כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    אופק 'השועל' הולך לים

    28 תגובות   יום שלישי, 4/9/07, 12:44

    כשאני אומר לאופק נכדי בין השנתיים וחצי, "הולכים לים", איך הוא מבין את מה שהוא מבין?.

     

    הוא לא יודע מה זה 'ים' באמצעות הגדרה כלשהי של 'ים', כי אין  לו הגדרה כזו.

    אופק מבין מה זה ים  דרך מערכת של אסוציאציות שהוא מטיל על המילה 'ים'. כל אחת מאסוציאציות אלה יוצרת היטל שונה, אך קשור, בהיטלים האחרים שהוא מטיל על המושג 'ים'. 'ים' מתקשר אצלו עם גלים, צבע כחול-ירוק, חול, דלי, כף לבניית ארמונות ועוגות בחול, סוכת מציל ודגל אדום.

    העושר ובו בזמן גם העומק של הבנתו מה זה 'ים' קשורה במספר ההיטלים שהוא מצליח להטיל על המושג 'ים'. ככל שיש לו יותר היטלים חשיבתיים כאלה למושג 'ים', כך מתעמקת ומתעשרת הבנתו את מושג ה'ים'.

     

    את הלמידה הראשונית שלו על מה הוא ים הוא עושה דרך תכונות החשיבה ה'שועליות' הטבעיות שלו (על קיפודים ושועלים). בני אדם לא רוכשים את ההבנות שלהם  לגבי החיים דרך תיאוריות או הגדרות 'קיפודיות'. אנחנו נולדים ולומדים את העולם סביבנו כ'שועלים'. את ה'קיפודיות' אנו רוכשים מאוחר יותר.

    אם ילדכם מגלה כשרון טבעי לנגינה ואתם רוצים לסייע לו לפתח כשרון טבעי זה, הנטייה הרווחת, אך השגויה, היא לשלוח אותו למורה שילמד אותו 'תווים'. נגני ג'ז מצטיינים הם אלה שתחילה רכשו את יכולות הנגינה המאלתרת שלהם בצורה "חופשית" וללא תווים. רק מאוחר יותר לאחר שהטמיעו תהליך למידה זה, לימוד תווים, יכול שוב לאפשר להם להקפיץ את יכולת האלתור הג'אזית שלהם.

    כשאופק יגיע לבית הספר ילמדו אותו תיאוריות ואת ההגדרות המדעיות של המושג 'ים'. אלה יאפשרו לו לפתח את החשיבה המופשטת שלו (דרך מילים והמשגה) שלו ולהרחיב את טווח הלימוד שלו על המושג 'ים' גם באמצעות אסוציאציות רחוקות יותר, ופחות קשורות בחושים ובטווח הידע שהם מאפשרים לו עתה.

    אנחנו זקוקים הן ליכולות חשיבה 'שועליות' והן ליכולות חשיבה 'קיפודיות'. שתיהן מעשירות זו את זו. אולם אסור שנקדים את החשיבה הקיפודית על פני החשיבה השועלית או שנאפשר ליכולות החשיבה הקיפודיות להשתלט על החשיבה שלנו.

    היום, כשהלכתי עם אופק שוב לים, הבחנתי בכך שהוא בוהה בקו האופק.  ניסיתי להסביר לו מה זה אופק ושיש גם 'ים' מעבר לאופק.

    האם הוא הבין אותי?. מה אופק מבין במושג ה'אופק'?.

     

    מה דעתכם?

     

    צבי לניר

     

    Praxis ©

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/07 00:04:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-09-07 13:09:54

      בהתיחסנו לתהליך למידה שמתאפיין על ידי הגישה ה"שועלית" בית הספר מכנס את התלמידים לכדי ישות אחת (כולם חייבים לדעת את אותו הדבר) ואת כל הידע לכדי מהות אחת נכונה. קרי, שליטה מוחלטת של התפיסה הקיפודית. 

       אותו הדבר קורה גם באוניברסיטה, כמובן. בפקולטה למשפטים כתב לי מתרגל על מבחן: "אני לא מאמין שכתבת את זה", ובקורס אחר כשמילאתי שתי מחברות בחינה במקום ארבע כמו האחרים, קיבלתי חצי מהציון שלהם.

