"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
זכרונות של שעמום
הפוסט הזה לא מתיימר להעביר שום מסר. הוא בא בעקבות התגובות הרבות לפוסט הקודם שבהן רבים מכם טענתם שמעולם לא חוויתם שעמום. התגובות האלו העלו לי כל כך הרבה זכרונות על השעמומים שלי שלמרות שכל מה שיצא מזה תהיה רשימה ללא שום קוהרנטיות החלטתי בכל זאת לפרסם אותו, ולו רק כדי להפיג את השעמום ברגע זה. 1. כשעבדתי במשרד ארכיטקטים היתה לי טבלת יאוש של רבעי שעה. הייתי מציירת לי בבוקר 8 ריבועים שכל אחד חצוי לארבע משולשים על ידי האלכסונים וכל רבע שעה צובעת משולש אחד (לרוב ברפידוגרף). 2. בבית ספר כל המחברות שלי היו מקושקשות מאוד בשוליים. זו היתה הדרך היחידה להעביר את השעמום בשיעורים. 3. כשאני הולכת לסרט הרבה פעמים אני מחכה לרגע שהמסך יהיה מואר מספיק כדי שאוכל להציץ בשעון ולראות כמה זמן עוד נותר, שלא לדבר על קונצרטים, שם אני מחזיקה את התכנייה מול העיניים ובוחנת כמה זמן מוקצב לכל אלגרו ולכל אדג'יו (הבעיה היא בייחוד באדג'יו). 4. משחק כדורגל אני מעדיפה לראות רק מהמחצית השנייה – 90 דקות נראות לי כנצח. 5. כשאני קוראת ספר אני תמיד בודקת לפני כן כמה עמודים יש, וכל פעם שאני מתחילה פרק אני בודקת כמה עמודים יש עד הסוף שלו. כתבות בעיתון אני אף פעם לא קוראת מהתחלה עד הסוף - הן משעממות רצח. 6. כשאני מתארחת אצל חברים של בעלי אני מחכה בקוצר רוח שהוא יחליט כבר שהגיע הזמן ללכת. מצד שני זכורים לי גם מצבים שכולם משתעממים ודווקא אני לא: 1. השיעורים של י.ש. – אולי המורה הכי משעמם שיש – נראה לי שהצלחתי למצוא בהם עניין כי הייתי מאוהבת באחד הסטודנטים בשיעור. 2. אני מסוגלת לשחק במשך שבועות שוב ושוב את אותו משחק במחשב (סוליטר עכביש, מיונג, טטריס ...). 3. אני יכולה לפעמים להביט במשך כל הטיסה דרך החלון ולהיות מרותקת מהעולם כפי שהוא נראה מלמעלה. 4. לעולם לא משעמם אותי לשתות קפה, לאכול ולישון.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לנסות אך ורק להינות.
נו, אבל זה לא מונע מאיתנו ליהנות מהדרך לא?
אני לא יודעת אם הוא מלא או לא אבל כולם מגיעים לשם בסוף ובהצלחה יתרה ובכלל בכלל לא משנה מה קרה במשך החיים.
אין ספק שרוחנית /נפשית אין מושג של בזבוז, כי הרי הזמן הזה מנוצל לתובנותגם אם לא חשים בהם בזמן נתון.
אך דווקא תחושת זמן ,חזקה אצלי בוודאי בשנים האחרונות עוד יותר בעקבות מחלתי.
ברור שפה עובר הקו המאוד מבדיל וחוצץ [אני מתה על המילה הזאת כי מעוררת חיוכים אצלי] בינינו.
שכן אני "חולה" על החיים. ואת כנראה נמצאת באזור התובנה של קהלת. שכל הנחלים זורמים לים אך הים אינו מתמלא.
נו טוב..זרקתי קצת פרובוקציה בשביל האקשן.. שבת שלום אמרתי?
אני אגיד לך למה לא ברורה לי תחושת הבזבוז. כי בשביל לדבר על בזבוז צריך לדבר על ניצול ואני לא מבינה מה יש לנצל בזמן. לתחושתי צריך פשוט להעביר את החיים כמה שיותר בנעימות וזהו.
