היא פותחת את המגירה במשיכת יד חזקה, בוחנת בדקדקנות את תכולתה ובוחרת לבסוף.

היא לוקחת את העגבנייה שהגוון שלה הוא האדום ביותר, הגוון בעל הדימיון הרב ביותר לגוון של טיפת דם אחת שנמהלה בשתי טיפות של מים, ומניחה על השיש.היא שולפת קרש חיתוך מארון אקראי ושולה סכין חדה ממחזיק הסכו"ם שממוקם בקצה שיש

היא מרכזת את הפריטים השונים שאספה ממעמדי האחסון השונים שבמטבח ביתה לנקודה אחת על השיש ומתחילה לפרוס את העגבנייה לפרוסות. הפרוסות הדקות ביותר שביכולתה לפרוס, אך עבות דיין על מנת שטעמן העגבנייתי ישמר.

היא תהתה לא פעם ולא פעמיים אם יקבלו אותה לעבודה במעדנייה אם תציע את עצמה בתור מכונה לחיתוך בשר.

כי אם בוחנים את כל העובדות, היא חותכת אפילו יותר טוב ממכונה לחתוך נקניקים!

טוב, לק' יש זמן לחשוב על דברים כאלה.

בקוראך דברים אלו קרוב לוודאי שעלתה בדעתך תמונה של אשה זקנה, אולי רוסיה, שזמנה בתור אצנית עבר חלף ונמוג יחד עם רוב זכרונותיה שלה עצמה.

אבל התיאור הנ"ל אינו דומה ולו במקצת לתיאור האמיתי של ק'. ק' בכלל לא מבוגרת, היא בסך הכל בת שבע-עשרה

והיא לא מעזה כלל וכלל להתיימר לדעת את הדברים ששכנתה יילנה בת ה84 יוצאת ברית המועצות לשעבר, כבר מזמן שכחה.

אבל בכל זאת, לק' יש מספיק זמן לחשבו על דברים שכאלה.