זה לא יאומן. פשוט לא יאומן. הישראלים כל כך מתרגלים למצב כלשהו, עד שהוא כלל לא נראה להם חריג. גם אני ישראלית. שנה שלמה לומדת, מדיי יום, במכללה האקדמית "ספיר" בשדרות. אזעקת "צבע אדום" היא אזעקה נעימה כזו, אישה עם קול רגוע שחוזרת שוב ושוב על המילים "צבע אדום". זה לא רועש כמו האזעקה שמזכירה את צפירת יום הזיכרון ויום השואה. כזו אזעקה אולי הייתה מזעזעת יותר.
אז נכון, בתקופה האחרונה נושא הקסאמים בשדרות שוב עלה לכותרות, גורר אחריו מאות טוקבקיסטים שחושבים שעל- ידי הקלקה על כמה כפתורי מקלדת, ימנעו את מטח הקסאמים הבא. ככה ישנה תחושה של שותפות פעילה במלחמה כנגד הקסאמים. אשלייה.
זו חתיכת יומרנות מצד רוה"מ לקחת אחריות על כל תלמידי, וילדי הגן בשדרות. "לא ימוגנו הכיתות". כנראה שמצב שבו לא נהרגים מספיק אנשים, לא מצריך טיפול דחוף. כאילו שמחכים לאסון אקוטי כדי שיתחילו לפעול. תמיד אחרי אסונות מאשימים שלא הזהירו מספיק מראש, שלא בחנו את הליקויים, לא ראו את הנולד. אז הנה- ******אזהרה, אזהרה***** קסאם בגן ילדים!!!!! קסאם בתוך כיתת לימוד במכללה**** קסאם בכיתות לימוד בבתי הספר**** המוני הרוגים. כל קסאם שהדיווח בו מסתיים ב"נפל בשטח פתוח, אין נפגעים ולא נגרם נזק", יכול בקלות רבה, במרחק של מספר מטרים להיות בעל תוצאות הרות אסון. רק אני רואה את זה!??!
זה באמת לא ברור לי למה יש השקעה עצומה כרגע בחגיגות ה60 למדינה, אם המדינה נמצאת בכזה מצב . מצב מסכן חיים. איך אפשר לשמוח מזה שאנחנו חוגגים 60 שנות עצמאות? איזו מן עצמאות זו, אם אנחנו נמצאים במלחמה מתמדת, וצריכים לקרוא ברכת הגומל כל לילה לפני השינה??
אני מניחה שהפוסט הזה הוא בליל של תחושות. אנדרלמוסיה שלמה. זה קורה כי אני מאוד טעונה. לא רגועה. חוששת משנת הלימודים הקרבה, מההמתנה לאוטובוס בשטח הפתוח. מההיא מ"הצבע אדום" באמצע שיעור. מהכניסה המנופצת למכללה, זכר לקסאם שלא נפל בשטח פתוח. פשוט חוששת.
ומעבר לחשש אני גם צריכה פתרון. אני אסתפק גם בתוכנית לפתרון. אבל לא משהו מעורפל בדוגמת נהרוס את המשגרים. משהו קונקרטי. ודאי. כזה שיאפשר לי ולהוריי לישון בלילה. כזה שיאפשר לילדי הגן להיות בטוחים. לא לפחד. זו דרישה גדולה מדיי? אני לא סבורה.. |