הפוסט הזה לא מתיימר להעביר שום מסר. הוא בא בעקבות התגובות הרבות לפוסט הקודם שבהן רבים מכם טענתם שמעולם לא חוויתם שעמום. התגובות האלו העלו לי כל כך הרבה זכרונות על השעמומים שלי שלמרות שכל מה שיצא מזה תהיה רשימה ללא שום קוהרנטיות החלטתי בכל זאת לפרסם אותו, ולו רק כדי להפיג את השעמום ברגע זה. 1. כשעבדתי במשרד ארכיטקטים היתה לי טבלת יאוש של רבעי שעה. הייתי מציירת לי בבוקר 8 ריבועים שכל אחד חצוי לארבע משולשים על ידי האלכסונים וכל רבע שעה צובעת משולש אחד (לרוב ברפידוגרף). 2. בבית ספר כל המחברות שלי היו מקושקשות מאוד בשוליים. זו היתה הדרך היחידה להעביר את השעמום בשיעורים. 3. כשאני הולכת לסרט הרבה פעמים אני מחכה לרגע שהמסך יהיה מואר מספיק כדי שאוכל להציץ בשעון ולראות כמה זמן עוד נותר, שלא לדבר על קונצרטים, שם אני מחזיקה את התכנייה מול העיניים ובוחנת כמה זמן מוקצב לכל אלגרו ולכל אדג'יו (הבעיה היא בייחוד באדג'יו). 4. משחק כדורגל אני מעדיפה לראות רק מהמחצית השנייה – 90 דקות נראות לי כנצח. 5. כשאני קוראת ספר אני תמיד בודקת לפני כן כמה עמודים יש, וכל פעם שאני מתחילה פרק אני בודקת כמה עמודים יש עד הסוף שלו. כתבות בעיתון אני אף פעם לא קוראת מהתחלה עד הסוף - הן משעממות רצח. 6. כשאני מתארחת אצל חברים של בעלי אני מחכה בקוצר רוח שהוא יחליט כבר שהגיע הזמן ללכת. מצד שני זכורים לי גם מצבים שכולם משתעממים ודווקא אני לא: 1. השיעורים של י.ש. – אולי המורה הכי משעמם שיש – נראה לי שהצלחתי למצוא בהם עניין כי הייתי מאוהבת באחד הסטודנטים בשיעור. 2. אני מסוגלת לשחק במשך שבועות שוב ושוב את אותו משחק במחשב (סוליטר עכביש, מיונג, טטריס ...). 3. אני יכולה לפעמים להביט במשך כל הטיסה דרך החלון ולהיות מרותקת מהעולם כפי שהוא נראה מלמעלה. 4. לעולם לא משעמם אותי לשתות קפה, לאכול ולישון.
|