        20/9/07 12:35:

      חגי

      אכן אתה צודק. יש קשר בין הדברים.

      אנסה להתייחס אלים במסגרת אחד הפוסטים הבאים שאותו אני רוצה להקדיש לויגוצקי (וגם להזכיר את הווכוח בינו ובין פיאזה).

      תודה לך,

      צבי לניר

      תודה ע הזמנתך להשתתף בדיון.

      נראה לי שתמצא הקבלה מעניינת בין השועל והקיפוד לבין התהליכים שפיאז'ה מכנה אסימילציה ואקומודציה, בניית סכמאות מנטליות לעומת שימוש בסכמאות קיימות.

       

      הלינק הבא יכול אולי לעניין אותך בהקשר.

       

      http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=299 

       

        15/9/07 17:59:

       

      צטט: noam tepper 2007-09-15 14:08:06

      צביקה היקר,

       

      הכל כתוב ממוצה ונכון בתוך "שפות פורמליות" קורס שלמדתי כאשר הייתי צעיר ושעיר.

      בשפות פורמליות. מנסים לבדוק ולברר כיצד נבנית "שפה" יש בו יסודות מתוך המתמטיקה אך הוא כולל בתוכו משוה מאוד מוזר שקרוי כללי היסוד של חומסקי. נעם חומסקי שהוא למעשה בלשן. כל ההקדמה הזו היתה כדי לנסות ולבדוק כיצד אנו מגדירים מושג.

      במחשבים הכל מדוייק ודטרמיניסטי. כלומר יש לנו כללי יסוד לכל שפה מחשב שאלה מתורגמים אחר כך לסידרה של פקודות שאותן המחשב מבין באופן חד חד ערכי ( כלומר לא ייכתן שהן יובנו בשני אופנים)

      אצל בני האדם העניין שונה מאוד.

       כיצד אופק יבין מהו אופק ?

       באופן עקרוני אופק הוא אינו צריך או זקוק להבין מהו "אופק" - בתחילה האופםק יוגדר מתוך כל המילים הידועות לו. (ההגדרה תיראה אולי חסרה בעינך אבל לא בעיניו ) אחר כך המושג אופק יורחב ככל שאוצר המילים והחוויות שלו יתעצם. עד מקודה מסויימת שבה הבנתו של אופק את המושג תהא די זהה לשלך. הסבא הבוגר. מתמטית ניתן לתאר את כיוון התקדמותו של אופק את המושג אופק בפונקציה שמתקנת את עצמה ככל שהזמן עובר. (מוכר לך אולי מכיצד מכוונים טיל למטרה - שימוש במשוב )

      בנקודת זמן מסויימת הקירבה בין איך שהסבא קורא את המילה אופק תהיה אסימפטוטית לנקודה שבה רואה זאת הנכד אופק.

       

      בכל אופן אני מאחל לך הרבה זמן איכות עם אופק,

       

      נעם.

       

       

      נעם

       

       

      מצאה חן בעיני ההצעה שלך לראות את ההתקדמות של אופק בהבנת המושג אופק כהתקדמות דרך ההתנסות בחוויות נוספות ויכולת מילולית עשירה יותר לתאר אותן.

       

       

      פחות נראית לי הצעתך לראות את ההתקדמות הזו כפונקציה המתקנת את עצמה. ההנחה כאן היא שיש נקודה שבה ההבנה שלו את המושג אופק וההבנה שלי של המושג אופק, יהיו זהות. הן תהיינה דומות, אך לעולם לא זהות. כך על כל פנים אני מקווה.

       

       

      צביקה לניר

        15/9/07 14:08:

      צביקה היקר,

       

      הכל כתוב ממוצה ונכון בתוך "שפות פורמליות" קורס שלמדתי כאשר הייתי צעיר ושעיר.

      בשפות פורמליות. מנסים לבדוק ולברר כיצד נבנית "שפה" יש בו יסודות מתוך המתמטיקה אך הוא כולל בתוכו משוה מאוד מוזר שקרוי כללי היסוד של חומסקי. נעם חומסקי שהוא למעשה בלשן. כל ההקדמה הזו היתה כדי לנסות ולבדוק כיצד אנו מגדירים מושג.

      במחשבים הכל מדוייק ודטרמיניסטי. כלומר יש לנו כללי יסוד לכל שפה מחשב שאלה מתורגמים אחר כך לסידרה של פקודות שאותן המחשב מבין באופן חד חד ערכי ( כלומר לא ייכתן שהן יובנו בשני אופנים)

      אצל בני האדם העניין שונה מאוד.

       כיצד אופק יבין מהו אופק ?

       באופן עקרוני אופק הוא אינו צריך או זקוק להבין מהו "אופק" - בתחילה האופםק יוגדר מתוך כל המילים הידועות לו. (ההגדרה תיראה אולי חסרה בעינך אבל לא בעיניו ) אחר כך המושג אופק יורחב ככל שאוצר המילים והחוויות שלו יתעצם. עד מקודה מסויימת שבה הבנתו של אופק את המושג תהא די זהה לשלך. הסבא הבוגר. מתמטית ניתן לתאר את כיוון התקדמותו של אופק את המושג אופק בפונקציה שמתקנת את עצמה ככל שהזמן עובר. (מוכר לך אולי מכיצד מכוונים טיל למטרה - שימוש במשוב )

      בנקודת זמן מסויימת הקירבה בין איך שהסבא קורא את המילה אופק תהיה אסימפטוטית לנקודה שבה רואה זאת הנכד אופק.

       

      בכל אופן אני מאחל לך הרבה זמן איכות עם אופק,

       

      נעם.

       

       

        10/9/07 17:26:
       

      לנמרוד ועודד...

      ...ולכל החברים האחרים שתרמו לפוסט זה, מוקדש הקטע הבא מספר הילדים של מירית שניר 'מרים והים' שעודד המליץ עליו.

      "הים בסיפור מסמל כל דבר בעולם המעורר סקרנותם של ילדים. הים נמצא בשמה של הילדה מרים, לכן, מסע הלמידה שלה הוא גם פנימי. הים הוא נושא קרוב אליה, הוא משמעותי עבורה. למידת אמת מתרחשת כאשר הילד מגלה עניין אמיתי בנושא הנלמד. את מסע הלמידה שלה היא מתחילה בשאלות . למידת אמת מתחילה משאלת אמת של ילד, לא משאלות שאנחנו הנחתנו עליו. אם היו עונים למרים על כל שאלותיה, האם הייתה לומדת את הריח, הצבע, הקול, הטעם, המגע של הים? אם היו לוקחים אותה עם אוטו לים, מה היא הייתה מפסידה? מה אנחנו היינו מפסידים? עולמה של מרים הולך ומתרחב, מעגלים, מעגלים. מרים לומדת שהטעות היא חלק חשוב בלמידה, היא לא משתקת אלא מאתגרת. מרים לא הולכת אל הים לבדה, לאורך כל הדרך היא שואלת אנשים, אבל היא מגיעה אל הים בעצמה. לבדי ובעצמי אינן מילים נרדפות. לבדי בא מבדידות, בעצמי בא מעוצמה. תהליך הלמידה הטבעי של מרים, כן נתמך אך לא מופרע, ולרגע של הגילוי היא מגיעה בעצמה. זו למידת אמת. את מה שלמדה לא תצטרך לשנן, זה שינה אותה, זה שלה לעד".

      מקסים

      ומה ההשלכות לגבינו המבוגרים?.

      על כך ראו בפוסט החדש - מסע הישרדות בשלג

       

      צבי לניר

        9/9/07 23:50:

      ממליץ על סיפור הילדים המקסים של מירית שניר: "מרים והים". המאמר בהחלט נותן לו נופך שועלי 

      http://www.miriksnir.com/pages/hebrew/books/miryam-and-the-sea.php

       

        9/9/07 11:38:
      מעניין ביותר!
        7/9/07 16:50:

      לרבקה וזיוה היקרות

       

      לרבקה על שהערכת את השתיקה. 

