מקופלת כמו שוקולד,

היא בגבה אליו.

יד חזקה, בוטחת נשלחת לאסוף ממנה את כל תלאות היום.

כמו גל בימה

להסחף אליה,

למרק עוד כאב.

נשיקה נלפתת, ממוקדת, ארוכה על צווארה.

צבת ובורג, מסתובבים בהתאמה.

והוא אוסף הכל אליו.

את הכאב הזה ואת ההוא,

את עייפות הבוקר ואת כל מה שהיה,

את כל מה ששקע וגם זה שהתפרץ.

נמסים, אט, אט.

 כפתור אחרי כפתור.

מעט בחושך,

מעט באור.

צלילה. מעמקים.

דרך זרה, חדשה.

חוקרים ביבשת שאיש לא גילה. ספנים, חלוצים. מגלי ארצות.

באר מים ומחצבה,

מעיין,

הרים,

נווה מדבר ונחל.

מטפסים. נחים.

מתעייפים לרגע,

נמרצים.

מדרון וסלע,

אש ומים,

הבל אדים.

טל.

ערסל.

טיפה קטנה ועוד אחת נוטפת,

שביל,

ציור על חול.

נוגע, לוטף, תר.

נקטר.

שער פתוח, מרחב פרוץ.

 שם אדמה בקועה, דממה במקום אחר,

 יופי מוקפד 

 ויער פראי.

שדפון לרגע,

שיטפון באחר,

עליות ומורדות,

רקיע וארץ,

חמה ומטר,

קשת מפציעה,

ריח דשא,

רוח,

לחות, 

להקת ציפורים דואה,

קריאת הנץ.

ריח אדמה,

אבני חלוקים, פירות מתוקים.

אדמה נבקעת,

אדווה,

 הר געש מתפרץ,

לבה רותחת,

מנעול ומפתח, און וכוח.

נוף חושני, אין סופי.

מערבולת צבעים.

רתיחה, דליקת האש.

דבש וצוף.

ריח חרובים.

מראש ההר היא קוראת לו, אנקת קולה, זועקת, צרחה ועונג, משוחררת, פרץ של חיה,

שגיא !!

שגיאאאאא שגיאאאאאאאא

שגיאאאאאאאאאא !!! 

(אבל הוא בכלל קוראים אותו משה...)