קרה לכם פעם שראיתם ברחוב אנשים הולכים עם כלבים מתים על הכתפיים, חתולים מתים על המעיל וארנבות מתות על הראש?

לפעמים, כשאמא שלי במצב רוח להליכה, אנחנו צועדות יחד עד לכיכר המדינה, שם אמא נותנת לי להסתובב בגינה הגדולה שחולדאי בנה לעשירים. בין המדשאות הירוקות והצמחייה המטופחת, לפעמים עוברת איזו גברת שחוץ מריח הבושם היוקרתי שלה, אני ממש יכולה להריח שהיא גידלה פרווה.

כשהייתי קטנה, האנשים עם הפרוות מאוד הבהילו אותי כי לא הבנתי איזו מן חיה הם- חצי בן אדם וחצי חיה? הם מדברים בשפת אנשים, יש להם עור של בני אדם ולפעמים גם עור ופרווה של בעלי חיים. לא ידעתי אם הם לטובתי אלו עם הפרווה, אם הם מבינים את שפת בעלי החיים או שאולי הם מן רוחות רפאים של בני אדם שעשו מעשים רעים לחיות ועכשיו הנשמה שלהם מסתובבת כשהם חצי בני אדם וחצי חיות.

את כל הסיפור עם החצי אנשים הבנתי רק אחרי שאיזו פעם יצא לי להכיר איזו פודלית שוויצרית בגינה. ההיא לא הפסיקה לרחרח אותי ולעשות לי פרצופים על זה שאמא שלי לא חופפת לי את הפרווה בשמפו בריח פטוצ'ילי, שלדבריה של הפודלית, עכשיו זה הדבר, ב-ה' הידיעה. אני אישית קיבלתי בחילה מהריח של הפטוצ'ילי, אבל לא אמרתי כלום, עד שהגיע ג'ורג'י, הגבר של השכונה, ב-ה' הידיעה. הוא התחיל לרחרח את הפודלית וגם קיבל בחילה אז התחלנו לצחוק קצת.  הפודלית נעלבה והתחילה לבכות לאמא שלה שמיד הגיע אלינו בריצה ושלחה יד להרים את הבכיינית הקטנה. אלה שאז ג'ורג', תפס את השרוול פרווה של האישה, חשף עליה שיניים והתחיל לנהום בין השיניים: "רוצחת". האמהות שלי ושל ג'ורג'י הגיעו במהרה וחשבתי שאמא של ג'ורג'י תצרח עליו, אלה שהיא התחילה לצעוק על הגברת: "איך את לא מתביישת כשאת בעצמך מגדלת כלב בבית שלך? את יודעת בכלל מה עושים לחיות המסכנות האלה בשביל שאת תלבשי מעיל פרווה? את יודעת לכמה כלבים, ארנבות, חתולים ועוד מליוני חיות פושטים את הפרווה כשהם עוד בחיים?!".

באותו רגע קפאתי במקום. כל התמונה התבהרה לי .אלו לא חצאי אנשים וחצאי חיות-אלו אותם בני אדם, ממש כמו אמא שלי, אלה שהם- רוצחים חיות.

באותו לילה עשיתי חיפוש אצל אמא שלי בארון. רחרחתי כל גרב, צעיף, מעיל ונעליים שיש לאמא שלי בארון. הייתי חייבת לדעת אם גם אמא שלי היא אחת מהם. אמא שלי כמובן לא שמחה למצוא את הארון שלה מפוזר בכל הבית, בבוקר שלמחרת, והיא מאוד כעסה. אבל אני, כל כך שמחתי לגלות שאמא שלי לא רוצחת שלא היה אכפת לי מכלום.

את הפחד שלי מהחצאי אנשים חצאי חיות,מילא כעס גדול. אני מסתובבת ומריחה את האנשים שלובשים חיות ויכולה לשמוע אותן זועקות מכאב, כשאני, פקפק הקטנה, לא יכולה לעשות שום דבר שימנע מהן את הסבל המיותר הזה. למה אנשים חייבים ללבוש חיות? ואיך זה שלאמא שלי אין שום בגד שעשוי מחיות ועדיין תמיד יש לה מה ללבוש?