       

      וזיוה על שהעלית שוב את ערכה של הלמידה דרך החוויה והאסוציאציות השונות שהיא  יוצרת .

       

      תארנה  לעצמכן  את עידו ואת אופק נפגשים ברשת ומנסים לברר לעצמם מהו 'ים'. ללא מורים. רק דרך האסוציאציות החוויתיות השונות, אך המשלימות שלהם.

       

      ועזבו את מערכת החינוך שמנסה ללמד את עידו ואופק שיש רק ים אחד "נכון", כמו שיש רק תשובה אחת נכונה לשאלה במבחן בחשבון.

       

       אני מעיז לחשוב שאם פאולו פריירה היה חי היום, הוא  היה מוסיף על התיאור על המורה שממלא מייד את השתיקה בתשובה משל עצמו ולנהל שיחה אינטלגנטית ו"מבוגרת" עם עצמו. כי מדוע לבזבז את הזמן בהמתנה עד שעידו או אופק ינחשו את התשובה שהרי התשובה הנכונה  בניסוחה המושלם מצוייה ממילא בידי המורה או בספר, את התיאור על ילדי המחשבים שבית הספר יוצר היום, שמיומנויות השימוש שלהם ברשת מסתכמים ב- copy & paste.

       

      בית הספר אינו מכין את עידו ואת אופק ליטול חלק פעיל ביצירה עצמית זה עם זה ועם 'אחרים רלבנטיים' נוספים, שהם כלל לא מכירים, אך יכולים להפוך  לשותפים לדרך ולגילוי.

       

      עידו ואופק נולדו שועלים יצירתיים, אך החברה לא נותנת להם לגיטימציה להתפתחות עצמית דרך השועליות. היא מכניסה אותם תחילה למטחנה של סוציאליזציה קיפודית שתכין אותם להיות מבוגרים קיפודיים של "התשובה הנכונה".

      שבת שלום לכן, צביקה לניר  
        7/9/07 13:09:

      צביקה יקר

      מרגש לראות את הקטנטנים האלה יוצרים ומבנים ידע בדרכם שלהם ולצפות בכל אחד כיצד הוא מבנה לעצמו את הידע על סמך ההתנסויות שלו. עידו, נכדם של חבריי, מבנה לעצמו את המושג "ים" דרך התנסויותיו בחוף פלמחים, וההבחנה שלו בין הים לבין הבריכה בקיבוץ אצל סבתא, ובספר התמונות כשאבא קורא לו סיפור על ים וכדומה. והים של עידו, עד שייצור הכללה, יהיה שונה מהים של אופק הקטן שלך.

       

      ואז באה מערכת החינוך ואומרת - רבותיי, אין דבר כזה ים של עידו וים של אופק, קיים רק ים אחד "נכון",  שצריך להיצרב בתודעה של כל האנשים....

       

      פאולו פריירה, מגדולי הוגי החינוך של המאה העשרים, בספרו "פדגוגיה של שחרור" מדבר על חינוך דיאלוגי שבו המורה צריך להתחבר לעולם הידע של התלמיד, ובמסע משותף הן המורה והן התלמיד הופכים להיות לומדים ומלמדים לחילופין.

       

      להלן כמה ציטטות חביבות עלי במיוחד מספרו:

       

      • "אתה יודע מה עושים מורים רבים כשהם נתקלים בשתיקה של הכיתה, או כשהם מקבלים תשובות בנות הברה אחת? הם מתחילים לענות על שאלותיהם בעצמם! במו עיני ראיתי זאת. כדי להתגבר על המבוכה שיוצרת שתיקת תלמידיהם, מנהלים מורים שיחות אינטליגנטיות מאד עם עצמם, משיבים בקול רם על שאלות שהם בעצמם שאלו, גם זאת בקול רם. אם למורה המורגלת להכתיב ידע, יש תשובות מוכנות מראש, הכתובות בתוכניתה, מדוע שתבזבז את זמנה בהמתנה עד שמישהו ינחש את התשובות? היא יכולה להשיב על שאלותיה בעצמה ולגמור עניין.  זהו אחד הנוהגים המקודשים של הפדגוגיה המסורתית. התלמידים לומדים שהתשובה האידיאלית, בניסוחה המושלם מצוייה ממילא בידי המורה או בספר. איזה סיכוי יש להם לנסח תשובה טובה יותר? הם יודעים כי אם רק יתמידו בשתיקתם עוד כמה דקות, הם יגרמו לה לגלות את התשובה המושלמת, בקול רם, ולמסור להם עוד מפתח ממפתחות גן העדן. " (עמ' 150)

