24/11/09

עכשיו כשכבר כתבתי לך אני מרגישה שזהו, נפתחה לי הדלת אליך. אני מתחילה להרגיש אותך קיים.

אני כל הזמן חושבת על איך ניפגש ונראה לי שזה יהיה הכי מדהים בעולם אבל גם הכי רגיל בעולם. מוזר.

טוב, אז אמרתי לך שאני אספר לך מה קורה איתי- עכשיו אחרי 4 חודשים במרכז שעזרתי לאחותי הגדולה עם התאומות המדהימות שלה אני מחפשת עבודה וקצת מפחיד, מה יהיה, מתי זה כבר יקרה, אין לי כסף.... אבל משום מה זאת לא דאגה אמיתית, כאילו אני יודעת שהכל עכשיו זז לי מלמעלה, דואגים לי ויש לי ביטחון גמור שיהיה הרבה יותר ממה שאני יכולה לדמיין ולרצות.

החיים מפתיעים כל הזמן ואני הרי מתה על הפתעות...

מה עוד? אה! יש לי יום הולדת עוד 3 ימים, אולי יחזירו את גלעד שליט... הלוואי, זה יהיה באמת אושר, פשוט אושר. המתנה הכי גדולה שאני אקבל ליום הולדת בחיים. זה כ"כ מתסכל המו"מ איתם, לא אנושי.

טוב, זהו נראה לי, לפחות לעכשיו.

תחזיק לי אצבעות שהעבודה שלי תגיע...