"את לא תגידי לי מה לעשות, את לא אמא שלי !" "את לא תגידי לי מה לעשות, את לא אמא שלי!" כזאת קטנה, עם כזה כאב בלב, שלא מאפשר עדיין, מרחב לאהבה אחרת. אני מוצאת עצמי ישובה על מיטה מלאה דובונים, ידיים שרוצות לחבק ולב שממען להתחבק. "נכון" אמרתי, "אני לא אמא שלך. הרי איך אוכל להיות כזאת. יש לך רק אחת. היא לא כאן, אבל איתך...כל הזמן". שקט מבטה, פה רוטט מעוקל בבכי עצור כעס, על אובדן, על חוצפה שבנטישה. למצוא מקום במשפחה בה אחד ההורים נפטר? מקום מעצם היותך, מקום בצל. איזה מקום? אבי נפטר כשהייתי קטנה, מבחינתי סיפרו לי שֶקֶר ושנים חיפשתיו ברחובות. מאוחר יותר הבנתי שכנראה וסיפרו אמת, ואז, התחלתי לחפש אותו בתוכי. הקטנטנים שיודעים רגש להשתמש בו, עושים בו שימוש לעיתים, כחרב פיפיות, ואינם יודעים. נוכל להחכּים בתבונת לבינו את הדרך לליבם, על מנת שיוכלו לשוב ולבטוח בחיים הנוכחיים מולם. אני, על מיטת דובונים, חייבת לזכור שמתוך מצוקת הכאב נשלפים משפטים ארסיים ולא על מנת לפגוע אלא על מנת להישמר מפגיעה נוספת. כי הפחד אוחז. נשמתי עמוק, ודיברתי את מה שאני מאמינה בו מתוך ליבי. בגובה העיניים. "אמא לא כאן, אבל היא כאן בליבך. אבא שלי למשל, מדבר אלי מבפנים, לפעמים הוא מדבר אלי בחלומות. ואף אחד בעולם לא יחליף אותו. אבל כשאני רוצה ידיים מחבקות, אני פונה למי שאני אוהבת ואוהב אותי ונמצא לידי. אני לא אמא שלך. זו רק אחת בעולם תהייה. אבל יש לידיים מחבקות ואוזן שתשמח לשמוע את כל הסיפורים שבעולם, על אמא שלך, עליך, אם תרצי לספר לי. לא תמיד מצליחים לשבור קרח בפעם הראשונה של שיחה מסוג זה. אבל חשוב לזכור, שאם כבר הגיעה אחת כזאת, גם אם נחלה כישלון כביכול, היא עודנה הצלחה מסחררת ללב העדין של הילד. כי ילד שמתריס מול מי ...הוא ילד שאכפת לו וליבו מלא עשייה. עצם חוסר האדישות הוא כר ליצירת קשר בונה ומכבד, על המיוחדות והמורכבות שבו. על המבוגר להביא את עוצמת האמונה, את החזון לתקשורת בונה ובעלת אמון, את הסבלנות וההתמדה וגם את הגבולות. מה גבולות קשורים לזה? לעיתים מתוך השתדלות יתר המבוגר נמצא בעמדה שמגלישה אותו למתירנות יתר, כי אינו רוצה לפגוע, כי רוצה לשאת חן, כי חושש הוא עצמו מדחייה (בל נשכח שבכל אחד מאיתנו קיים גם ילד, שלעיתים חסר בטחון, חושש מדחייה ותמיד תר אחרי אהבה). על כתפנו יצירת שיווי המשקל לאיזון העדין בין סמכות לבין מרחב האפשרויות הבלתי מוגבל. יש מקום של כבוד לאחד שכבר אינו עימנו, יש מרחב שהוא תופס בפיזי כתמונות, בלב כגעגוע, וגם ככלי שלאוו דווקא משרת, אבל סומא על עיניי ילדנו מרְאוֹת, כגון משפטי "אמא הייתה עושה כך או אחרת". לא ניתן להתעלם, אבל ניתן להחיש קירבה. בסבלנות ואהבה. היא הייתה שקטה, ממוללת אצבעותיה באצבעותיה, ואני כולי רוצה לגשת ולארוז אותה בתוכי. אבל לא יכולתי להתקרב, פחדתי מהפניית הגוף. המשכתי לדבר אל עצמי, אליה, להרגיע את ליבי את ליבה. "תמיד חשבתי שאם אוהב מישהו אחר, אבא שלי יפגע מאד שם למעלה ואולי אפילו יכעס עלי" מבט מופתע בה. "אז לא נתתי לאף אחד להתקרב. בסוף הבנתי, שאבא שלי, היה הכי רוצה שיהיה לי נעים וטוב. ואם מישהו דואג לי , זה בטח כי הוא שם למעלה, דואג לי בעצמו. לא נוכל להוות תחליף, נוכל לנסות להקל על כאב,להיות שותפים להתנסות הקרוייה חיים, על כל גווניה, ולהביא שמחה בלב מתגעגע, שמחה של אהבה. (אחת לשבוע כותבת להנאתי בעיתון תל אביב!NOW האחד הזה הרגיש לי, שיהה לו טוב להיות גם כאן) בברכה, זוהר | 
יהודית מליק שירן
בתגובה על מתוך ספרי: שנתו העמוקה של דוב הקוטב
P65
בתגובה על *
חולמתחסר
בתגובה על שיגעון
perach1
בתגובה על ארעיות שבמקרה
~Dori~
בתגובה על זה מה שזה
אסתר רבקה
בתגובה על הגיג
תגובות (88)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה עבור אבן החן שהבאת אתה
טקסט מרתק נוגע ללב
כתיבה איכותית עם תוכן
אבני חן של הלב והשפה.
