שינקין, שירים תל אביביים, כיכר צינה וחוף שרתון המיתולוגי...הם רק חלק מאוסף המושגים שקיבצתי, המרכיבים את אלבום המזכרת הבנוי לפי סדר האלף-בית (למושגים נוספים לחצו על התגית תל אביב מצד שמאל). האלבום מדלג בלי הפסקה, מנושא לנושא, מערך לערך, כך שבסופו של דבר מרכיב 100 ערכים ומפצח (אולי:) את הגנום העירוני

מאת ארן הרשלג   

בתמונה: גרפיטי בכיכר דיזנגוף 

ש

שוק העתיקות בכיכר

ברחבת כיכר צינה דיזנגוף, מתקיים בימים שלישי, ושישי שוק אביזרי יד שנייה, חפצי אמנות, שטרות ומטבעות, צעצועים של פעם, כרזות וגלויות, מצלמות ותכשיטים ישנים, ספרים נדירים ועוד אלטעזכן נהדר. אפשר לומר שהוא דומה לשוק הפשפשים, אך שונה. שונה באופיים של הקונים, ובגישתם של המוכרים. יש מכנה משותף רחב, בין הכיכר הכושלת, לבין השוק קטן המידות, שמנסה לייצר אווירה, אך ללא הצלחה כבירה. אם בכל זאת אתם מתעקשים, תוכלו למצוא בו מציאות ייחודיות במצב טוב ושמור. 

שינקין

אם מנחם שינקין היה מתעורר ורואה מה הולך ברחוב הקרוי על שמו, הוא בודאי מתהפך בקברו. שינקין הוא האיש שהצעתו לקרוא ל"אחוזת בית" בשם "תל אביב", התקבלה ברוב קולות בועד החלוצי שהתכנס לשם כך (ראו גם, תל אביב). מעבר לכך היה שינקין ממייסדי העיר, פעל למען הקמת הגימנסיה והיה מראשי חברת מרכז בעלי מלאכה. מותו הטרגי בתאונת דרכים בשיקגו, קטעה איש מיוחד עם אינרציה חלוצית, וכבר ב-1925 נסלל עבורו רחוב. בתחילת שנות השמונים, נפתח ברחוב, בנוסף ל"קפה תמר", "אלגרו" ומערכת "דבר", גלריית "שינק-אין" ועיתון "תתרמה" על  ידי דני דותן סולן "הקליק", שדמיין להקים בלב העיר סוג של גריניץ' ווילג' מקומי. 

שירים תל אביביים

אז מה היה לנו שם? מהצד השמרני של המפה, יש לנו את שיר המאה שנבחר בגל"צ "תנו לנו יד ונלך", למלים של צבי זליקוביץ'. אחריו בסדר יורד: "גן השקמים", מלים יצחק יצחקי, "לא נרדמת תל אביב", מלים דני רובס, "נינה", מלים גילה חסיד וענת ברנשטיין ו"יש לי סימפטיה", מלים מאיר ויזלטיר. לבחירת השיר על תל אביב של מעלה ומטה אין כמו "במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר, או "אל תעזבי את תל אביב", מלים מיקי שביב. הזוכה בקטגוריה לשיר שהוא שירה מוחלטת "ערב עירוני", מלים נתן אלתרמן ו"עיר לבנה", מלים נעמי שמר. 

שישים ושישה חולמים

לגבי מספר המשפחות שהשתתפו בייסוד "אחוזת בית", קיימת עד היום מחלוקת טכנית. מהמסמכים הרשמיים עולה, כי 60 משפחות בלבד חתומות על ערבות הדדית ואמנה עם בנק אפ"ק. מתברר כי שש המשפחות הנוספות, פשוט לא לקחו את ההלוואה ולכן לא חתמו על האמנה. כמו כן נמצאים ברשימה, כאלו שהגרילו מגרש, אך לא מימשו את בנייתו. ההרמוניה בין המשפחות ולעיתים הקרבה המשפחתית ביניהם, הועילה ללא ספק להתפתחות העיר, כמו גם הסימביוזה העדתית ששילבה בין אשכנזים (57 מהמשפחות), לבין ספרדים (9 מהמשפחות).   

שרתון

כמו וניס ביץ' ושאר חופי הכרך, הצליח חוף שרתון לדורותיו (שבעברו נקרא "זבולון"), להפוך מיתולוגי ולהיות הגיבור ולפעמים האנטי-גיבור של החבורה התל אביבית הכי ידועה: זוהר-איינשטיין-סישל. רחוב חבקוק, הצר הזין את פיסת הים שלנו דרומית לנמל, שמצידו השמאלי מלון שרתון, שמאז נהרס כאילו נשאב על ידי בולען, לא חודשו חייב כקדם. בסרט "מציצים" (1972) שנכתב מלכתחילה כסרט נוסטלגי, אני צופה לא בשביל הפולחן, אלא בשביל להציץ שוב, בחופש, בפראיות, במתירנות ובעיקר בעידן תמימות של תל אביב דאז. הצריף של אביגדור (צברי) שנהרס, הנמל החרב, גשר ווקופ הרעוע, השפך, רדינג המעשן והחנויות של בן יהודה. בשביל להשלים את הפסיפס העירוני שהיה פה פעם, אני מציץ ב"דיזנגוף 99", שצילומי החוץ שלו נעשו ברחוב דיזנגוף עצמו, ב"תעלת בלאומילך" שצולם באולפני הרצליה על פי העתק מדויק של כיכר מוגרבי, ב"החיים על פי אגפא", ב"שורו", ב"סיפורי תל אביב" וב"יומן" של דוד פרלוב, שהטיב לתעד בעין בוחנת את השינויים המיקרוסקופיים המתחוללים בתל אביב ממש לנגד עינינו.  

המשך יבוא...