כותרות TheMarker >
    ';

    ashorer

    הַלְוַאי וְהָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִים כֹּל הַחֶסֶר
    הַמְּמַלֵּא יְרֹקֶת סְלָעִים בִּדְמָעוֹת צִפִּיָּה

    בּוֹכִים וְשׂוֹחֲקִים

    59 תגובות   יום רביעי, 25/11/09, 08:55

      
    בּוֹכִים וְשׂוֹחֲקִים
       

    אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים
    מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק
    בַּד בְּבַד רוּחַ בֵּין בַּדִים  
    חוֹבֶטֶת זֶה בְּזֶה 

    כַּפּוֹת פְּרוּשׂוֹת מִיָּמִים יָמִימָה 
    צִמְצְמוּ עַצְמָן מְבַקְּשׁוֹת  
    דַּיֵּנוּ בַּזֶּה  

    וּבֹקֶר עֵת חַשְׁרַת אֵימִים מְהַלֶּכֶת עָבִים
    עַלְוָתָם מֻטֶּלֶת שְׁדוּדָה טְפוּלָה כִּרְגָבִים   
    שׂוֹכוֹת שְׁמוּטוֹת  וְהֵמָּה מְצֻמָּקִים
    פֹּארוֹתֵיהֶם צְנוּחִים בַּדָּד עֵירֻמִּים  

    בַּעֲלִיבוּתָם כְּמוֹ שָׂחִים פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:
    רְאֵה עַד אָנָה עֲלִיבוּתֵנוּ וְעַד הֵיכָן נִתְרוֹמֵם
    זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים.
    וַאֲנִי מַסְכִּית, חוֹלֵם: לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
    הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

    עַד שֶׁיִּפְרַח.
    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/09 20:42:

      מקסים !!

      שבוע טוב לך חיוך

        28/11/09 13:00:

      כַּפּוֹת פְּרוּשׂוֹת מִיָּמִים יָמִימָה 
      צִמְצְמוּ עַצְמָן מְבַקְּשׁוֹת  
      דַּיֵּנוּ בַּזֶּה  
      מה ניתן להבין מהשורות אלה

      המון לדעתי !

      אם קוראים כל מילה ומילה

      מבינים את קסם של כתיבה

      שבוע נפלא.

        28/11/09 12:29:

      או איזו פריחה נהדרת

       

      הזרעה, התבשלות ופריחה

       

      שיר מקסים ידידי

       

      תודה

       

      אחלה התעוררות לשבת

       

        27/11/09 23:31:


      ללמוד מיופי הטבע...

       

      מקסים*

       

      (אשוב לקרוא בשנית:)

        27/11/09 16:14:


      וַאֲנִי מַסְכִּית, חוֹלֵם: לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

      עַד שֶׁיִּפְרַח.

      מאחלת לך שהחלום יהא למציאות ברוכה(:

      שבת שלום.

        27/11/09 12:22:


      שיר יפהפה למרות שבאופן אישי סגנון השפה פומפוזית לי מדי

      אך אי אפשר להתעלם מכתיבה מהוקצעת לעילא ומתחושה של זרימה בשעת קריאת השיר  :))

       

      באמת שיר יפהפה.

       

      אסתי שממליצה.

        26/11/09 23:36:

      אם רק היינו יודעים

      לדבר בשפתם של עצים,

      להבין לנפשם, לקרוא מחשבותיהם -

      איזה עולם מופלא היה נגלה לעינינו פתאום...

       

        26/11/09 22:32:

      אשוררי יקירי

       

      אתה מדהים אותי ברגישותך.

       

      מי יכול לראות עצים בוכים?

      מי יודע לחשוב על עצים בוכים

      שצומחים מעומק האדמה 

      וחשים את קרבתם של אותם

      יקירים שנטמנו בעודם צעירים

      ושותים את מימי האדמה המדממת.

       

      ואותם עצים שבוכים מהם יוצאים

      ניצנים פורחים.

       

      גלגל החיים שמתחיל מהעפר ואל העפר נשוב.

       

      תודה רבה אישה יפה נפש רגיש מרגיש את הדק שבדק.

