הנקמה הטובה ביותר

לצפייה במסך מלא

הנקמה הטובה ביותר

‎80

משפט וחשבונאות

281 תגובות יום רביעי, 25/11/09, 12:49

מבואסות? מדוכאות? קחו דוגמה מכוכבות הוליווד הנטושות שלא מביטות לאחור ולכו בעקבות הצייר בן המאה ה-17 שידע לעבוד מהר וטוב ■ יש גם בונוס: דיאלוגים עם 2 גברים מפגרים שבהחלט מעידים על הכלל ■ פוסט ארוך. קחו נשימה

אמא שלי ובעלה חזרו מארה"ב והביאו לי חבילה של עיתוני רכילות אמריקאיים. בין הבלה בלה שכלל תמונות של ניפוחי חזה למיניהם (נשים וגברים), תמונת פפרצי של ג'ורג' קלוני אוכל בננה ברחוב (סקופ עולמי!) עוד תמונות מזוויעות של לינדזי לוהן השלדית שיורדת מהפסים ומסתממת ועושה בושות (מה חדש?) וכמובן התמונות הדוחות של הסלבריטאים עם תינוקותיהם/ילדיהם המדוגמים (ובראשם הזוג ג'ולי-פיט עם נבחרת 'חבק את העולם' שלהם), צדה את עיני כתבת הנקמה המושלמת.

האלי ברי

תחת הכותרת - WHO'S SORRY NOW! קיבץ המגזין סטאר תמונות של סלבריטאיות עם אהוביהן לשעבר שהתעללו בהן ו/או זרקו אותן. הנשים האומללות, שהיו ללא יוצאת מן הכלל בקרשים לאחר הטראומה, השתקמו למרבה הפלא והתקדמו בחייהן ובקריירה ובאהבה, ואילו האהובים הדלוחים נשארו מאחור, גידלו כרס וחובות ונמוגו אל האנונימיות.

אריק בנט

פותחת את הכתבה האלי ברי בת ה-43, שהאקס שלה אריק בנט (43) בגד בה בטירוף ("משו כמו 27 פעמים", היא אמרה) והתוודה על "התמכרותו" למין (כאילו, דא, גם אני מכורה למין! מי לא מכור למין?), ולמרות זאת לא עזבה אותו, עד שיום אחד קיבלה שכל, ומאז הספיקה להתחתן עם דוגמן-העל הצרפתי-קנדי גבריאל אוברי בן ה-33 וללדת תינוקת.

גבריאל אוברי

תמונה מגעילה במיוחד של קווין פדרליין הכרסתן מעטרת את העמוד הבא, בו נראית אקסתו בריטני ספירס - מחופפת כתמיד, אך חטובה, וזה הרי מה שחשוב בחיים, כידוע לאמריקאים ולנו. וכך זה ממשיך: וויטני יוסטון (46), אחרי גמילה (בפעם המי-יודע-כמה), זוהרת במיוחד ועם דיסק מצליח, לעומת בובי בראון (40), הכרסתן (אבוי!) ומסובך בתביעות מזונות ובתשלומים למיניהם (לנשים אחרות).

בילי בוב ת'ורנטון

ומי זוכר היום שבילי בוב ת'ורנטון (לא מכריס, אבל מדובלל בעל שיער מקליש!) עזב את אנג'לינה ג'ולי בקיץ 2002 לאחר שאימצה את מדוקס על אף רצונו? היא היתה שבורה, המסכנה, והוא היום היסטוריה. וכך גם טום גרין, שהיה נשוי שתי שניות וחצי לדרו בארימור; צ'אד לואו, שהילארי סוונק אכלה הרבה שיט בגלל 'בעיית הסמים' שלו, עד שהרימה ידיים והתחתנה עם הסוכן שלה ג'ון קמפיזי (והוא נמוג אל תפקידי אורח מזדמנים. נו נו נו! ככה זה בהוליווד!); וסקוט (מי?) פולי, שהיה בעלה של ג'ניפר גארנר ועשה לה את המוות על הצלחתה, עד שהיא התעשתה וזרקה אותו לטובת בן אפלק, שמתמודד עם הבעיה הנוראית הזאתי הרבה יותר טוב.

■■■

כל האופטימיות הקוסמית הזאת מתחברת לי לכמה שיחות/התכתבויות הזויות שהיו לי עם גברים לא מזמן. אין, גברים חושבים שאת נואשת, וזו נקודת פתיחה למצבים קומיים לא מעטים. לא נותר לי אלא להסיק שגברים חתיכים, או משכילים, או עשירים במיוחד, או אנא עארף כאלה שהם פשוט נושמים בכוחות עצמם ועוד עומד להם, באמת מאוד מאוד מבוקשים בשוק, עד שקצת נתבלעה דעתם, וגם כשהם באים להתחיל עם אשה, יענו אני, הם יורים עליה שלל הכתבות והתניות שונות ומשונות.

קיצר, אחד פונה אליי, שואל איפה אני גרה. זה המשתנה הראשון והחשוב ביותר, כן?

- בתל אביב. ואתה?

- אני גר בטבע.

כאילו, זו התשובה, כן? לא תצחקי? ובכן, אותי זה כבר לא מצחיק. אני בשלב הדיסאינפורמציה הזה חותמת את האינטראקציה ופונה לענייני. אין לי סבלנות, באמת. אבל הוא ממשיך.

- נוח לך להיפגש בשישי בבוקר במרינה?

- לא, בשישי אני נפגשת עם החברות שלי. ובכלל, אני מאוד מקווה שאתה מתכוון למרינה בתל אביב.

- לא דווקא התכוונתי למרינה בהרצליה.

וכאן (סלחו לי, זה הולך להיות פוסט קצת ארוך. אני חייבת לשחרר) בא מאמר מוסגר. שמתם לב שהמתחם ה'נוצץ' של המרינה בהרצליה, שכולו בועת נדל"ן של מגורי עשירים שבינם לבין ימאות אין דבר, פלאס הקניון הקיטשי ביותר במדינה, הפכה ל'המרינה' בה' הידיעה? לידיעתכם יש גם מרינה בתל אביב - אמנם נחשבת בעיני יאכטונרים אחת המזוויעות בעולם מבחינת הכניסה אליה, כי שובר הגלים נבנה בדיוק במקום שהגלים שוברים את הסירות על הסלעים, אבל בכל זאת. ויש גם בחיפה מרינה, ובאשדוד ובאשקלון. וגם נמל יפו הוא מזמן לא נמל של דייגים בלבד. אז אנא. בלי ה' הידיעה למיני-נובוריש-ישראל. תודה.

טוב, אחרי שאני מביעה חוסר עניין דרמטי בפגישה, הוא מפציע שוב עם הסטארט אפ:

- אפשרי במשך היום אם תוכלי להגיע למקום שאני עובד ברמת-גן. יש כאן בתי קפה.

- אבל מה הבעיה שלך להיפגש בערב? (אני שואלת כבר מסקרנות טהורה בלבד של מדענית חברתית)

- כי אז לנסוע למושב ולחזור לת"א.... אם היית באה לפה היה יותר נח לשנינו.

וואלה? לשנינו? כאילו, אין לך משאבי סבלנות וזין לצאת לדייט אפילו? תגידו שזה לא מצודד. פעם, האמת, יצרצורים כאלה היו מקבלים ממני מייל נוזפני. אחר כך הפסקתי לענות. אבל היום, כמיא השאנטי-באנטי פשוט כתבתי לו בשיא הנימוס: תודה, אבל אני לא מעוניינת (שעל זה הוא היה חייב את המילה האחרונה, לאמור: "אחלה!")