הצבא בהחלט חיבר אותי לתחושת בזבוז.
לא הצלחתי להרגיש תרומה גדולה
מאידך חסרתי מאוד חופש אמיתי
הרגשתי כלואה ומיוסרת
לכן עברתי זאת בתחושת בזבוז.
אבישי טען בתגובתו שרוב האנשים
פה טוענים שהם מאושרים כדי לקדם
אצ עניינם , כלומר האיש עוסק בהכללות גורפות
מאיזה שהיא כוונה לבקר תופעה.
אני צמנחה שאכן יש אנשים המשדרים
והטוענים לאושר כדי לשווק את מרכולתם
ביתר הצלחה.אך יש להיח
שישנם כאלה שאכן טוב להם.
ולכן ציינתי זאת.
יש לו בו חוסר אמון גורף להרבה דברים
קצת קשה לי חוסר אמון, בעיית אמון וחשדנות יתר.
אני באה לכל אדם מתוך תום
להכיר או לראות את כל מה שיש בו בלי דיעות קדומות
אני מניחה שזו דרך שכל אחד רוצה לזכות בה.
הללויה my sister
אני לא נוהגת אבל אילו נהגתי אני בטוחה שהייתי מרגישה כמוך, ולגבי ישיבות - זה אחד הסיוטים הנוראים ואני יודעת מה את מתכוונת בנימוס האמריקאי. אצלינו במקום ישיבות יש הגשות וזה גם משעמם נורא בעיקר אם זה מנומס.
אחד המצבים שבהם אני משתעממם שעתיים כל יום הוא נהיגה. אני נוהגת לעבודה ובחזרה וזה משעמם במיוחד. כתוצאה מכך אני נוהגת על "נהג אוטומטי" וחושבת על דברים אחרים לחלוטין. לפעמים משהו מעיר אותי מהמחשבות הזרות ואני מגלה שאני זוחלת ב 70 קמ"ש בכביש 6.
מצב משעמם אחר בחיי הן ישיבות בעבודה. אם מדובר רק בישיבות פנימיות, עם ישראלים זה לא כל כך נורא, כי הכל מאוד אמוציונלי וכולם מדברים מהר, הטונים עולים, כולם מדברים בו זמנית ויש אקשן..לא מנומס אבל אקשן. לעומת זאת ישיבות עם צוותים אמריקאים זה דבר משעמם לחלוטין. הם מנומסים, מדברים בשקט וארוך, ובנוסף לכך לא תמיד שומעים אותם טוב דרך הטלפון. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במצב שאיבדתי את חוט השיחה, ופתאום שואלים אותי שאלה ואני כלל לא יודעת על מה מדברים.
אני רואה שאת לוקחת את אבישי באופן אישי, אל לך.
לגבי בזבוז שנים, הנה דבר שאני לא מבינה. מה זה שנה מבוזבזת?
מה שכן,ניהלתי יומן אישי וכתבתי כמה מאות שירים ,הכל נזרק
לדעתי כמה שנים לאחר מכן
מתוך תיעובלתקופה
ובגלל שירי הבלוז העצובים
וקורעי הלב שכתבתי
מכיון שכך הרגשתי.
אני זוכרת שכתבתי מסמך גט עם הצבא
איך אני מגרשת אותם מתוך חיי.
ובכלל עצב עמוק על בזבוז שנותיי
בתוך חדר המכיל אנשים בלתי מובנים וחיי
נראו לי כמו i am so lonly
בקיצור בתקופה מדוכאת זאת
היו המון "חורים של שיעמום" נכאות רגשית
ותהייה על משמעות החיים.
וסיימתי את הצבא וזה חלף כלא היה לו.
טוב ,ברור לי היום במרחק כזה
שאני פשוט סבלתי במסגרות ולא חשוב איזה
כי כשאינני במסגרת
אין פרפר מאושר ממני.ובטח לא משועממת.