       

      "אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים
      מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק
      בַּד בְּבַד רוּחַ בֵּין בַּדִים  
      חוֹבֶטֶת זֶה בְּזֶה "

       

       

      אהבתי

      נהניתי

      דמעתי

      התרגשתי

       

       

      תודה רבה

      שבת מבורכת לטוב

       

       

       אוהבת את עץ התאנה - זה העץ של ילדותי היפה

       

      התאנה הינה עץ הפרי הראשון המוזכר בספר בראשית:
      "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת ..." (בראשית ג', ז').

       

      "התאנה זו בתחילה אורים אותה אחת אחת ואחר כך שתים שתים ואחר כך שלש שלש עד שאורים בסלים ובמגרפות...". (בראשית רבה מ"ו א') ובתיאור זה ממשיכים חז"ל לתאר את התפתחות דורותיו של עם ישראל : "...כך בתחילה אחד היה אברהם, ואחר כך שניים אברהם ויצחק... ואחר כך 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו...' (ש

       

      במשל יותם התאנה היא אחד העצים המתבקשים למלוך "...ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו. ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?" (שופטים ט', י').

       

       

       

       

        26/11/09 21:12:
      שיר רב עוצמה ומקסים. כל מילה נוספת מיותרת. תודה.
        26/11/09 16:19:

      המילים מעוררות דמיון

      זיכרון מעבר מתוך מטמון

      רגש ותחושות חזקות

      והכל בא ממילים שכתובות

      כתבת שיר מדהים

      סוף שבוע לך מלא בניסים.

        26/11/09 11:08:


      לא הבנתי הכול, מודה

      מה שלא הפריע לי להתענג

      על שפתך העשירה והצירופים

      הענוגים.האמת, הייתי רוצה

      לשמוע למה התכוון המשורר.

      כוכב*

        26/11/09 10:48:

      בַּעֲלִיבוּתָם כְּמוֹ שָׂחִים פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:
      רְאֵה עַד אָנָה עֲלִיבוּתֵנוּ וְעַד הֵיכָן נִתְרוֹמֵם
      זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים.
      וַאֲנִי מַסְכִּית, חוֹלֵם: לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

      עַד שֶׁיִּפְרַח.

      מקסים !

      נוצרת בתוכי עד שיפרח...

      תודה,

      גרטה*

        26/11/09 07:01:


      שיר מלא כאב, אך גם תקווה - מתוך מה שקשה, יצמח גם טוב.

      לא רק בטבע, שהוא ההקבלה, גם בנפשו של האדם.

        26/11/09 04:28:

      אתה פשוט....

      משהו מיוחד!!!

      כמו תמיד כתבת הכי יפה שיש.

      סופ"ש קסום עם המון חיוכים ואהבה!

       

        26/11/09 03:13:
      שתי המילים האחרונות.
        26/11/09 02:36:

      יפה מאד מאד אשורר. עונג
        26/11/09 00:48:


      אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים
      מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק

      כי הכל הבל הבלים


      אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים
      מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק
      בַּד בְּבַד רוּחַ בֵּין בַּדִים  
      חוֹבֶטֶת זֶה בְּזֶה 
      כשאני נתקלת במילים המדברות על עצים אני רואה לפני בני אדם." כי האדם עץ השדה" עץ ואדם הם חלק מנוף מולדת,כשהם בוכים, הידיעה חורתת בלבנו את מהות הכאב. עצים בוכים כאשר קוטעים להם ענפים,כאשר שורפים אותם, כאשר משליכים עליהם גרוטאות, עצים ממלאים פיהם שחוק, בדמיוני אני יכולה לתאר את התמונהכשפוארות העץ מתנועעים במשב הרוח, התנועה המעגלית יוצרת שמחת חיים. וזה לא פשוט, הקיום האנושי נע בין משב אוויר לבין רוח החובטת  בין בדים. בדי עץ ובדי אדם. ההקבלה מאוד מעניינת אשר*תודה
        25/11/09 23:26:

      אשר,

      מתנצלת שבתגובתי הקודמת

      בלבלתי אותך עם לאה:)

      מירה

        25/11/09 23:24:


      לאה

      העצים כאנלוגיה לאדם.

      אמת שגם אנחנו לעיתים בוכים ולעיתים שחוקים

      לפעמים עלובים ולפעמים מרוממים,

      עדיין, לא הצלחתי לגבש תמונה או הלך רוח.

