הנוסח שאושר על ידי וועדת הכספים שונה מאד מהתוכנית המקורית של רשות המיסים ומשרד האוצר, וזה לא צריך להפתיע אף אחד. עם פרסום נוסח הרפורמה המקורית בחודש יוני השנה, קמו ועלו זעקות שבר מצד שורה ארוכה של בעלי עניין החל בחברות הליסינג, דרך יבואני הרכב וכלה בציבור עובדי ההיי-טק שהם הנהנים המרכזיים מרכב צמוד. אבל עם כל הביקורת על התוכנית (האפליה כנגד מכוניות עם מנועי דיזל), עדיין יש לתהות דווקא על הדרך שבה היא יושמה.

ראשית, העלאת מס הקנייה ל-90% מותנה ו-וועדת הכספים אישרה העלאה מ-75% ל-83%. האם אנו צריכים לקפוץ מאושר? לא ממש, כי באותה העת בוטלה הטבת המס שניתנה למערכת בקרת יציבות כך שמההקלה במיסוי ייהנו רק רוכשי מכוניות יקרות יחסית. אגב, במקור האוצר דרש להעלות את המס ל-92% אבל בארץ ניתן ככל הנראה להתמקח על כל דבר. 

שנית, שיטת חישוב שווי השימוש דיברה במקור על שווי שימוש ליניארי של 2.19% בשנת 2010 ו-2.5% משנת 2011 ואילך. היום, לאחר כל הסחר-מכר, התערבות הלוביסטים והלחצים מצד שלל האינטרסנטים, מאשרת וועדת הכספים מעבר לשווי שימוש ליניארי של 2.04% למכוניות שמחירן עד 130,000 שקלים ו-2.48% למכוניות שמחירן גבוה יותר, ומשנת 2011 שווי שימוש של 2.5%. המספר החשוב כאן הוא 2.04% והוא בא לשרת את ציבור נהגי הליסינג ששווי השימוש שלהם יוותר ללא שינוי בתקופה הקרובה.