אני נכנסת לחדר כאשר כל עצב ברגל שלי חש את קרירותה של הרצפה. כל אחד ואחד מן העצבים מעביר את הקור מעלה-אל הלב שירגיש ויעביר למוח שיגרום לי להיזכר שהקור יכול לנבוע משתי סיבות: 

הראשונה- רוח קרירה של קיץ ליטפה את הרצפה ארוכות וקיררה אותה קלות.

או השנייה- הקור התמידי של החורף מקשה עצמו על רצפת ביתי ומקרר אותה.

אבל לאחר חישובים פשוטים אני מבינה שאף אחת מן הסיבות הללו אינה נכונה. ובכן, החורף מתקרב, אך כעת אלו הם רק הגלים הראשוניים שהוא מכה הרחק מכאן, ורק קצותיהם מגיעים לכאן.

זהו הסתיו שסוף סוף הגיע והביא איתו את הקרירות המאפשרת לי ללבוש את סוג הבגדים האהוב עליי- חולצות דקיקותת וארוכות שרוולים או גופייה ומעליה ג'קט קליל ובעיקר ג'ינסים קלילים. ואת כל אלו אפשר ללבוש מבלי להרגיש שחם מידי או קר מידי.

הוא הביא איתו את האפרוריות שתמיד מנצנצת אצלי בתור מוזה, ואת הסגול של השקיעות.

בדרכי אל החדר אני מביאה איתי בקבוק מים קרירים מן המטבח על מנת לרענן את המחשבה מפעם לפעם.

בנוסף אני מפעילה את מערכת הסטיריאו הישנה מאט, ובעודי מכניסה את 3 הדיסקים התואמים את מצב רוחי הנוכחי אני תוהה אם כדאי לי להשקיע את כספי בקניית מערכת חדשה או לחכות שהמערכת שכבר יש תתחיל לקרטע, או שפשוט תפסיק לפעול.

תהייה זו יורה במוחי חץ מקשר למחשבות על כסף ועל מספר דברים שהייתי יותר משמחה לרכוש לעצמי.

אני מניחה את בקבוק המים על שולחן הכתיבה שעליו חרוטות הוכחות אינספור ליצירתי וליצירותיי.

אני מפנה את החלק השמאלי של השולחן כך שאוכל להשתמש בו, לשפוך עליו את דימיוני ולהפוך את המוח העכשווי שלי למשהו פיזי.

אני מדליקה את מנורת השולחן שלי ובו ברגע כל מה שמתרוצץ בי מתפרץ בעדינות ובאטיות מתוך העט. בצורת דיו.

[15.11.09]