       

      " הדיאלוג הוא המצב בו נפגשים בני אדם כדי לחשוב בצוותא על המציאות שלהם, על התהוותה ועל עיצובה. ודבר נוסף: ככל שאנו נעשים ליצורים קומוניקטיביים יותר, וככל שאנו מסוגלים יותר לשנות את המציאות, כך אנו לומדים גם לדעת שאנו יודעים…. הדיאלוג מסייע לנו לחשוב ביחד אודות הדברים שאנו יודעים ואודות אלו שאיננו יודעים, ולפעול מתוך עמדה ביקורתית, לשינוי המציאות. הדיאלוג מלכד וחותם את הקשר בין הסובייקטים החושבים, הסובייקטים היודעים והחותרים להרחבת הידיעה."  (עמ' 106, 107)

      בהתיחסנו לתהליך למידה שמתאפיין על ידי הגישה ה"שועלית" בית הספר מכנס את התלמידים לכדי ישות אחת (כולם חייבים לדעת את אותו הדבר) ואת כל הידע לכדי מהות אחת נכונה. קרי, שליטה מוחלטת של התפיסה הקיפודית.

      הגישה העל תחומית הבנייתית (תפיסה חינוכית עכשיוית) יוצאת מכלל התנסויותיו של התלמיד, באמצעות מושגי על מופשטים, לחקור את העולם הסובב אותם ולפתח גישה ביקורתית כלפי המידע הסטאטי המוגש על ידי מערכת החינוך.

      על כך אשמח להרחיב למתעניינים.

      שנה טובה 

       
        6/9/07 13:05:

      צבי היקר

       

      עשית לי את היום

      עם הסיפור הזה!!!

       

      מצחיק ונפלא

      תקלה של הקלה :)

        6/9/07 12:54:

       לרבקה, סיגל ואמיר

       

      תודה לשלושתכם על התרומה המתוקה שלכם. ואינני יכול להתאפק...

       

      יום אחד הלכתי עם ידיד מבוגר ומנוסה ממני בחיים ובאבהות. אני אז אב צעיר ואוחז בידי האחת את בני אורי, שהיה אז דומני בן חמש, וחברי אוחז בידו הקטנה השנייה.

       

      אנחנו המבוגרים משוחחים על פעולת טרור שהתרחשה אז ועל בני הערובה שנתפסו בה. ואז אורי הקטן שואל לפתע "הם יצאו מהארובה?".

       

      כמעט אוטומטית רציתי לתקן אותו. אך עוד בטרם התחלתי, צעק ידידי לעברי – שתוק !!!, אל תדבר.

       

      שתקתי ואז אורי הקטן התחיל לתאר כיצד הם יצאו מלוכלכים מהארובה, ונזכרתי בספר 'מרי פופינס' שקניתי לו מספר חודשים לפני כן .....

         
        6/9/07 12:18:

      כוכבת.

      מזכיר לי איך הלכתי עם הבת שלי לפארק כשהיא היתה בת שנה וקצת, וכבר מדברת מעט. ישבנו על הנדנדה וניסיתי ללמד אותה את ההבדל בין אדום, שהיה צבע המושב של הנדנדה, לבין כחול - הצבע של הידית.

      פתאום קלטתי כמה המילה מוגבלת ומגבילה.

