציני' שבחקר האישי.

      אולי זו רק אני, או עיני.

      :))

       

      המסר שבשיר יפה ומצרף את הקורא לאשוריו המהורהרים , קראתי לכך שאלה רטורית, כי הכמיהה הזו היא בלתי נידלת,

      הרי גם אם מצוי הינך באותו שלב נכסף, עדיין  תחפוץ הנפש בהזדככות נוספת

      הן הצורך לתור, מצוי אצל השואל, והוא ממשיך לשאת את לפיד הפילוסוף, הלאה.

       

      ותודה, על הרוח עם המוסף הרוחני :))

       

       

       

       

        25/11/09 12:01:

      הרוח שהבאת במילות שירך

      כובשות ומביעות את האדם

      שהוא רוח....

      התחברו לי מאד מילותייך

      עונג לי היה לבקרך.

      נעמת לי.

        25/11/09 11:57:

      צטט: עצמי עצמי 2009-11-24 22:29:48

      צטט: אביחי שמי 2009-11-23 19:39:40

      ושִׁירִי - רוּח

      וְרוּחִי - שִׁיר
      ואין כבר דרך?...
      למה אין דרך? זו לא דרך? דרך הרוח, ברוח נמצאות כל חוכמות העולם, גם העתיקות ביותר, משהו בשיר עלום מעיניי. * (-: 

      לעניות דעתי ואמונתי:

      כשרוחך - שיר, 

      כבר אין דרך, כי אתה חי את הרוח, וכל שתעשה ותרגיש ותהגה ותשורר ותלך -

      ינבע טבעית מהרוח הפועמת בך, ומכוונת אותך ישירות מתוכך, מבלי להיצמד עוד לאותה "דרך" שהלכת בה

      בטרם הגעת-זכית לכך ש: רוחך - שיר.

      תודה לך אביחי

      ע

      עוזי, בכל מקרה, חיינו הם הרוח, לא הגוף, בכל דרך שתלך אתה אמור לשרת את הרוח, הגעת לזה, שירך הוא רוח, הרוח שבך היא שיר ואישיותך מתנקזת אל תוך השיר, זו דרכך. 

       

        24/11/09 22:52:

      צטט: רחל נפרסטק 2009-11-24 18:34:59

      ואני ראיתי כאן (ויזואלית) את שעון החול.

       

       


      ובעקבותייך גם אני ודבורה.

      תודה לך

      ע

        24/11/09 22:48:

      צטט: עצמי עצמי 2009-11-24 22:45:39

      צטט: ליריקה- 2009-11-23 19:54:30


      השיר הזה מעורר בי שתי דעות מנוגדות.

      יש בו תחכום הגובר על האמירה שרוצה לחקור את המהויות ולהעמידן במבחן.

      וזהו הקוץ שבאליה.

      מאידך,השאלה הרטורית מסוגננת להפליא,

       ויפה היא למשוררי העת החדשה.

       

      ל.

       

       

      ליריקה,

       

      תודה על תגובתך.

      אבל מעבר "לתחכום המילולי", יש בו אמירה מאוד מהותית ואמיתית ועמוקה

      על האינטרקציה בין נפש-המשורר וכמיהת רוחו לרוחי

      שמגיעה לפתרון מלא כאשר זוכים להגיע לכך ש: רוחך - שיר 

       

      אני מאחל לך ולי שנזכה בזה, ואז כל השאלות הפילוסופיות יעלמו...

      ואת מוזמנת לראות את תגובתו של ashorer (כאן מעל), ואת תגובתי אליו,

       וגם את תגובתי לאביחי (כאן מעל).

       

       

      כל טוב

      ע

       

       

        24/11/09 22:34:

      צטט: ashorer 2009-11-24 06:47:41


      וְרַגְלַי בְּדֶּרֶך הַמַּאֲמִין

      וְרַגְלַי בְּדַרְכֵּי שִׁיר

       

      וְנַפְשִׁי וְרוּחִי

      עוֹרְגוֹת

      לְ

      אַחַת

       

      ושִׁירִי - רוּח

      וְרוּחִי - שִׁיר

      מהסוף להתחלה:

       

      אם השיר והרוח חד הם גם אם לכאורה רגליים הולכות בדרכים שונות, דרך אחת הן.

       

       

       

       

      כלכך נפלאה לי תגובתך  - קולעת בול לרוח השיר, לשיר הרוח.

      תודה לך, השורר

      עוזי

        24/11/09 22:29:

      צטט: אביחי שמי 2009-11-23 19:39:40

      ושִׁירִי - רוּח

      וְרוּחִי - שִׁיר
      ואין כבר דרך?...
      למה אין דרך? זו לא דרך? דרך הרוח, ברוח נמצאות כל חוכמות העולם, גם העתיקות ביותר, משהו בשיר עלום מעיניי. * (-:

       

       

      לעניות דעתי ואמונתי:

      כשרוחך - שיר, 

      כבר אין דרך, כי אתה חי את הרוח, וכל שתעשה ותרגיש ותהגה ותשורר ותלך -

      ינבע טבעית מהרוח הפועמת בך, ומכוונת אותך ישירות מתוכך, מבלי להיצמד עוד לאותה "דרך" שהלכת בה

      בטרם הגעת-זכית לכך ש: רוחך - שיר.

      תודה לך אביחי

      ע

        24/11/09 18:34:
      ואני ראיתי כאן (ויזואלית) את שעון החול.
        24/11/09 06:47:

      וְרַגְלַי בְּדֶּרֶך הַמַּאֲמִין

      וְרַגְלַי בְּדַרְכֵּי שִׁיר

       

      וְנַפְשִׁי וְרוּחִי

      עוֹרְגוֹת

      לְ

      אַחַת

       

      ושִׁירִי - רוּח

      וְרוּחִי - שִׁיר

      מהסוף להתחלה:

       

      אם השיר והרוח חד הם גם אם לכאורה רגליים הולכות בדרכים שונות, דרך אחת הן.

       

       

        23/11/09 19:54:


      השיר הזה מעורר בי שתי דעות מנוגדות.

      יש בו תחכום הגובר על האמירה שרוצה לחקור את המהויות ולהעמידן במבחן.

      וזהו הקוץ שבאליה.

      מאידך,השאלה הרטורית מסוגננת להפליא,

       ויפה היא למשוררי העת החדשה.

       

      ל.

        23/11/09 19:39:

      ושִׁירִי - רוּח

      וְרוּחִי - שִׁיר
       
      ואין כבר דרך?...
      למה אין דרך? זו לא דרך? דרך הרוח, ברוח נמצאות כל חוכמות העולם, גם העתיקות ביותר, משהו בשיר עלום מעיניי. * (-: