כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (16)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      5/12/09 18:36:
    ברוכים השבים
      30/11/09 13:42:


    צצצצצ

    המטבח ההונגרי הפסיד ממשיכת דרך

    ואת - נהדרת כרגיל

      27/11/09 09:39:


    ריגשת בכתיבה

    ובסיפורים הקטנים אפרת*

      26/11/09 20:01:

    צטט: נומיקן 2009-11-26 15:58:11

    צטט: ד-ארט 2009-11-26 09:19:52

    בעלך היה ג'ינגי?

     

     ואיך הגעת לשאלה המשונה הזותי? החתול, החתול הוא גי'נג'י. בעלי היה מה שקורין "עירקי" שחום עור ושחור שיער ועיניים.

    ניסיתי להבין איך הגיע לשם בעלך. לפעמים המתים מגיעים בצורת חתולים (אבל אם חושבים על זה באופן קצת פחות מיסטי - אז לפעמים הדמיון בינם לבין המת מעלה את המת באוב באמצעות אסוציציה. אבל אולי האסוציציה היתה ההתנהגות ולא הצבע).

     

      26/11/09 17:32:

    פוסט מבושל טוב :-)

    מודה- אני בעיקר נשארתי עם המלוח...

     

     

      26/11/09 15:58:

    צטט: ד-ארט 2009-11-26 09:19:52

    בעלך היה ג'ינגי?

     

     ואיך הגעת לשאלה המשונה הזותי? החתול, החתול הוא גי'נג'י. בעלי היה מה שקורין "עירקי" שחום עור ושחור שיער ועיניים.

      26/11/09 14:54:


    הנה עוד משהו משותף: גם אני לא יודעת לבשל. ובעלי הסתפק בתבשילים שהיה קונה ביוז'י...:)

    *

     

      26/11/09 12:49:

    נעמילה, לא הבנתי - הכנסת את החתול עם הסלמון לתנור או לא ? היה יכול להיות טעים כמו שווארמה חזן :-)

    כל כך מתאים לבן לגדל חתול ג'ינג'י בבית.

    00000( )( )( )( ) (זה נשיקות וחיבוקים) 

      26/11/09 12:49:


    אני מחייכת.

    בגלל החתול הג'ינג'י. ובגללך.

    ואני עצובה.

    בגללך, ובכלל.

    ו - בחיים לא אכלתי מרקעוף, ובטח שלא הכנתי,

    אבל אני מאמינה לכל מלה שלך.

    חיבוק.

      26/11/09 11:02:

     

    קצר ומרגש

      26/11/09 10:53:

    ריגשת אותי. אני שמח שחזרת להיכל הטחינה (לטחון)... :))

    כתב היטב יפה והקסמת בפתיחות שלך הכל כך מרגישה את העדרותו מחייך.

    חיבוק *

      26/11/09 09:28:

    דווקא הדברים הקטנים, סצינה פשוטה של הכנת מרק עוף, הם אלה שמעוררים בנו את הגעגועים הכי עזים. מכירה את זה כל כך טוב. את כותבת נפלא (בטח כבר אמרתי לך :)

      26/11/09 09:19:
    בעלך היה ג'ינגי?
      26/11/09 07:29:

    *

    דאגתי,

    אך רווח לי לדעת,

    את מבשלת,,

    בכל זאת,

    משהו

      26/11/09 06:59:
    :)
      26/11/09 05:52:

     

    מרגש.

     

    (לא משנה ל-כמה אנשים אנחנו מבשלות, ברירת המחדל הראשונה והפנימית שלנו היא לעולם, הבעל, האיש, הגבר).

     

    שבת שלום נומי ותהנו.

    0

    סופרוומן מבשלת חתול

    16 תגובות   יום חמישי, 26/11/09, 02:16

    סופרוומן מבשלת חתול

     