באותה תקופה התחלתי לתקוף את הרוצחים- הייתי מתנפלת על נעלי עור ברחוב, אנשים לבושים שחור עם כובע פרווה על הראש ואפילו על אחת הבובות פרווה של האחיינית של אמא שלי. אמא כבר חשבה לקחת אותי לאילוף אבל אז, יום אחד, במקום לאילוף הלכנו לפגוש בכיכר המדינה אישה אחת שקוראים לה ג'יין, שחוץ מזה שיש לה את הריח הכי נעים בעולם היא גם כזאת יפה וחכמה.

ג'יין הביאה כל מיני תמונות פחידות שעשו לי לא טוב: היו שם שועלים בסיר מים רותחים, חיות מדממות במלכודות,כלבי ים חמודים שאיש אחד הרביץ להם על הראש, חתולים דחוסים בכלובים קטנים ותמונה אחת של כלב שאיש אחד ממש פושט ממנו את הפרווה כשהוא בחיים. ג'יין הכינה ציור של קבר ושמה מסביבו נרות. אחר כך הגיעו עוד הרבה אנשים וג'יין הסבירה כל מיני דברים על מה שהיא קראה לו 'תעשיית הפרוות'. פתאום שמתי לב שבמלא חנויות בכיכר המדינה, ממש ליד הגינה, תלויים להם חברים שלי, או לפחות מה שנשאר מהם. לא הבנתי איך בני האדם הללו, הרוצחים האלה, לא מתביישים ולו לרגע, להראות את ההוכחה לזה שהם רוצחים. ואיך זה שאף אחד לא עוצר את אותם אנשים אחרי שהם רצחו כל כך הרבה בעלי חיים? לא יכלתי לשאת את הכאב שהרגשתי בחזה והתחלתי לנבוח בקולי קולות.

חשבתי שאחרי מה שהיה בכיכר המדינה ואחרי שג'יין הסבירה והראתה לכולם את העינויים הקשים שעוברים על מיליוני בעלי חיים, הכל יפסק. הרי לאנשים יש ראש יותר גדול משלנו והם אמורים להיות חכמים. אבל ביום שלמחרת, שום דבר לא השתנה ברחוב ועדיין הסתובבתי בין אותם אנשים לובשי גופות.

מאז שגיליתי שג'יין הטובה נלחמת למען חברים שלי, קצת התעודדתי והפסקתי לנשוך את הרוצחים ברחוב כדי לא להכעיס את אמא שלי. ביום שישי הקרוב, שוב נלך לפגוש את ג'יין בכיכר המדינה. אמא שלי הקריאה לי אתמול שג'יין כמעט הצליחה להציל מלא בעלי חיים כשהיא ניסתה להגיד לאנשים שקובעים, שלישראל לא יכניסו יותר פרוות. אבל אז האנשים השחורים, שלובשים כובעי פרווה לא הסכימו ושום דבר לא השתנה. אני הבנתי מזה שהאנשים השחורים הם אלו שבאמת קובעים כי אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי שהם גם לא מסכימים שיעקרו ויסרסו כלבים וחתולים.

בערב, כשאמא ראתה את האיש והאישה בטלויזיה, שמספרים על מלא דברים נוראים שקורים, חיכיתי לשמוע מה יספרו על הפרוות והאנשים השחורים. אבל אף אחד לא אמר שום דבר. בכלל שמתי לב שאף פעם לא מספרים בטלויזיה על דברים שקורים לחברים שלי.

כשאני אהיה גדולה אני חולמת להגיש תכנית בטלויזיה על בעלי החיים או לנסות להיות מישהי שלובשת בגדים שחורים ואז בטוח יקשיבו לי. אולי אני אנסה פעם ללבוש איש שחור על הראש ונראה איך הוא ירגיש.

ביינתים, אפילו שיש לכם עוד מליון דברים על הראש, תבואו ביום שישי הקרוב לכיכר המדינה, בשעה אחת ותראו לי, שחוץ מהאנשים שאכפת להם ושאותם אני מכירה כבר שנים, יש עוד כמה אנשים במדינה שאכפת להם לא רק מעצמם אלה גם מהזוועות שעוברות על בעלי חיים.

אני ביינתים אנסה לבדוק אם יש איזשהו חור שדרכו אני יצליח להכנס לטלויזיה ולקרוא לכולם לבוא.

עד לפעם הבאה, במקום לקנות בעלי חיים מתים, תאמצו את החיים- זה מחמם את הלב פי אלף, ממעיל פרווה/עור. ואומרת לכם את זה אחת עם פרווה!