ובטוח לא משווקת את עצמי מאושרת כדי
לשרדג את עבודתי. כמי שעסקה כל כך הרבה
בטיפול עצמי,זו היתה בושה לכל המדרג
הפסיכולוגי אם לא היו מצליחים לעזור לי להתחבר למקורות אושרי.
אני משערת שסרן פוגל זה התואם רל"שית עדנה אצלי והמורה לתנ"ך היא תואמת המורה להיסטוריה שאני חושבת שהיא המורה היחידה שאני לא זוכרת את שמה (בעצם שכחתי גם את שמה של המורה לערבית מכיתה ז').
הרי לך שרבטולוגית דגולה. בדרך כלל ישבתי ורשמתי את המורים וילדי הכיתה
ואת האנשים מסביבי בצבא,
באופן מגובב ,כדי שלא ידעו שאני רושמת אותם.אבל ביני ולבינך זה
היה סוג של מדיטציה או היחסים שלי עם עצמי,אותם המשכתי לקיים
תחת סימן השאלה הגדול:מהי מהות חיי? וכמה זמן אני אצטרך לראות את
סרן פוגל [נראה כמו חזרזיר] מול פרצופי? או את המורה לתנך
המשמימה רונית?
ראש כמו שלך בהחלט עשוי לשעשע בעיתות שעמום. הנהון אינטליגנטי אני גם יודעת לעשות - זה בהחלט עוזר לא להחשף.
את רוצה להגיד לי שמאז הפסדנו משרבטת דגולה? הזכרת את התקופה בצבא כזמן שרוב הזמן לא הבנת מה את עושה שם. אני חווה ככה את החיים. לא ברור לי מה אני עושה פה.
לכן אני תמיד דואגת להביא איתי את הרושלי, וללכת לטייל בתוכו. שם יש הכי הרבה הפתעות. ואף סיגלתי לי הנהון ראש אינטליגנטי (כך אני מקווה) והאחרים לא יודעים שהלכתי למקום אחר.
אבל הכי הרבה
אני נמלטת ממצבים כאלו.
כשאת מספרת את זה מייד עלו לי שתי סיטואציות ארוכות בחיי
שבהם סבלתי וכל הזמן שירבטתי משיעמום
זה מחצית משיעורי בתיכון[שיסלחו לי המורים המשעממים,כי אהבתי לקרוא מאוד וקראתי מחוץ לקופסה חומרים היסטוריים פילסופיים פסיכולוגיים]
ובתקופת הצבא כשישבתי במרכז גיוס חיילים ורוב הזמן לא הבנתי מה אני עושה שם.
חוסר שייכות וניכור,וגם אז כל היום מחברת ושירבוטים.
שירבוטולוגיה-זה היה השם השני שלי.
אני מייחסת לעצמי משבר ארוך וממושך מהתיכון ועד אחרי הצבא
מייחסת את זה לריטואל בלתי אהוב
לאינטראקציות עם אנשים שלא בחרתי אלא נבחרו עבורי.
ומאז ועד היום , מרגע שהתחלתי ליזום וחיי היו תלויים ברצונותיי
ולא בצורך לרצות את הוריי,מוריי ומפקדיי
הפכתי לאדם שמח ומלא מבפנים.
לא זוכרת אפילו רגעים של ריק.
ללמד אני אוהבת בדיוק ככה כאשר אני לא מרגישה שאני חייבת ואני אפילו לו מתכוונת לזה. תודה עליזלה - מרגישים שאת לא משועממת.
כנראה שבגלל זה אני בקופת חולים מאוחדת. תודה.
גילוי הלב , הפתיחות והישירות שלך לא משעממות אותי כלל...
ואני , כבר אמרתי בקודם , לא משועממת בכלל . כדרך חיים .
מזל שאחרים/אחרות , ואת במיוחד , מלמדים אותי עלי .
את אישה מאד מיוחדת
ענת!!!!
אני קצת משחקת היום את החולה (נזלת פה, נזלת שם)
חשבתי שזו גישה משעממת לחיים.
חייכת אותי יקירה
יש נקודות שהעלית שמאד דומות לי ....
אני מבינה שהיית מאד משועממת היום