| המשך קצר של הפוסט הקודם
לפני כמה שנים קראתי ספר של סולארה אם איני טועה נקרא "מלאך שנפל"( http://www.nvisible.com/ האתר שלה) הספר מדבר על אנשים מסויימים שלמעשה הם מלאכים רק בלי כנפיים. הם עדיין לא יודעים את זה ולכן הם לא תמיד יודעים מה הם עושים פה וקשה להם להסתדר עם בני האדם הרגילים. סולארה שזכתה לכינוי ממני הרבנית סולארה לא כתבה סיפור, אלא כתיבה המתעדת את חוויותיה ותיקשוריה. למרות שנושא הספר כביכול לא קשור לכלום, קראתי ונהניתי מכולו ובמיוחדמקטעי השירה שכתבה. אחד התיקשורים שהיו לה לגבי מצבו של כדור הארץ שהציר, סביבו מסתובב כדור הארץ, לא מאוזן. "זורק לצדדים" בלשון מכונאים. או בעל"שפיל" בלשון מתקני האופנים. בכדי לתקן את הציר יש צורך למלאת אותו באהבה. כלומר לעשות מדיטציות ולשלוח אהבה לציר של כדור הארץ. כאן הקשר לפוסט הקודם. כל חוויותנו ברגע שהן הופכות מוחשות, הופכות להיות חוויות העבר ומקובעות. לכן חוסר מודעות לנקודות הקיבעון, חוסר קשר לאמת מרכזית פנימית. לא תאפשר ביטוי יצירתי של החיים אלא תהיה תמיד צל לידם.
יש פה עניין שהסינים פתרו בהמצאה של יין ינג. זאת מפני חוסר היכולת של האדם בגוף לתפוס באופן מוחלט את הנשגב ממנו. נדון בביטוי של הנשגב על-פי האיזון היחסי בין שני מצבים קיצוניים הקיימים בו (כמו חום-קור, למעלה למטה אור וצל וכדומה) לכן כוח הינג פועל וקיים,רק מתי שכוח היין הסביל מתאזן איתו ואז אפשר כבר לדון בתופעה. כשהמהות הנפשית לובשת בשר, היא כבר לא בציר שלה. כשהבשר לובש דפוס או קונספציה הוא עוד יותר מוציא את המהות הנפשית מהציר שלה. כשהדפוס הוא אפילו לא דפוס שלך אלא אימצת אותו בברירה או בכפיה, שוב התרחקה המהות מהציר וה"שפיל" גדל. עכשיו צא ולמד למה התכוון החכם שכתב "אך בצלם יתהלך איש" פוסט הבא על "החיות רצו ושוב"
|