    משסוף סוף הגעתי לניו-יורק נתגלגלה לשם עימדי אחייניתי האהובה דפנה שבדיוק השתחררה מצה"ל ונחתה בתפוח הגדול מספר ימים לפני. עם בואי סיפרו לי היא ולילוש, חברתו של בני, כי כששמעה יוהאנה, חברתם, שאימו של בן מגיעה אמרה: "איזה כיף, עכשיו היא תבשל לכם אוכל טעים". הביטו דפנה ולילוש זו בזו וגעו בצחוק גדול שהבהיר ליוהאנה כי טעות מוחלטת בידה. ומיד הסבירה לה אחייניתי את היתרון היחסי שלי, שלא שכן במטבח, והתבטא במשפט בו ציידתי אותה, כמו גם את בני בכל פעם שיצאו מהבית לאחת מהרפקאותיהם – "אל תעשו שום דבר שאני לא הייתי עושה". מה שאיפשר לה, לדעתה, לעשות – הכל.
    צחקתי יחד איתן. אולם, עם בואה של היעפת, כשתהעוררתי לפנות בוקר, התעוררו חושי האימהיים הבסיסיים וחשבתי – בעצם למה שלא אבשל?
    הייתי בת עשרים כשהתחתנתי, אנציקלופדיה מהלכת על שתיים, אבל מימי לא שלקתי ביצה. שום כלום. לא התענינתי במטבח, ואימי, שהבינה כי לא על הדרך הזו תהא תפארתי, שחררה אותי ממטלה זו. וכך קרה ששבועות אחרי נישואי קניתי בסופרמרקט מעיים ממולאים, שהיו אמורים להצטרף לסיר חמין ולהתבשל לפחות שתיים עשרה שעות. את זה כמובן לא ידעתי. האטריה הלבנה כבירת המימדים עשתה עלי רושם  עצום והגם שאז זה עדיין לא נדרש,  חשבתי שתפרוץ דרכים חדשות לליבו של בעלי הטרי. החלטתי שהיא יצור שמגיע לו טיפול שבין אטריה לנקניקיה, ואטריות ונקניקיות כבר ידעתי לבשל. השלכתי את נקניקית הענקים לסיר מים רותחים ושליתי אותה לאחר עשרים דקות. התאכזבתי על שלא הפכה שחומה וסקסית כמו בתמונה על האריזה, אבל זה לא הפריע לי להניח אותה אותה בגאוה רבה בצלחתו של בעלי, מגולגלת סביב עצמה כחילזון. ממש הגשה יפה. הלה שאל אותי בתימהון מהול בדאגה – מה זה? מעיים ממולאים, עניתי, מלאת סיפוק.
    טוב, הוא נורא אהב אותי אז. וזה הספיק.
    הצחוקים שהסיפור הזה קצר בין החבר'ה בימי שישי הכניסו אותי לאמביציה זועמת.תוך שנה ביססתי  מעמד של סופרוומן לומדת, עובדת ועקרת בית ומארחת למופת – כולל בישול ואפיה של רות סירקיס כולה, על כרעיה ועוגותיה. לקח לי הרבה יותר שנים להבין את הנזק שהבאתי על עצמי ועוד כמה שנים להיפטר מחובותיה של סופרוומן ולהחיל את עקרון הבחירה גם בתחומים אלו.
    וכך, בבוקר יום שישי יצאו כולם לעיסוקיהם ואני נשארתי עם וויסקי החתול, שכמו מרבית הזכרים, היה בטוח שכל המהומה היא לכבודו. מצאתי את עצמי במטבח קטנטן בברוקלין, שדמה באופן מפתיע למטבח הראשון שלי בשכונת נוה שאנן בחיפה. אלא שכעת נוסף לי איבר חדש בדמותו של גור חתולים ג'ינג'י שהיה עסוק כל הזמן בנסיון ליפול לתוך סיר בו התבשל מרק העוף ואחר כך התעקש להתלוות אל דג הסלמון הורדרד ולשייט איתו לתוך התנור החם, וכשקצצתי בצל לטגן בו אורז בכורכום היה בטוח שכל הנקישות האלו הן משחק שהמצאתי עבורו. למשך כמה שעות הפכתי לטבחת מלהטטת בין סירי התבשילים לבין גור חתולים אחד מאושר ושובב ואדום זנב.

    ובכל זאת, פטורה בלא כלום אי אפשר. לא תאמינו מי עוד הגיע איתי לניו יורק. אלי, בעלי עליו השלום. כן, גם אני הופתעתי למצוא אותו במטבח הזעיר מרחק ימים ואוקינוסים מהארץ. אדייק ואומר שלא הוא עצמו בא, אלא העדרותו, אי נוכחותו היא שהגיחה פתאום משומקום ואירחה לי לחברה, הריק שבאי קיומו דוקא בסצנה ביתית פשוטה וחמימה ובלתי מיוחדת. בכיתי מרות לתוך המרק את ההחמצה הגדולה, את הצער על הוויתור שלו כאשר לא ראה מוצא אלא הדרך שבחר בה, שנדחק אליה. את האושר המפוספס של סיר מרק עוף ריחני חהמתבשל עבור הילדים. זה הכל. לא צריך יותר.

    המרק, כצפוי, יצא מעט מלוח, אבל טעים. מאד.
     ©נעמי ר. עזר.

    דרג את התוכן: