בספר "דרך האומן בעבודה" (הוצאת פראג) ג'וליה קמרון מלמדת את כלי העבודה הבסיסי לחשיבה יצירתית: דפי בוקר.

לאיזו אמא לתינוקת יש זמן לדפי בוקר?!?!#$%^!?

בזמן שהשכבתי את אלמה לשנת הבוקר, יישמתי כהרגלי כלי חשיבה אחר: להגדיר את הבעיה, לישון על זה (כי זה קצת כמו ללכת לישון גם בשבילי), ו...voila! מתעוררים עם פיתרון.

חשבתי שהגעתי לרעיון מצוין: לעשות דפי בוקר בבלוג! הרצתי בראש את הבלוג שיהיה כתוב בסגנון זרם התודעה, בו אשפוך את מר ליבי על הקושי בשילוב מקצוע האמהות עם מקצוע הפרנסה, את הערך העצמי הירוד, את הפחד מהתייבשות מקורות ההכנסה...

  (המממ...זה לא ממש נראה כמו אייקון של צעקה. אני צריכה אייקון של צעקה)

בבלוג הדמיוני הזה, השתמשתי בכלי חשיבה יצירתית שהוא אחד המשמעותיים ביותר בעיני:

הפיתרון טמון באופן בו מגדירים את הבעיה.

הגדרת הבעיה: איך אני מגיעה לאנשים שצריכים את מה שיש לי להציע?

אוקיי. הקפה הזה הוא מקום טוב להגיע דרכו לאנשים. יש לי להציע איורים. אבל מה באיורים? הקישור במח עובד. בלוג. איורים. אבל מה, עוד בלוג פורנוגרפי של "איך יצרתי את האיור הזה"?

כן ולא.

אני רוצה בלוג שיש לו משהו לתת, ולא על מנת לקבל מחיאות כפיים ואהבה (למרות שגם את אלה אני רוצה וצריכה)

אז זה הרעיון לבלוג:

לא תראי* כאן איך יצרתי את האיור, אלא איך נוצר הרעיון לאיור. באיזה כלי חשיבה יצירתית השתמשתי, במודע או שלא.

____________________________________ 

oof

זה העלה לי את הדופק! האדרנלין זורם! התקווה שבה ונושמת!

אז תתכונני לבלוג הבא. כי...הנה....אלמה מתעוררת

gotta go

*אני פונה אלייך, הקוראת היחידה שלי : )