      המושב היה עשוי מעץ (אדום) והידית - ממתכת (בכחול). אז מה זה כחול? מתכת? קר? קשה? ידית? כשהבנתי כמה זה מסובך להבנה, אמרתי לה "עזבי, אלה צבעים, זה קונספט", מה שגרם לה להסתובב יום שלם ולהגיד "זה קונספט" על כל דבר :)

        6/9/07 12:05:

      צבי יקר,

       

      אתה מביא לנו אינטרוספקציה מעניינת פעם אחר פעם על עולמות פרטים יותר ופחות.

       

      בעניינו של אופק הנכד על מושג האופק, לתפיסתי, מושג האופק שייך לקטגורית המושגים אותם קל לנו יותר להבין לפי התפיסה השועלית ולא זו הקיפודית. גם כשאנחנו כבר לומדים ומבינים את המשמעות הרחבה של מושג האופק, עדיין קל יותר להתחבר להבנות השועליות.

       

      גם אופק הנכד שלך, למרות גילו הצעיר יוכל להבין את הדברים אם תסביא בלשון פשוטה.

       

      אני סומכת עליך שתוכל למצוא את המילים, ואם הוא לא יבין.. תן לו עוד כמה שנים לגדול.

      בנתיים אני בטוחה שתוכל להעשירו מעולמך בתחומים רבים.

       

      סיגל רביב

        6/9/07 11:30:

      צבי

      אני מאד נהנת לשוב ולקרוא את המאמרים

      שלך.

       

      אני גם חושבת כמו דבי שבגיל של אופק

      כל הלמידה והכרת העולם נעשית ע"י החושים

      חוש הריח, הראיה (צבעים), השמיעה והמישוש.

       

      וגם מתחילה להתפתח יכולת  השוואה 

      קטן מול גדול, גבוהה נמוך, בפנים בחוץ,

      קר חם.

       

      ורק בגיל מאוחר יותר מתפתחת התפיסה היותר

      מופשטת של הדברים אצל הילד.

      ועכשיו אחזור לקרוא את המאמר בשנית.

      תודה.

        6/9/07 11:03:

       

      צטט: שמוליק ליאור 2007-09-06 08:21:49

      היי צביקה,

      נראה,

      שאופק הצעיר

      יהיה

      רחב אופקים. קורץ

      אל תרוץ איתו מהר מידי...

      הי שמוליק,

       

      ברוך הבא.

       

      זה לא יעזור לנו. הם גדלים במהירות כה רבה. צריך לתפוסולהנות מהרגע ולתת להם לחוש אותו במלואו בעצמם. לא לדחוק קדימה על ידי הפתרונות שאנו כה יודעים וממהרים לתת, גם כשאיננו בטוחים בהם בעצמנו.

       

      צביקה לניר

        6/9/07 10:57:

      לאור,

       

         לאלונה,

       

              ליובל,

       

                לקרין,

       

                  לאופק,

       

                     לדבי,

                       ולעלינא, 

      לכל אחד מכם לחוד, ולכולכם יחדיו, תודה.

       

      כמו כל אב, אם, סב ,או סבתא, גם אני נהנה וגם קצת גאה, באופק. וגם בי יש רצון לשתף את 'האחרים הרלוונטים' לי בהנאתי וגאוותי. אולם הסיבה העיקרית שהבאתי את הסיפור 'אופק השועל הולך לים' הייתה על מנת להראות כיצד אנו חושבים את החשיבתנו על הדברים החדשים שאנו חווים, גם כמבוגרים, ועוד בטרם "התקלקלנו". בצורה יותר קונקרטית היא מאפשרת להמחיש כיצד  השועליות, המצויה בכל אחד מאיתנו, ממלאת תפקיד חשוב בתהליך זה.

        

      שימו לב כיצד תהליך זה מתהווה. המושג 'ים' זה לא צירוף של 'גלים' + 'צבע כחול-ירוק' + 'חול' + 'דלי' +'כף לבניית ארמונות ועוגות בחול' + 'סוכת מציל' + 'דגל אדום'. זו היא איזה שלמות של הבנה שנוצרת ביניהם. התנועה האסוציאטיבית ביניהם היא שיוצרת את ההבנה אצל אופק של המושג 'ים' שהוא ברמת הפשטה גבוהה יותר מ'דלי', 'כף', 'חול' ואף 'גלים'  ו'צבע כחול-ירוק'.

        

      זאת , הגם שהשילוב המנצח הוא ביכולת שליטה ותנועה בין חשיבה שועלית וחשיבה קיפודית, ובין מה שאנו לומדים מהתנסותנו ובין מה שאנו לומדים מסביבה תומכת. או  כפי שעלינא תיארה זאת "בין אם אלו ארטיפקטים של התרבות כמו כלי נגינה (לאותו ילד עם כשרון טבעי לנגינה), מוסיקה שהוא שומע באמצעות מכשירים שונים, ובין אם אלו בני אנוש שעוזרים לו לחוות את העולם החדש אליו הוא נקלע".

        

      אפשר להתייחס גם למה שמתרחש כאן ביננו כמין למידה כזו באמצעות אסוציאציות שכל אחת מהן מטילה היטל שונה על הנושא, ההבנה, או התמונה המתהווה.

      כל אחד מכם משך משיכת מכחול אסוציאטיבית משלו על התמונה או התובנה הקולקטיבית המתהווה כאן.  ואני מקווה שעוד שועלים נוספים יצטרפו ויתרמו גם את משיכות המכחול האסוציאטיביות שלהם למה שעוד ימשיך יתפתח וישתנה  כאן.

      צבי לניר  
        6/9/07 08:21:

      היי צביקה,

      נראה,

      שאופק הצעיר

      יהיה

      רחב אופקים. קורץ

      אל תרוץ איתו מהר מידי...

        5/9/07 20:51:

       

        הלמידה השועלית לא מתרחשת בחלל ריק. היא מתרחשת בסביבה שיכולה להיות (אך איננה כזאת תמיד) סביבה תומכת: בין אם אלו ארטיפקטים של התרבות כמו כלי נגינה (לאותו ילד עם כשרון טבעי לנגינה), מוסיקה שהוא שומע באמצעות מכשירים שונים, ובין אם אלו בני אנוש שעוזרים לו לחוות את העולם החדש אליו הוא נקלע. מנטורים הם אותם בני אדם בחיינו שמסייעים לנו לפענח את המציאות באמצעות הכללות שאנחנו מסוגלים לקלוט, לעכל ולהבין. לא - הם לא באים כבר בהתחלה עם תבניות-על מורכבות, תיאוריות בנויות לתלפיות, אבל הם בהחלט מסייעים לעשות הכללות משמעותיות: הים גדול, רטוב (מה עוד רטוב אופק?), הצבע שלו משתנה לפי מזג האוויר וכו'. שהרי אם לא הייתה לנו למידה מתווכת שכזו היינו צריכים להתחיל מאפס ולעשות את ההכללות בעצמנו, וכמו שלקח לאבותינו הקדמונים להגיע עד הלום, כך היה קורה גם לנו. החיבור הזה בין ההתנסות החווייתית לבין המופשט, התיאורטי הוא חיבור לא קל, מורכב ורגיש. וכשיש מנטור טוב שמסייע אך לא מתערב ולא כופה - זה מחיש את הלמידה וגם עוזר לילד לגלות את מה שגלום בתוכו, מסייע לו לצאת החוצה (הכישרון, הסקרנות, היכולות השונות שלו).

       

      אז בטח כבר הבנת שבעיני אתה, סבא צבי, המנטור של אופק. וכנראה גם מנטור די רגיש לצרכים של הפעוט הלומד שלו.

       

      באשר לשאלה אודות האופק: האם יש דרך מוחשית לאפשר לאופק לחוות מה זה אופק? הבנת המושג המופשט "אופק" שלא ניתן להמחישו - דורשת יכולת המשגה שאולי בגיל שנתיים וחצי עדיין אין לפעוטות המוכשרים שלנו. אבל, לך תדע. לפעמים הם פשוט מפתיעים... ואולי למישהו בכל זאת יעלה רעיון טוב איך להמחיש את המושג המופשט הזה.