והוא לא היחיד. כתבתי למעלה שהיו לי כמה שיחות הזויות. לא אלאה אתכם, כי הפוסט הזה מתארך מעל ומעבר לסביר, אבל למשל היה לי דייט עם פסיכולוג קליני שהביע בי עניין רב, אבל בדייט עצמו, אחרי שהחמיא לי על צורתי, אמר לי בקלילות שאינו מעוניין במערכת יחסים. כששאלתי אותו על שום מה התכנסנו, ענה בלי להתבלבל ש"הצורך הבסיסי של הגבר הוא להפיץ את זרעו, והצורך הבסיסי של האשה הוא בהתעברות וביטחון". אני מאוד מקווה שאני מצטטת נאמנה, כי באותו רגע לסתי נפלה ונדבקה לרגליי החטובות. באמת לא פיללתי לסימוכין כה נכבדים מתחום הסוציוביולוגיה - אולם אם אתה רוצה רק לזיין (כי הצורך שלי בהתעברות כבר מוצה ומומש, ישתבח שמה), השכל אינו האיבר הרלוונטי. ודווקא היה חתיך, ויש חשד סביר שהייתי מסכימה, אם לא היה גם פלצן ברמות.

והנה אני מגיעה לסוף - לארבעה פוסטים נוגעים שקראתי ממש לאחרונה בקפה בעניין המאוויים השונים, האינטרסים השונים של נשים וגברים וגם על נסיונות תמרון פאתטיים. הראשון והרהוט מכולם הוא כמובן של ויטה קייריס, שהשכילה לנסח באופן מבריק את ניגודי האינטרסים בקשר בין נשים וגברים צעירים, שהם לא ממש ניגודי אינטרסים - כי גם כל הגברים הצעירים בעצם רוצים להתחתן (מניסיוני המר) - אבל לגברים יש איזו תכליתיות של או זיונים ('שלב המשחקים' הידוע) או חתונה, שגומרת את הרומנטיקה ואת החיזור ומוציאה לך את החשק בכלל. שלושת הפוסטים האחרים הם של שוב מטיילת - על הבחור שצריך רשות מאמא, של איבי (האופטימית ללא תקנה, שתהיה בריאה) על הבחור הצפוני-התכליתי, ושל לילך בת ה-18 על פרידה קשה. הייתי אומרת, קשת שלמה של התנסויות נשיות.

■■■

ג'ורדנו

לוקה ג'ורדנו לא נהג לבזבז זמן. כינו אותו לוקה fa presto, כלומר הזריז, זה שעושה מהר. האמן בן המאה ה–17 לא היה רק וירטואוז ופורה ולוכד עננים מושלם - למשל כאן, בתיאור של בני שושלת מדיצ'י כאלי האולימפוס - בסגנון בארוקי אופייני - אלא גם ידע לחקות סגנון של כל צייר בן דורו, בין אם היה זה פייטרו דָה קורטונה שתחתיו עבד כשוליה, או פאולו וֶרוֹנֶזֶה, אמן הבארוק הוונציאני המוביל דאז. אחרי שסיים את פיאורם של משכנות המדיצ'י, כיהן כצייר החצר של קרלוס השני מספרד וצייר עבורו את ארמון האסקוריאל חמור הסבר שבנה מחוץ למדריד האדריכל הקפדן חואן דה הררה (חואן באוטיסטה דה טולדו). הילד העני מת בגיל 71 שבע כיבודים, כאחד הציירים המצליחים והפוריים של תקופתו.

ומהי הנקמה הטובה ביותר? בדיוק כמו בציור של ג'ורדנו מ-1663, של המלאך מיכאל, רומס את השדים הנאנקים על הארץ. לדרוך, מטפורית, על העבר, על כל מה שעושה לנו לא טוב, ובמהירות - לא להתעכב, גם לא על חולשות שלנו עצמנו, על הכימהון, על אנשים שמנסים להקטין אותנו, 'להסביר' לנו מה אנחנו צריכות ומה טוב בשבילנו (התעברות? קינון? שסבתא שלך תקנן!) ופשוט לחיות טוב ולהתמקד בהווה. זאת הנקמה המושלמת.

דרג את התוכן:

תגובות (277)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

חן הקוקייה

\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"ז'אן ז'אק רוסו

פוסטים אחרונים

ארכיון