אני אוהבת את הדרך שלך,
ואת השימוש באלמנטים המתרחשים סביב ליצירתך
גם בי יש כזה
תודה
(-:
תודה רבה לך !יד הגורל, היא שהרחיבה נוכחות.
יצא כך שכתופעה ה-'התרחבות' (או החזרה 'שוב ושוב')
מתאימה גם לתוכן שכתבתי.
Take it or leave it
כלומר, את התגובות העודפות שנוצרו את יכולה למחוק.
ח. :)
תודה על שהבאת.. לכאן.
נוגע בלב. כתיבתך נפלאה.
תודה, אתה, נוכחות נרחבת,
זוהר
תודה, זוהר. ח. (*)
תודה לך שרון,
אפרופו ילדה... נזכרת בחיוך
שרציתי להגיע כבר לגיל בו אני קובעת מתי אני הולכת לישון
היום מאד כיף לי
(-:
כתיבה לעיתים מביאה מבפנים את עצמי כהפתעה
לעצמי
דורי..
בכבוד (מלעיל)
תודה
(:
תובנות עמוקות ורגש עצום בך.
ילדה גדולה.
רגיש נוגע ופורץ מהלב...
כתוב נפלא...
תודה ששיתפת...
*
זהר, יפה ביותר.
חשבתי לתומי שאת מוכשרת
רק בשירה. הפתעה טובה.
פשוט נכון
אני מאמינה שאפשר
ילדים קטנים עושה לי להרגיש מלאכים
מתוקה אחת,
רגישה
חיבוק
תודה מעין!
אני ממש מאמינה כך גם,
זאת הייתה כוונתי כאן
להעלות דרך ככלי לשם יצרת חיים
יום נפלא גם לך יקרה
אני רואה את התקווהתודה מירב על הרוח הגבית
העיקר שבהשלמה ובחיבוק הפנימיתודה רבה!
תודה על מה שהבאת יקירה
חיבוק חם מאמא אדמה בבוסתאן הגלילי
הנהנה מאביב מתחדש
חג חיים שמח
ממני באהבה
זהר יקרה,
קראתי ונקרעתי..
מפתיע איך כמה משפטים שכתובים נכון יכולים לגעת כול כך עמוק..
איזו יכולת כתיבה והבעה מדהימה יש לך!!
בהחלט המון תובנות ונושא אחד לא פשוט בכלל - גבולות!!
תודה רבה ששיתפת.
*פרוזה מלאה בתובנות יחד עם כאב.
תודה ששיתפת.
נותרתי ללא מלים...
נגעת ליבי יקירה.
בוקר טוב ויום נפלא.
אוהבת רוית...(:
אמא ואבא יש רק פעם בחיים וכאשר קוראת טרגדיה קשה לנותרים מאחור להתחבר לכאורה לממלא מקום
אני חווה זאת כעת עם בבת אחי ששיכלה את אמא ..
אבל - החיים חזקים יותר מהכל ואני מאמינה שעם אנרגיה טובה והמון אהבה אפשר לקרב ולהתקרב .
תודה על סיפור מרגש
וברכות לך לכתיבה בעתון .
רגיש מאוד. נוגע. תודה ששיתפת.
גרם לי להזיל דמעות
תודה
איזה תענוג... כשדברים "כאלו" מצליחים...
ואיזה דכאון כשהם לא...
במיוחד כשמדובר בילדים קטנים...
כל אחד וצלחתו
אך יש כאלה שיכולים להביט ממעל ולצפות באור או בסערה, יש שלא
תודה
אני, על מיטת דובונים, חייבת לזכור שמתוך מצוקת הכאב נשלפים משפטים ארסיים ולא על מנת לפגוע אלא על מנת להישמר מפגיעה נוספת. כי הפחד אוחז.
יופי של כתיבה זוהר(:*!
וכמה יפה שהצלחת לזכור מאיפה מגיעים המשפטים הארסיים,ולמי באמת קשה פה עם עצמו יותר..
אהבתי מאוד.
כן, נוגעת..
במי שזה יכול להועיל לו
ומסתבר, גם בעצמי
פוסט המקל על הכאב...
*
יפה, אמיתי ושלם.
"להביא שמחה בלב מתגעגע,
שמחה של אהבה"
תודה לך,
מימני בחיוך,
טל.
*
תודה!נכתב ברגישות ומעומק לב ,
והמבין יבין .
חיבוק יקירתי !!
תודה זהבהובית
הוא אכן איתי
הנשמה יודעת
הנפש לעיתים עדיין בוכה
וזה בסדר, זה חלק מההוויה האנושית.
רק רוצה לחזק את ידי המבוגרים שלעיתים פוגשים פנים זעופות.
והוא שם למעלה מתבונן ושומר עלייך תמיד
את חשה אותו בתוכך.
מילים מרגשות מעמקי לב
כפי שאת יודעת לעשות.
חיבוק וערב ניפלא
זהבית
טימפי יקר,
ראשית, באמת רפואה שלמה,
שנית, ככה יצא היום
לא נראה לי כל כך רע
אין עריכה לשונית
ואם יש דבר, אשמח
זוהר יקרה,
אני מגיב למרות שאני מקליד רק ביד שמאל,(פציעה בעבודה, תפרים, בלגן, יהיה בסדר) פשוט כי את חשובה לי. מצד אחד, הטקסט מלא חכמת לב ורגישות. מצד שני, חסרה בו מאד הקפדה על דיוק לשוני, מה שמקשה על ההבנה ולגמרי לא אופייני לשירים שלך. כך זה מפורסם בעיתון? בלי עריכה לשונית? תמהני. יש לי הרגשה שאת כותבת מדם ליבך ולא לוקחת את הזמן והשקט לעבור מילה, מילה ולנכש את העשבים השוטים שמפריעם להבחין ביפי הגינה.
אני מייחלת במקומות הללו לרגע הזה שהדלת נפתחת כדי סדק, כדי שאפשר יהיה לדחוף כף רגל ולומר כמה דברים ללב,
כדי שיהיה מוכן לנסות שוב, לחוות אהבה. אחרת אומנם כי יש גם דברים אחרים עליו, אבל קיימת. זה תרחיש שמתקיים.
"...כי ילד שמתריס מול מי ...הוא ילד שאכפת לו וליבו מלא עשייה. עצם חוסר האדישות הוא כר ליצירת קשר בונה ומכבד, על המיוחדות והמורכבות שבו. "
זאת הנקודה שבה היה זועק בדרכו המיוחדת את הכאב האצור בליבו ובקשתו לעזרה ויחס מצד הזולת,
את הכמיהה לחום ואהבה, את התסכול וחוסר ה'פייריות' שהוא מרגיש בשל המחסור בדמות אם או אב שנמנעה או נגזלה ממנו...
*
את
תודה
שבאת
תודה עמוס, שיהיה לנו תמיד בתבונת הלב, אמן
החיים האלה, בחסות החמלה והאהבה,
גם הכאב.
תודה על השיתוף, איתן
זוהר
כשלעצמי, מודה על כך שמצאת לנכון להביאו כאן.
תודה לך.
אילה-לך.
האחד הזה טוב שהבאת אותו לפנינו
משום שמעבר לכך שהוא כתוב נפלא
הוא גם מלמד אותנו משהו חשוב
תודה רבה!!!המטרה שלי היא התפתחות פנימית של המבוגר באמצעות אשנב ההורות.
וכן, המטרה היא לפעול מלב ולא מאגו שנפגע לכן הזכרתי גם את הילד שבמבוגר.