      מירה

        25/11/09 23:06:

      טיפול פואטי מעניין בצמחים...

      ליתר דיוק בבני אדם.

      עת לכל.  

        25/11/09 22:50:

      אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים 
      מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק
      בַּד בְּבַד רוּחַ בֵּין בַּדִים  
      חוֹבֶטֶת זֶה בְּזֶה 

       

       

      קולו וחיותו של האורגניזם הנקרא עץ

      בסחרחורת רעמת ענפיו

       

      ח. (*) 

        25/11/09 20:55:

      מצטטים מדי פעם את הפסוק:
      "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט).

      האם עץ השדה הוא כאדם? 

      אומרים גם בנסיבות מסויימות:

      "דבר אל העצים (והאבנים)."

      ואצלך דוקא העצים מדברים אל בן אדם.

      מסקנה... עץ השדה הוא אדם...

      .

      בידידות,

      רמי

       

        25/11/09 19:37:


      בַּעֲלִיבוּתָם כְּמוֹ שָׂחִים פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:
      רְאֵה עַד אָנָה עֲלִיבוּתֵנוּ וְעַד הֵיכָן נִתְרוֹמֵם
      זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים.

      אשר,

      נפלא תיאור העצים,

      ואדם כמו העץ,

      מתוך המקומות הכי נמוכים וקשים

      יכול לפרוץ ולהצמיח ניצנים,

      דבי

        25/11/09 19:16:

      צטט: עזרא מורד 2009-11-25 10:43:36


      אשר היקר,

      התעמקתי בשירך כי ביקשתי לרדת לסוף תוכנו .

      ולא סתם בלי סיבה לככבו.

      לענייות דעתי, מדובר בשיר על: שני דורות

      בוגרים וצאציהם הרכים - הניצנים.

      הבוגרים, בוכים,(קשיי החיים) הצעירים שוחקים .

      הדמוי ברור , עצים נוטפים דמעות - טיפות גשם .

      מאידך, הם ממלאים פיהם שחוק כי ששים לגשם

      המרווה צימאונם וגורם להם להנץ ניצנים .

      הרוח חובטת , הגשם דולף פוגיע בעלוות

      אך הנה ניצנים -דור חדש-

      הצעירים הרכים, הניצנים ,חשים לכאורה

      נחותים ,לעת עתה ,לעומת הענפים הבוגרים

      אך הם עוד יגביהו רום עד לעננים .

      והיותר יפה בשיר, סיומו ,

      המשורר החולם,  אוהב את הדור החדש

      הוא היה רוצה לחבק את הניצן הצעיר

      עד שיפרח, פן חלילה, ינזק .

      אשר היקר ,

      אהבתי מאוד את שירך זה 

      וזאת היא פרשונותי , שי לקוראיך ולמגיביך

      שלענייות דעתי , לא בדיוק הבינו את השיר לעומקו

      הלכך היתכוון המשורר? 

      אשמח לתגובתך .  

      עזרא ידיד יקר

       

      ראשית, רוצה להודות לך על ההעמקה והניתוח, הקריאה המבררת שלך אשר מעלה תובנות ורעיונות.

       

      אני מוכרח להודות והדבר מחמיא לי, לא אחת קוראים לוקחים אחד משיריי, כפי שאני בטוח עושים גם עם אחרים, למקומות שהבכותב לא חשב עליהם.

       

      אני רואה בזה מחמאה עצומה. כשכתבתי, לא חשבתי על מה שכתבת, אך כשאני קורא את הניתוח שלך, אני אומר לעצמי: וואלה הוא צודק, באמת לכך התכוון המשורר. :))

       

      אספר לך עוד משהו: יש לי שיר ובזכותך אפרסמו בפעם הבאה. שם השיר "ניצן תקווה" והשיר הזה מדבר בדיוק על מה שכתבת כאן על השיר "בוכים ושוחקים". חשבתי לפרסמו בסוף החורף, כשתקרא אותו תבין מדוע, אך בגלל הניתוח שלך אפרסמו בקרוב.

       

      וכמו שאני אומר, ברגע שהשיר התפרסם, מותר לקורא לקחת אותו למחוזותיו הוא ואני שמח על המחוזות שהבאת את השיר.

