בחודשים האחרונים אני במין הדרדרות שכזאת במצבי הפיזי. הכאבים משתלטים עליי ועל האנרגיות שלי. אני מרגישה כאילו אין לי משאבים בגוף לזוז בכלל.

אני דואגת ללכת לשיעורים ולשיעורי התעמלות. אני מנסה לאכול נכון ולנוח מספיק. ואני לא מצליחה לצאת מזה. הגוף חלש מדיי.

מבחינה נפשית אני מנסה להיות הכי חיובית. כפי שכבר כתבתי הרבה יש לי חבר מדהים ותומך ואוהב. יש לי משפחה מחבקת ותומכת ויש לי חברים טובים שמבינים אותי.

בכל זאת, אני מרגישה כאילו חזרתי אחורה לשלב בו הייתי אחרי האשפוז. כדי לצאת מהשלב ההוא נעזרתי בטיפולים שונים שכללו בעיקר שיאצו ודיקור.

לקח לי זמן להפנים ולעכל ששוב אני צריכה עזרה. שאני לא יכולה לבד.

סוף סוף, עשיתי את הצעד וקבעתי תור גם עם המדקר/שיאצואיסט שלי וגם עם מטפל בהידרותרפיה.

יש לי מחר תור בדיקור וביום חמישי הבא תור בהידרותרפיה. אני מקוה שיהיה לי טוב להיות שוב בטיפולים.

מחר אני הולכת פעם ראשונה בחיי למשחק כדורסל אמיתי של מכבי תל אביב נגד...? לא ברור מי אבל הם מאירופה. מאוד מרגש.

כתבתי 3 פעמים על הדברים הטובים שקרו לי אבל לא קיבלתי את אותו סיפוק שאני מקבלת כשאני מסיימת פוסט. ולכן, לא נראה לי שאני אכתוב כאלה יותר אלא בתוך פוסטים.

את הפוסט הזה כבר רציתי והייתי מוכנה מנטלית לכתוב אתמול. הידיים שלי לא היו מוכנות. הכאב היה כל כך חד שכתבתי רק את הכותרת והייתי חייבת להפסיק.

נחתי ואגרתי כוחות לקראת היום, יום רביעי, שהוא בדרך כלל הקשה ביותר בשבוע.

אני נהנת לקרוא מכתבים ותגובות שאני מקבלת על הבלוג. אני מודה ומעריכה כל מי שלוקחת (או לוקח) את הזמן לכתוב לי ולתת עצות או לחלוק את הסיפור האישי. בגלל שלי כואב כל כך לכתוב ולהקליד אני מעריכה את אלה שעושים זאת למעני (אפילו שלרובכם לא כואב).

היום קיבלתי אישור לאחר שערערתי על ההקלה שנתנה לי במבחנים, שיתאפשר לי לפתור את המבחנים על מחשב נישא (נייד). אני כל כך מאושרת שניתנת לי האפשרות הזאת שתקל עליי מאוד בפתרון המבחנים. עכשיו אני צריכה לחזור לקבל ציונים נורמליים. תודה לדיקאנט הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון!

המטרה שלי כרגע היא לסיים את התואר. זה כל מה שאני רוצה שיקרה השנה. זה, ושמצב הכאבים ישתפר. זה מתיש לכאוב בכל הגוף 24 שעות 7 ימים בשבוע. ממש מתיש. וממש מקשה להתרכז בכל דבר. גם בדברים הכיפיים קשה להתרכז ולהתמקד כי הכאב כל הזמן מסיח את הדעת.

אני מאחלת בריאות טובה לכולם (ולי) !