נכון אמרת
ואוו, טקסט מרגש מאוד!!!
או, את זה אני מבינה ואוהבת.
חושבת שבמקרים רבים, שיחה כזו של ילד יכולה לפגוע במבוגר כי הוא נפגע והאוטומט מפעיל מייד את האגו.
כמו שאמרת, כשילד כבר אומר את זה, אכן, זה לא כדי לפגוע, הוא פשוט מבקש משהו.
את כל כוכבייך המצויים על דפיי אלה אאסוף ואבנה לי בסופו של דבר ספינת מפרש לשיוט אל לילה כוכבים.
טוב שאתה בא לבקר ותודה
חיוך
תודה אביה
מותק את, מותק
חיבוק חזרה
ז ו ה ר
שמחה שמצאת לנכון להביא לכאן
חושבת שלראשונה קוראת אותך בפרוזה -
נהדר!
מרתק!
תודה
פתאום שמתי לב שבשלישי הבא יש אזכרה לאבי
ואת יודעת מה
הלוואי ואימי היתה בוחרת עבורה ועבורנו ממלא מקום.
הלוואי.
*
מחבקת אותך
נויה
תודה מיכאל , רגש של אחר, בהתרחשותו, מרגש אותי גם כןרגשת אותי, זוהר.
הלא ילד הוא עולם מלא של רגשות, וכל שעלינו כמבוגרים לעשות הוא לסייע במידת נסיוננו,
להרגיע, לנתב. נכון, יש מקרים כמתואר בטקסט, ויפה כתבת.
המשך יצירה פורה.
אין לי מילה, אולי חיבוק?
כמה רגישות יש בך זוהר
וכמה תובנה וניסיון חיים.
הטקסט הזה דוקר דוקר שהרי אין מדובר בנושא פשוט כלל וכלל ובכל זאת את עם רגישותך וחכמתך מצליחה לנטוע תקווה בלב קטן ושבור.
תודה טל, אכנס שובתודה לחישה,
יום נעים וחם בלב
תודה יקרה!
www.acoach4u.co.il
היטבת לגעת ברגשות.הבאת איתן תובנות, וחוכמת חייםשליקטת שנים.כתיבה מעולה, מאד התחברתי,יש בה עצב, וכאב, ותקווה שהביאהאיתה התובנה בלמידה שהחיים אוצרים בתוכנו חוסן מיוחד כדילגבור על פצעי הילדות.תודה ששיתפת.כתיבה מעולה הצלחת לגעת .
מאוד טעון ונכתב מתוך חוכמת הרגש שבך יקירתי,
כי ילד שמתריס מול מי ...הוא ילד שאכפת לו וליבו מלא עשייה. עצם חוסר האדישות הוא כר ליצירת קשר בונה ומכבד, על המיוחדות והמורכבות שבו.
מקווה מאוד שתמשיכי לכתוב פרוזות יפות ומלאות הבנה כפי זה.
חיבוקים, ספיר
חיבוקים ותודה
מה זאת אומרת, מתי הספקת?
שלחתי את זה קודם לקפה אחר כך לעיתון,
אבל העיקר שקראת,
כנראה שהיו שם זריזים כברק (-:
זוהר יקרה*
אהבתי את הטקסט
כי יש בו אהבה
חמלה
תבונה
וילדים...
וכאחת שעבדה עם ילדים 7 שנים כל כך התחברתי לגישה שלך
וכאחת שאיבדה את אביה כל כך התחברתי לתחושות של הילדה
ואת באת כקו איזון ואמצע באת עם אהבה שממיסה הכל
אהבה ממיסה כעס, כאב, עלבון אהבה ללא תנאי.
תודה.
חחח כבר קראתי את זה
יופי שהבאת זוהר יקרה
הלוואי ואמן ואמן, משתדלת במלוא האהבה לי ולסובבי
תודה רבה
תודה דניאל על זאת
לא כמטפלת, אלא מצב שקורה ומתרחש בחיים.
נכתב מתוך התנסותי כילדה (אבי אכן נפטר) ומתוך השראה של מצב תרחישי היכול להיות קיים ומתרחש במשפחות שונות.
זהר,תוכן מרתק, ישלי שאלה, האם את מדברת על יחסים במסגרת טיפולית , כי זה לא היה ברור מהכתוב.
איזה טקסט מלא. תובנות. עצב. חיים.
חכמה כל עמוקה. ונוגעת.
תודה זוהר.