ספר  שקראתי:

 "קורות חיי - אם תרצו אין זו אגדה"

 נזדמן לי לקרוא בספרו של יעקב תלמי ז"ל " קורות חיים – " אם תרצו אין זו אגדה". ספר מעניין מאוד וחשוב המתאר את המהפך בחייו כיהודי,  מהיותו  נרדף, מוכה ומדוכא , בסכנת הכחדה יומיומית ועד הצלתו משיני השואה. יעקב תלמי הוא האיש המסמל את עמנו, במאבק הישרדותו משואה לתקומה.   

הוא היה בנו של חזן , שנולד בעיירה קטנה ליד העיר פולגאר בהונגריה שתושביה היהודים נספו כולם בשואה, ויעקב הנציחם בספרו בעמוד 81  בשמות המשפחה. שם שם, עם מספר הנפשות, השם ינקום דמם .  

אביו החזן  של יעקב, נפטר בהיות יעקב  בן שנה,  אך יעקב ירש ממנו את קולו ואת אהבתו למוסיקה ולפיוט. עוד מנעוריו, נמשך יעקב למוסיקה, הוא למד  בקונסרבטוריון גולדמרק  בבודפשט ובסמינר למורים . 

יעקב שרד את הכיבוש הנאצי  בהונגריה. עד עלייתו ארצה, הוא סיים את שירותו בצה"ל, ועם שחרורו, החל לתרום את חלקו לחינוך המוסיקאלי של ילדי העולים במעברות, ובעיקר לעולים ממזרח. חינוכו זה  כלל את ילדי מעברת קסטינה והקמת "מקהלת האחים" ע"ש הבנים צבי ואפרים גובר,  שנפלו בהפרש של חודש במלחמת הקוממיות. בניהם של רבקה ומרדכי גובר.  "מקהלת האחים" שרה בפני נשיאים ובפורמים מכובדים. 

מלבד החינוך המוסיקאלי לילדים, תרם יעקב גם לגאווה מקומית במעברה. בכל פעם שהמקהלה הופיעה, לא רק שעיני הילדים אורו לעוצמת השירה הערבה שבניצוחו של יעקב , אלא גם, גאתה מעלה מעלה גאוות ההורים בבניהם, שהנה גם הם תורמים לתרבות הארץ הזאת ודווקא בתחום המוסיקאלי .

תארו לכם, ילדי עולים ממזרח ומיעוטם ממערב, מגיעים עם תום יום  הלימודים שלהם בבית הספר האחים, במעברת קסטינה היא קריית מלאכי , נכנסים לאוהל או לצריף, כשחליל בידם, והם מתרגלים את הנעימות שלימד אותם יעקב. איזו שמחה וצהלה?! . יעקב גרם להכניס את שירת ארצנו לכל אוהל ופחון, לכול צריף ובית, בתקופה שלא היה בישוב חשמל, וממלא אין רדיו ובוודאי לא טלוויזיה כהיום.  

אני זוכר שלקראת ביקורו של הנשיא זלמן שזר בשנת 1973  בקרית מלאכי, החליט יעקב תלמי להלחין שיר מספר השירים של הנשיא: " כוכבי בוקר " למקהלת האחים. המקהלה שרה אותו עת ביקר הנשיא בקרית מלאכי . מיותר לתאר את התרגשות הנשיא לשמע שירו מולחן ומושר בפי  המקהלה. " לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי .." הוא אמר.  

קבלת הפנים לנשיא נערכה בספרייה העירונית ובתמונה שצירף יעקב בספרו בעמוד 8, רשם, ובדייקנות רבה כתמיד, מתחת לתמונת "מקהלת האחים"  מימין לשמאל  את הנוכחים: מר עזרא מורד , הרב  גרשנקורן,  הנשיא זלמן שזר , מר דוד עבודי , מר הרצל מיכאל , מר משה זיגמן , מר אליהו בבילה , מר חיים גושו , (צוקרמן), מר מרדכי גובר , מקהלת האחים ע"ש אפרים וצבי גובר ומנצחה יעקב תלמי והמנחה יעקב טולדנו . יש לציין שבספר עוד עשרות תמונות ותעודות מאירות עיניים המספרות את פועלו של האיש למערכת החינוך הדתי  בארץ בתחום המוסיקאלי .  