       

      אשר

       

        25/11/09 19:00:


      *

      "עַד שֶׁיִּפְרַח"

       ושירך  פורח מלבלב במילים

      יופי של כתיבה ושפה עשירה. 

        25/11/09 18:58:


      בצוק העיתים

      וכל המתרחש

      ואנו כהורים ממשיכי הגזע

      חרדים לדור הבא הנתון בידנו כשטר למשמר

       

      זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים

      ואשר לנו המתן

      גאה בנו ים של נחת

      גאווה

      וראש מורם

      תודה יקירי

      אמנם מן המאחרים אני

      אך מגיעה

      כתמיד

      לאה

        25/11/09 17:51:


      עַלְוָתָם מֻטֶּלֶת שְׁדוּדָה טְפוּלָה כִּרְגָבִים   
      שׂוֹכוֹת שְׁמוּטוֹת  וְהֵמָּה מְצֻמָּקִים
      פֹּארוֹתֵיהֶם צְנוּחִים בַּדָּד עֵירֻמִּים

      יפיפה אשר....

      "שדודה טפולה כרגבים...." חזק ביותר,הכי טפל שיש אה....?(:

      העיקר...הניצן...שכבר פורח באומנות שלך בצורה ממש מענגת ומתגמלת...

      כל מילה בדיוק במקום הנכון...והעושר הלשוני,הדילוג הזה בין שפת קודש לחול...

      אצלך,הוא פשוט משתלב מושלם!

      כל הכבוד חבר יקר

      על עוד שיר מרגש...(:***

        25/11/09 17:35:
      יקירי (את זה כבר סיכמנו קריצה ) נוצרת בתוכי... עד שיפרח.
        25/11/09 16:58:


      " זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים. "

      איזה יופי של שיר..!

      לא לאבד תיקווה

      ואולי יום אחד היא תשכיל להקשיב לשיחת העצים..

        25/11/09 16:03:

      עצים בוכים ממלאים פיהם שחוק...

      כל-כך... כל-כך...

       

        25/11/09 15:59:

      כל שדרוש ניצן קטן...

       

      ניצן - עד שיפרח

        25/11/09 14:57:

      צטט: עזרא מורד 2009-11-25 10:43:36


      אשר היקר,

      התעמקתי בשירך כי ביקשתי לרדת לסוף תוכנו .

      ולא סתם בלי סיבה לככבו.

      לענייות דעתי, מדובר בשיר על: שני דורות

      בוגרים וצאציהם הרכים - הניצנים.

      הבוגרים, בוכים,(קשיי החיים) הצעירים שוחקים .

      הדמוי ברור , עצים נוטפים דמעות - טיפות גשם .

      מאידך, הם ממלאים פיהם שחוק כי ששים לגשם

      המרווה צימאונם וגורם להם להנץ ניצנים .

      הרוח חובטת , הגשם דולף פוגיע בעלוות

      אך הנה ניצנים -דור חדש-

      הצעירים הרכים, הניצנים ,חשים לכאורה

      נחותים ,לעת עתה ,לעומת הענפים הבוגרים

      אך הם עוד יגביהו רום עד לעננים .

      והיותר יפה בשיר, סיומו ,

      המשורר החולם,  אוהב את הדור החדש

      הוא היה רוצה לחבק את הניצן הצעיר

      עד שיפרח, פן חלילה, ינזק .

      אשר היקר ,

      אהבתי מאוד את שירך זה 

      וזאת היא פרשונותי , שי לקוראיך ולמגיביך

      שלענייות דעתי , לא בדיוק הבינו את השיר לעומקו

      הלכך היתכוון המשורר? 

      אשמח לתגובתך .  

      תודה לך עזרא,

      על ההסבר הנהדר,

      והמעמיק.

      השכלנו,

      ולמדנו,

      והחכמנו,

      מעניין אם לחברים יש פרשנויות אחרות?????

      מה אתם אומרים???

      בכל אופן אהבתי מאד,

      גם אם לא הבנתי,

      אהבתי את הסגנון,

      את רוח הדברים,

      את האווירה.

      בהצלחה,

      ולמימוש החלומות.

      שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com

        25/11/09 13:48:


      בתוך "חַשְׁרַת אֵימִים
      עַלְוָתָם מֻטֶּלֶת שְׁדוּדָה
      שׂוֹכוֹת שְׁמוּטוֹת  וְהֵמָּה מְצֻמָּקִים
      פֹּארוֹתֵיהֶם צְנוּחִים

       בַּדָּד עֵירֻמִּים  

      ....... פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:
      זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים. 

      .... לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 
      עַד שֶׁיִּפְרַח. "

      נפלא להגיע לסווף הפורח,

       המלא חיוניות רעננה

      תודה אשר,

      על העושר  הכתיבתי *

        25/11/09 13:11:


      אשר,

       

      השיר הזה מעלה כל כך הרבה מחשבות,

      על תקוות נכזבות,

      על שקיעות וזריחות,

      על אבדן מיותר

      ועל תקווה לעתיד טוב.

       

      תודה,

       

      צ'רי

        25/11/09 12:23:
      אֶמֶשׁ יָדַעְתִּי עֵצִים בּוֹכִים
      מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק פֹּארוֹתֵיהֶם צְנוּחִים בַּדָּד עֵירֻמִּים   

      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

       

       

      אשר, שיר מקסים וכאן אתה מביא את השפה המדהימה בה אתה כותב לשיא מרהיב כל כך!

      תודה אשר על היופי הזה ו*

      לאה

        25/11/09 11:58:


      בַּעֲלִיבוּתָם כְּמוֹ שָׂחִים פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:
      רְאֵה עַד אָנָה עֲלִיבוּתֵנוּ וְעַד הֵיכָן נִתְרוֹמֵם
      זֶה הַנִּצָּן יְרוֹמֵם, יַגְבִּיהַּ רֹאשֵׁנוּ עַד הָעֲנָנִים.
      וַאֲנִי מַסְכִּית, חוֹלֵם: לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

      עַד שֶׁיִּפְרַח.

      שיר יפיפה על צמיחה, פריחה וליבלוב

      במילותייך המיוחדות תיארת זאת ברגש

      ובקסם רב.

      עד שיפתח מאינצי צמיחתו.

      תודה על רגעי עונג.

      שיר המביא את עוצמות הטבע.

      במלוא תפארתו.

        25/11/09 11:52:

      איזה קשב רגיש לשיח הרוח בעלוות

      איזה חלום בהקיץ מרומם את הניצן

      שיפרח

      ויפריח

      אהבתכם.



      כמה מקסים!


      אהבתי מאוד.

      ע

        25/11/09 11:42:

      המילים

      והשילוב עם התמונה

      מוביל לתוך החורש.

       

      ממני יעל הרפז

        25/11/09 11:25:

      התרגשתי מאוד. מילים מלאות בחמלה ואהבה, מה עוד צריך בעולם הזה, חוץ משני הדברים האלה

      שנמצאים בו כל כך...

       

        25/11/09 11:23:


      עוד יום, ועוד יום  -

      כזאת עדינות.

      מקסים.

        25/11/09 11:21:

       

       

      יפה!

       

      * ותודה,

      רותי.

        25/11/09 11:10:
      יפהפה  *
        25/11/09 10:43:


      אשר היקר,

      התעמקתי בשירך כי ביקשתי לרדת לסוף תוכנו .

      ולא סתם בלי סיבה לככבו.

      לענייות דעתי, מדובר בשיר על: שני דורות

      בוגרים וצאציהם הרכים - הניצנים.

      הבוגרים, בוכים,(קשיי החיים) הצעירים שוחקים .

      הדמוי ברור , עצים נוטפים דמעות - טיפות גשם .

      מאידך, הם ממלאים פיהם שחוק כי ששים לגשם

      המרווה צימאונם וגורם להם להנץ ניצנים .

      הרוח חובטת , הגשם דולף פוגיע בעלוות

      אך הנה ניצנים -דור חדש-

      הצעירים הרכים, הניצנים ,חשים לכאורה

      נחותים ,לעת עתה ,לעומת הענפים הבוגרים

      אך הם עוד יגביהו רום עד לעננים .

      והיותר יפה בשיר, סיומו ,

      המשורר החולם,  אוהב את הדור החדש

      הוא היה רוצה לחבק את הניצן הצעיר

      עד שיפרח, פן חלילה, ינזק .

