בְּעֵת לַיְלָה נוֹשֶׁרֶת מִלִּים עַל מִקְלֶדֶת וְכָל עֵינַי עֲיֵפוֹת אֳבָל לִיבִּי עֲדַיִן עֵר וְגוּפִי מַעֲטֶה שֶׁל רוֹבֶד וְרוֹבֶד אֲפִילּוּ גַּרְבַּיִם כְּפוּלוֹת
למי המעוניין. גרביים אכן יש לתת בזכר, אבל טעות נפוצה היא לתת בנקבה, ונכון היה לי : נקבה. עם כולנו הסליחה, מכבדת את השפה, אך היא כלי, בסופו של דבר, וכפולות שרתו אותי יפה יותר כאן. בברכה, זוהר |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את נוגעת להפליא!
במילה 'בכל' יקירתי, הדגש בכ' מיותר.
יקרה
אלה הן, שנשרו אמש, תוך כדי?
יופי של שלכת מילולית.
גם בגרביים
גם ביחף.
תודה, זוהר.
אילה
הגרביים ודאי סולחים כשהשיר יפה.
* ותודה,
רותי.
יש זרם הטוען נגד כל משחקי המילים של זכר נקבה.
האמת, שזה באמת הרבה פחות חשוב ממה שעושים מזה.
זה אמנם ייחודי ומייחד את העברית מרוב שפות העולם,
אבל הרבה יוחתר חשוב להגיד גוף ראשון עתיד "אני אחשוב" ולא "אני יחשוב".
עד כאן דעתי ותגובתי לפוסט שלא ידעתי על קיומו.
מקסים מוכר מרחיב.
תודה.( אזלו הכוכבים )
זוהר יקרה,
המילים כמראה הנפש, הרגש.
כשהן חיות - אנחנו חיים.
שיר קצר, מהודק ונוגע.
תודה עליו.
תודה זהבית יקרה
אין מה לעשות,
זה יפה
עֵינַי עֲיֵפוֹת
אֳבָל לִיבִּי עֲדַיִן עֵר
תחושה של עייפות ורצון להתחמם ולהתכרבל.
הדימויי של גרביים כפולות מיוחד לכשעצמו, מתוך אותה כמיהה לחום.
קצר ונוגע ומרגש
חיבוק יקירה
זהבית
"אני ישנה וליבי ער
קול דודי דופק
פתחי לי אחותי רעייתי
יונתי תמתי ..
שראשי נמלא טל
קווצותי רסיסי לילה..." (שה"ש)
*
הבקר אור
והגוף מתרונן מעייפותו
ויום חדש מאיר וזורח
כבר בוקר
איזה יופי
הגוף עייף ומכוסה ברבדים כפולים
והלב ער פשוט את מילותיו
על המקלדת