ערב. יום שני. יום קשה עבר עלי היום. עוד יום קשה. יום עצוב. יש ימים שבהם רגשות פשוט חונקים אותי. דבר אחד ויחיד מחזיק מכדי לא לטבוע. האמונה. האמונה באור, באלוהים הטוב.

והנה עוד יום עבר. עכשיו אני יושב לי בביתי, המוסיקה האהובה עלי ביותר מתנגנת ברקע ואני מרגיש ניצוצות של שמחה, כשאני כותב על כך חיוך עולה על שפתי. החיוך הראשון שלי היום!!! תודה על כך אור יקר.

צלילים של חמט חלילים מתנגנים להם ברקע, שיירה של גמדים הולכים בטור, בתוך יער. העצים גבוהים, השביל צר, אור חודר מבין הצמרות ומאיר כל אחד מהגמדים בתורו. קרני האור החודרות מבין הצמרת הסבוכה של היער הן חמקמקות, רגע אחד הן כאן ורגע שני במקום אחר... אבל אותם גמדונים קטנים וחכמים יודעים כיצד ללכוד בדיוק את נקודת האור בדרכם.

גם ברגעים חשוכים, כשעננים מכסים את צמרות העצים ושום אור אינו עובר יודעים הם בליבם... יודעים שהרוח תעביר גם את הענן. יודעים הם תמיד שקרן אור תבוא שוב ותאיר את פניהם תעניק חיוך רחב.

בסופו של השביל בו צועדים אנו עם שיירת הגמדים נמצא אוצר גדול!!! תיבת זהב ובתוכה שפע אדיר של אהבה, אין סוף שמחה!!! הם יודעים זאת. אני יודע זאת. ולכן אני ממשיך ללכת ביער, על השביל שנבחר ללא צל של ספק שהאוצר נמצא שם מעבר לפינה. הוא כבר כמעט בהשג ידי...

עוד צעד. עוד יום... אחרי כ 9 שנים של צעידה בתוך האפלה, טעויות בדרך, בחירת שבילים נכונים ולא נכונים לסרוגין, נפילה לביצות סרוחות ומפחידות שהיציאה מהן לא נראית, אבל קיימת. לאחר טיפוס על צמרות העצים וחווית הפגישה עם אלוהים בורא עולם, תחושות של התעלות אושר, אהבה ועונג ו.....  איבוד אחיזה ו.....  טראח!!!! שוב נפילה מצמרת העץ. עצמות שבורות רוח חיים שנעלמה.... 9 שנים של גישוש וחיפוש, תיבת הזהב ממש כאן מעבר לעיקול הבא.

מגיע לי לחיות מאושר!!  אני רוצה ומתכוון להיות עשיר, מאושר, מאוהב ומחובר בחוט של זהב אל האור הגדול של הבריאה! אפילו אם יש ענן בשמיים!!!