       

        5/9/07 19:20:

      לילדים קל יותר להבין דברים שהם מוחשיים

      שניתן לגעת בהם, לחוש אותם

      בשנה הראשונה לחייהם, למשל, הם לומדים את העולם

      על ידי בדיקתם הפיזית, כול דבר אפשרי, הם דוחפים לפה,

      זוהי דרכם להבין את המרקם, הטעם המגע.

      עם הזמן הבנתם הולכת ומתפתחת והם מבינים דברים שהם קצת יותר מופשטים.

      האופק לגבי ילדים הוא מושג מופשט לחלוטין, הוא דרגה אחת מתחת לרגשות למשל,

      אומנם רואים אותו, אך לא ניתן לגעת, להריח או לטעום.

      לכן הבנת מושג כמו אופק, יהייה בשלב מאוחר יותר בהתפתחות הילד,

      כאשר תפישתו תהייה בשלה יותר להבנת דברים מופשטים.

       

        5/9/07 19:11:

      בגלל שגם לי קוראים אופק והייתי בילדותי כל כך הרבה בים עם הורי אני יכול להעיד מה אני זוכר מכל זה.

      גם לי, עד גיל 3 (כך אמי אומר) היו אסוציאציות של סוכת מציל, דגל אדום, ארמונות חול וכד'...

      בד בבד הורי ניסו להסביר לי את משמעות שמי וחוץ מהבנה בסיסית ביותר לא ממש עיכלתי. 

      עם השנים למדתי מה זה ים, מדוזות ואפילו מה הפירוש המדויק של אופק ולמה קראו לי כך.

      אני בטוח שנכדך מבין את הדברם ומוחו מקשר לאט לאט את פירושי האסוציאציות לדברים ממשיים.

      איזה כיף לעקוב אחרי התפתחות המח של האדם... :)

      רק בריאות!

       

        5/9/07 18:19:

      ילדים בגיל הזה לא ממש מבינים מה המשמעות של אופק, אבל יכולים להבין שמדובר במשהו רחוק, קו רחוק רחוק.

       

        5/9/07 18:19:

      נו, מה יכולה להיות דעתנו?

      זה ברור שהבניה מייצרת גבולות טרם זמנם

      זה משרת את הצורך של המבוגרים לשלוט ולא את צורך הילד

      זו לא הדוגמה היחידה של שימוש בילדים עם טיעוני פוליטיקלי קורקט של "טובת הילד"

      אתה תמשיך לתת בביצים בדרכך

      ואני בדרכי

       

       

        4/9/07 14:36:

       

      מהו אופק?

      קו תוחם בין הפיזי (ויזיבל) למה שמעליו/מסביבו?

      לא. שכן הוא אמורפי.

      העינינו "יוצרות" אותו?

      לאו. אחרת, מה עם העיוור. התאמר כי לו אין "אופק"?

       

      כדי לתפוס ש"הים ממשיך" יש תחילה "ליפול" במלכודת ה"תפיסה" כי "הים נפסק".

      נדמה לי כי אופק הקט, בזכות גילו הרך ודומיננטיות "שועליותו", "מבין" מהו אופק באותו אופן שהבנתו מהו "ים" נגזרת ממערך האסוציאציות שלו.

       

      עוד נדמה לי כי אופק

      כמו דימיון

      כמו חלום

      כמו צבע 

      נשאר אסוציאטיבי גם לאחר פיתוח הקיפודיות.

       

      שכן, האין ראייה מעבר לאופק - ראייה סוביקטיבית שאין בינה ובין עינינו

      וזוית התבוננותנו או מושאה, דבר?

       

       

      alonaby

        4/9/07 13:19:
      :) אני מניחה שאופק בשבילו זה קו, אולי גבול.
      כי גם אם הסברת לו שיש ים מאחורה - מבחינה חושית, התפישה שלו אולי עדיין לא מאפשרת לו לדמיין את הים שמאחורי האופק. אז זה פשוט - קו :)

      ואולי הוא גם מקשר את זה לשם שלו ומי יתן ויבין שגם מאחורי השם שלו יש עוד הרבה ים חסר גבולות .. קורץ

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים