תחילה, קטע מהסרט המעולה "ניחוח של אשה", אל פצ'ינו מדבר בגנות ההלשנה. הללויה
.
ההלשנה והמשטרים האפלים
בשנת 1989 הקיץ הקץ על אחד המשטרים האפלים בתולדות האנושות - המשטר הקומוניסטי. משטר זה היה מבוסס על הלשנות. חבר הלשין על חבר, הורים הלשינו על ילדיהם וילדים על הוריהם, גברים הלשינו על נשותיהם ונשים על בעליהם, מעסיקים הלשינו על עובדיהם ועובדים על מעסיקיהם.
במשך למעלה משמונים שנה, פשה נגע ההלשנות בכל שכבות החברה. היו שעשו זאת מטעמים אידיאולוגיים, היו שעשו זאת על מנת להתפטר ממתחרים ומשונאים, היו שעשו זאת במסגרת מסע נקמה אישי, היו שעשו זאת מפחד מפני קלגסי השלטון, אבל רובם ככולם עשו זאת מתוך בערות וטמטום.
בערות על שום מה?
על שום שלא התחנכו על ברכי ההלכה היהודית - ולמלשינים לא תהיה תקווה.
וטמטום על שום מה?
על שום שהמלשין של היום הוא המולשן של מחר, וכולם חיים בפחד מתמיד.
המשטר הקומוניסטי לא המציא את פטנט ההלשנות. קדמו לו ובאו אחריו משטרים אפלים בימי האינקוויזיציה ובגרמניה של היטלר, והוא חי וקיים גם עתה בחברות חשוכות ואומללות.
ישראל שלנו אינה חברה חשוכה ואומללה ותושביה אינם לוקים בבערות ובטמטום. אבל גם מנהיגנו הנאצלים, ירום הודם, חטאו בעבר בהמצאת ה"מלשינון". מכשיר גאוני זה איפשר לכל מצורע וזב חוטם להלשין על חברו המעלים מסים מקופתה הקדושה של המדינה, ושכרו שולם לו ביד נדיבה בסך של 10% מהמלקוח שישלם המעלים הרשע למס ההכנסה המקודש.
ומדוע הזדעקתי, קוראי היקרים, להלאות אתכם בתולדות ההלשנה?
מעשה שהיה כך היה תלמידי שכבה י"א בבית הספר התיכון "גולדה" בפתח תקווה יצאו לטיול שנתי של יומיים למדבר יהודה. בלילה הראשון לטיול השליך מי מהתלמידים חזיז שהתפוצץ וזרע בהלה רבה.
מנהל בית הספר כינס את כל התלמידים ודרש לגלות לו מי אחראי למעשה הקונדס. לא ברור אם התלמידים ידעו מי זרק את החזיז, אבל אף אחד מהם לא קם ומסר את שמו.
המנהל העמיד בפני התלמידים אולטימטום - או שימסרו את השם, או שהטיול יקוצר. התלמידים לא נכנעו ולא מסרו שום שם. מנהל בית הספר מימש את איומו, ובמקום להמשיך במסלולי הטיול עד לערב התלמידים עלו על אוטובוסים וחזרו לבתיהם. המנהל שכח שהטיול מומן על-ידי ההורים, ועתה הם תובעים לקבל החזר של כספי הטיול.
לדעתו של יושב ראש ועד ההורים של בית הספר, מיכה דפני, התלמידים התנהגו בצורה לא בוגרת בכך שאף אחד לא הודה במעשה.
דעת יחיד מערכת החינוך מופקדת על... חינוך.
בידי נציג נכבד של מערכת החינוך, מנהל בית ספר תיכון, הפקידה מערכת החינוך את חינוכם של צאצאינו.
הנציג הנבחר של מערכת החינוך הוא חסיד שיטת ההלשנות.
הנציג הנבחר של מערכת החינוך הוא חסיד שיטת ההענשה של מי שאינו חסיד שיטת ההלשנות.
הנציג הנבחר של ההורים מאמין, שהתלמידים התנהגו בצורה לא בוגרת.
לדעתי, התלמידים הציגו אומץ לב, בגרות, אחריות וחוכמה.
לדעתי, מנהל בית הספר נכשל שלוש פעמים - בכך שהזמין הלשנה, בכך שהשתמש בכוחו לרעה, ובכך שחרג מסמכותו להפסיק טיול שלא מומן על ידי מערכת החינוך.
ולתלמידים - כיפק היי.
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, לא יכולתי לקבל תגובה משמחת יותר
אל תיקח את "הרגזת אותי" כפשוטו, אלא כמחמאה . הצלחת לעורר מחשבה, ועל כך קיבלת כוכב...
הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות, ועל מנהל בית ספר מוטלת חובה מוגברת של איזון בין שמירה על ביטחון תלמידיו לבין שמירה על ערכי הדמוקרטיה, ובאיזון עדין זה המנהל שגה שגיאה גדולה.
לית מאן דפליג, שיש להעניש את העבריין, אבל עולות בזכרוני המתעתע תמונות של בני ערובה שנקשרו בידי חיילי היטלר אל קטרי הרכבות על מנת למנוע את פיצוץ הרכבות בידי הפרטיזנים, מה שקרוי במקומותינו "נוהל שכן".
ענישה קולקטיבית מנוגדת לחוק הישראלי ולמשפט הבינלאומי, ונמצא, כי המנהל עבר על החוק, שנאמר, לא תישא עוון אבות על בנים ועוון בנים על אבות, איש בחטאו יומת.
ותמהתני, אם אותו מנהל נכבד הלשין למשרד החינוך על כל סטיה מהנוהל שנעשתה בידי מנהל-חבר אחר.
אלומה יקרה שלי
בביריונות צריך להילחם ללא ויתורים, וכלי המלחמה הטוב ביותר הוא חינוך.
חינוך מתחיל בערכים, והערך של "הלשנה" הוא ערך נתעב עם היסטוריה עגומה.
מי שמסוכן לציבור יש להרחיקו מהציבור, אבל הרחקה מעידה על כשלון חינוכו.
אין להקריב על מזבח המאבק המוצדק בביריונות ערכים חשובים אחרים.
ואולי, ואולי אותו נער אינו ביריון מסוכן, אלא שובב שעבר את גבול הטעם הטוב, איני יודע.
צר לי שהרגזתי אותך, אבל מעז יצא מתוק.
יש שר חינוך ומשרד חינוך, אבל אין מערכת חינוך
רעיון מצוין, מי שילשין על 3 חברי כנסת לפחות, יקבל שיריון לכנסת הבאה
*
וואלה, נקודת מחשבה מקורית.
קשה לדון אחר אבל אני בטוחה שכוונת המנהל היתה טובה, להבטיח את התלמידים, וחזיז כידוע כבר גם לקטיעת אצבעות יד של מאבטח....זה לא צחוק, אלא שלפעמים צריך להיות גם חכם ולא רק צודק.....
ניכר מדבריך שאתה לא מורה. לפחות לא בשנה האחרונה. התלמידים הפגינו אומץ לב ובגרות?
חולקת עליך. התלמידים הפגינו פחדנות, ילדותיות וטיפשות. פחדנות -כי פחדו מהתלמיד שזרק חזיז, שמא יתנכל להם. ברור שמדובר בבריון שאיש לא מעז לפצות פה נגדו. טיפשות - הם ידעו מראש מה יהיו התוצאות של אי מסירת השם. ילדותיות - לדעתם צריך לסלוח להם הכול, כי הם ילדים...אם החזיז היה פוגע בעין של מורה, וזה היה מתעוור, כפי שקרה לא פעם, אז צריך לסלוח ל"אמיצים, הבוגרים והחכמים" - זאת לפי דבריך.
בחברה שבה מתקיים פרוטקשן כנורמה, בחברה שבה הדלק המזין את החיים הוא פחד במקום אהבה, אין להתפלא על שציבור של בית ספר שלם פוחד מתלמיד אחד וכולם מקריבים הנאה של טיול על מזבח קידוש הבריונות.
* על שהצלחת להרגיז אותי, מה שדי קשה כאן, בקפה...
אלומה
לחלוטין צודק.
מערכת היענוך חוטאת למטרה הראשונה במעלה - לחנך- ומפספסת רגעים מכוננים כגון הטלת החזיז למנף את החינוך ע"י שיחות והסברה תחת איומים כוחניים.לאופציה הראשונה נדרש מחשבה, מקצועיות, לאופציה הכוחנית לא נדרש מאום זולת הפעלת סמכות ריקה מתוכן ומלאה בטעויות.
הי,
עצם העובדה שמדינה דוגלת בהלשנות גם אם זה כאילו לטובה מעיד על גישה מעוותת...
ניראה אותם תומכים בחוק הלשנות על ח"כ...