את יעקב תלמי (כנעני),  הכרתי עוד במעברה, ויותר, מעבודתי עמו בבית ספר האחים בקריית מלאכי החל מ-1955 . הוא היה גבה קומה , עדין נפש , נחבא אל הכלים, דייקן , קפדן , נמרץ ונלהב להפיק מן הילדים את המיטב . ילדי המקהלה שארגן, וחוגי החליליות שהדריך, היו משב רענן בחיי המעברה השוממים. רבים מילדי המקהלה, כרבים מתלמידי בית הספר האחים זוכרים את יעקב  בערגה מתוקה לטובה . 

מספר שבועות לפני  שנתבקש ר' יעקב לישיבה של מעלה, התקשר אליי להודיעני על ספרו זה. הזדרזתי מיד לארגן מפגש במתנ"ס בהשתתפות מר משה דבח  האחראי על התרבות, ומר יעקב טולדנו,  לארגן ערב מיוחד לכבודו עם הוצאת הספר לאור. התקשרתי ליעקב להודיעו על כך, אך הוא בצניעותו לא התלהב מכך ואמר לכשיצא הספר לאור, נדבר שוב . אך לצערנו, לא נתממשה תוכניתנו זו,  מפאת פטירתו של יעקב שלא זכה לצערנו, לראות את ספרו מוצא לאור .   

יעקב מספר בספרו על אירועים מצמררים שאירעו ליהודי  הונגריה ולו אישית, עד הגיעו ארצה בדצמבר 1946, וגרושו יחד עם יתר העולים לקפריסין,  עד עלייתו ארצה בשנית . וכך הוא כותב :  " הייתי שם וראיתי בקישטארצ'ה את כל המתרחש. ראיתי את אנשי האס אס הארורים שחתכו את חוטי הטלפון, כדי שלא יפסיקו בשיחה טלפונית, את הובלת היהודים הקדושים למוות באושויץ. הם הכניסו את כולם למכונות משא ובאכזריות נוראה, זרקו את הזקנים על המכוניות, והזוועה הייתה נוראה."  

עוד מספר יעקב בספרו, על תרומתם של רבקה ומרדכי גובר לעידוד החינוך המוסיקאלי במעברת קסטינה, ואכן, ההצלחה האירה לו פנים כי "מקהלת האחים"  שבניצוחו , החלה להופיע באירועים חשובים בכנוס הארצי בני ברית , בקבלת פנים של הנשיא , בבית הנשיא ועוד . 

יעקב תלמי היה אומן המוסיקה. כבן לחזן, הוא שר, עיבד, ארגן הקליט והופיע  בעשרות מופעים מוסיקאליים. תקופת מה, שהה בארה"ב שם תרם את תרומתו לקהילות היהודיות בשירה , במקהלה ובחזנות . אפילו הניו יורק טיימס פרסם כתבה וצלום של המקהלה שלו עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר .  

יעקב הוציא לאור שבעה ספרי מוסיקה, בהם הנחיל לילדי ישראל תרבות מוסיקאלית , ממיטב מסורת ישראל ממזרח וממערב, והופיע בתחנות שידור של פריז, הולנד , בריסל , רומה , המבורג ועוד.   

גם בחייו האישיים, הגשים יעקב את מזוג הגלויות, הוא נישא לבת משפחה תימנית ילידת תל אביב . נולדו להם שתי בנות אתי ויעל . יעקב התגורר עם רעייתו ובנותיו במושב נחלים וטוב היה לו שם .  

השואה לא הרפתה מיעקב גם שנים לאחר התרחקותו מסיוטיה הכואבים. הוא כותב בהתרגשות רבה בסיום ספרו: "קורות חיים – אם תרצו אין זו אגדה. עוברים עליי לילות ללא שינה, בהיזכרי במכות האכזריות  ובתחושה של רגש האשמה שלי על כך, שלא יכולתי להציל את אמי הי"ד מידי מנגלה השטן. ".   

אני ממליץ בחום רב , לרכוש את ספרו של יעקב תלמי ז"ל ואני מצטט מן החרוט על קברו: "מוסיקאי , איש חינוך אהוב , בקולו זכה וזיכה את הרבים, האהיב שם שמיים בתפילתו, שימח וניחם לב אדם בשירתו, ליבו טוב ומיטיב, נוח לבריות , נהנה מיגיע כפיו ושמח בחלקו ....". 

זכרו של יעקוב חרוט בלבב ילדי "מקהלת האחים" לדורותיה, ובלב חניכיו ילדי ביה"ס בקריית מלאכי וביתר המקומות בארץ, שתמיד תמיד יזכרו אותו לברכה ולטובה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן . 

את הספר ניתן לרכוש  לפי הכתובת :  שינקין 19 תל-אביב טל= 035284273  

                                                                                                                                                                                        עזרא מורד