      אשר היקר ,

      אהבתי מאוד את שירך זה 

      וזאת היא פרשונותי , שי לקוראיך ולמגיביך

      שלענייות דעתי , לא בדיוק הבינו את השיר לעומקו

      הלכך היתכוון המשורר? 

      אשמח לתגובתך .  

        25/11/09 10:32:


      אהבתי את האנשת העצים

      החווים על בשרם/בדיהם

      את רחשי העונה.

        25/11/09 10:32:


       אשר  יקר,

      אהבתי  את  מילותיך

      ואת  הרהוריך...

      יישר  כוח !

        25/11/09 10:31:


      אשר, זה יפהפה!

      *

      נעמה

        25/11/09 10:16:


      בד ובד בין התחבטות של עצב ושחוק

      כמיהה ורצון לשינוי במילותיך ועמן חלום ניפלא

      לעטוף את אותו ניצן עד שיפרח - אנלוגיה מרגשת לכעשצמה

       

      שיר יפהפה!

       

      וַאֲנִי מַסְכִּית, חוֹלֵם: לוּ הָיִית שׁוֹמַעַת שִׂיחָם
      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

      עַד שֶׁיִּפְרַח.

        25/11/09 10:10:


      כתמיד אשר נוגע בנימי הבריאה..כמה יפה

      "..בַּעֲלִיבוּתָם כְּמוֹ שָׂחִים פּוֹרְצִים לְפֶתַע נִצָּנִים:.."

        25/11/09 10:05:
      "כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל." (איוב יד ז)
        25/11/09 10:00:

      זה כל כך יפה....

      תודה ויום נפלא

        25/11/09 09:59:


      יפה כל כך ההקבלה  לנעשה בטבע

      והטבע האנושי..

      ציירת תמונה

      והחזרת בסיום את העצוב הכואב המעלעל בחוויות האישיות

      הָיִית אוֹסֶפֶת בְּחֵיקֵךְ זֶה הַנִּצָּן, נוֹצֶרֶת בְּתוֹכִי 

      אפרת*

        25/11/09 09:57:

      כַּפּוֹת פְּרוּשׂוֹת מִיָּמִים יָמִימָה 
      צִמְצְמוּ עַצְמָן מְבַקְּשׁוֹת  
      דַּיֵּנוּ בַּזֶּה 

       


       

      לעצום עיניים ולדמיין.

      דיינו.

        25/11/09 09:31:

      כתוב נהדר!
        25/11/09 09:27:


      שיח פנימי -קיומי - שפוגש את הטבע

      ביום חורפי,

      רוח שחוק ובכי מתערבבים,

       

      מתחושת עליבות , עם טיפת בהלה ודאגה,

      ( שמא הכל יהיה יותר מדי להחזיק , גם לעצים גם למתבונן ),

      ישנה אפשרות לרגיעה והתפתחות,

      אם רק תהיה שם הנכונה, להשתתף ולקלוט

      עם הקשבה וקירבה.

       

      יפיפה אשר.

      תודה.

        25/11/09 09:21:

      כַּפּוֹת פְּרוּשׂוֹת מִיָּמִים יָמִימָה 
      צִמְצְמוּ עַצְמָן מְבַקְּשׁוֹת  
      דַּיֵּנוּ בַּזֶּה 

       

      השיר בכללותו מעורר תחושה של רצון לבקש סליחה, או רצון להתוודא בפני מישהו על משהו, הסבל הוא בלתי נסבל על הדמות המבקשת המתחננת, עד כדי כך שהיא מוכנה לבטל את עצמה ואת רצונותיה אל מול רצונותיו של אותו האחד , רק שיקשיב לה.

       

      הנחת יפה את המילים. אהבתי. (-:

      (אשוב עם חידוש מלאי ה-*)

        25/11/09 09:20:

      יפהפה
        25/11/09 09:11:
      בוקר טוב אשר,

       

      "כַּפּוֹת פְּרוּשׂוֹת מִיָּמִים יָמִימָה 
      צִמְצְמוּ עַצְמָן מְבַקְּשׁוֹת  
      דַּיֵּנוּ בַּזֶּה "

       

      הזרע הטהור,הניצן
      שבו הכל גלום..
      נשמע לי כהרהור פנימי..
      והצמצום כרמז לסיבה..
      וגם הבחירה והרשות הנתונה..
      חיוך
      יום עונג ואור

      פרופיל

      ashorer
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון