כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    במנזר בשרון

    ארכיון

    0

    רגישות-יתר וקארמה, מה הקשר?

    114 תגובות   יום חמישי, 26/11/09, 19:40

     

    אני סובלת מרגישות-יתר מאז שאני זוכרת את עצמי.

    זה חלק אינטגרלי ממי שאני.

    "עוד מוגבלות" ולא היחידה,

    היתה התפיסה שלי את זה בעבר.

     

    כיום אני מבינה את זה אחרת.

    אני אסביר.

    רגישות-יתר מתאפיינת בהיבטים גופניים, מנטליים, ורגשיים.

     

    ברמה הגופנית, זה אומר שתוויות, תפרים, ריקמות,

    כל דבר בולט בבגד, למשל, מורגש ומפריע.

    קצת חול במיטה (הנסיכה על העדשה, זוכרים?),

    שערה על הפנים,

    רעש שאחרים לא סופרים,

    ריחות מינוריים,

    הכל מורגש מאד חזק.

     

    ברמה המנטלית פירושו רגישות גבוהה יחסית לסוגסטיות:

    לטוב ולרע, ברגע שזה בתדר "הרלוונטי"-

    סוגסטיות עובדות באופן מאד חזק ומיידי,

    כמו גם למידה והפנמה של רעיונות חדשים,

    שוב, כשהם מהדהדים בתדרים המתאימים.

    מה שאומר שהתניות חדשות נוצרות במהירות רבה,

    ולעומק.

    מה שזה לא אומר, זה שזה מאפשר שחרור התניות קיימות בקלות.

    להיפך.

    חלק מתופעת רגישות-היתר מאופיינת בהיצמדות חזקה

    (כסוג של הגנה נלווית).

    מה שעושה את עבודת שחרור-ההתניות הקיימות קשה עוד יותר, למשל.

     

    ברמה הרגשית קיים הקושי הגדול ביותר.

     

    בפועל, התחושה היא של חוויה של "כל"

    הרגשות של הסביבה .

    מבחינתי, זה כולל לא רק אנשים, אלא גם חיות,

    ולאחרונה, גם צמחים ואת האדמה עצמה.

     

    ולרוב, תשומת-הלב הולכת לקשיים שנחווים בסביבה:

    כאבים, פחדים, בלבול, מצוקות.

     

    בעוד שעם הקשיים של בני-אדם אני כבר יודעת להתמודד,

    הרי שאלו שחוות החיות - מפרקות אותי לפעמים לגמרי.

    אני גרה ליד רפת ואורוות,

    שכנה קרובה של פרות, עגלים, סוסות וסייחים,

    וכל פעיה, געיה, או תלונה של מצוקה -

    מחלחלות לי לתוך צ'אקרת הלב, ומתמקמות שם.

     

    כשהכלבים שלי לא מרגישים טוב, או נפצעים,

    או אפילו רק "נעלבים" ממשהו או מתאכזבים שלא לקחו אותם לטייל,

    אני חווה סבל ומצוקה בגלל זה,

    שלא עוזבים אותי לפעמים ימים רבים.

     

    ככה נראית ומרגישה רגישות-יתר.

     

    עכשיו, הטעות הרווחת היא להניח שמישהו כל כך רגיש

    הוא גם אדם טוב יותר בגלל זה.

     

    אין קשר.

     

    אני לא אדם טוב יותר או פחות מכל אחד אחר.

     

    יש פעולות שאני עושה שאחרים לא ייטו לעשות,

    כי הם לא רואים או שומעים, או שמים-לב לדברים

    שאני רואה ושומעת ושמה-לב אליהם,

    כי הם ממש צועקים לי,

    מוחשית או אנרגטית.

     

    אבל זה לא עושה אותי אדם יותר טוב.

    להיפך, רק לאחרונה נחשפתי תוך כדי עבודת

    "קילוף-הבצל" הרגשית האינסופית שלי,

    לעובדה שזה שאני סובלת מרגישות-יתר,

    כפי שחשדתי, רק לא הבנתי עד עכשיו,

    דווקא קשורה לכך שהייתי "בעבר" חרא בן-אדם.

     

    אני מדברת על "גלגולים קודמים", או "מקבילים",

    לא משנה כרגע הטרמינולוגיה,

    ונעזוב לעכשיו את נושאי המימדים המקבילים, המרחב, והזמן.

     

    הכוונה שלי היא שבעבר עוויתי, חטאתי, פשעתי, הזקתי,

    הכאבתי, התעללתי, הטעיתי, הרסתי, 

    ביודעין או שלא ביודעין,

    מתוך כוונה רעה, או אפילו מתוך כוונה טובה,

    לא משנה.

     

    ואת כל זה הנשמה זוכרת.

    ועוד איך.

     

    זה "חרוט" בה אנרגטית, יושב כמו משקולת שני-טון,

    ויוצר מסה אדירה של תחושת-אשמה.

     

    תחושת-האשמה הזו, מטבע הדברים, מחפשת להתאזן,

    כדי להתנקות, כדי לחזור אל נקודת-האפס,

    כדי ללכת הלאה, אל הבהירות והשקיפות של הכל.

     

    כי זה הרי משמעותה של קארמה.

     

    ואחת מתוך אינסוף הדרכים להתאזנות הפנימית הזו,

    היא תופעת רגישות-היתר.

     

    המכניזם הקארמתי הזה, בהיותו מייצר סבל מתמשך  ויומיומי,

    בעצם, מביא על ידי כך "תועלת" רבה:

    הוא מה שנקרא בבודהיזם "מנקה-קארמה".

     

    במילים פשוטות: 

    הוא עוזר להגיע לתחושה פנימית של איזון והטהרות.

     

    החלק בנשמה שזוכר את המעשים הקשים,

    שזוכר את המקומות בו לא היה בהלימה עם תדר האהבה במשך כל הגלגולים,

    זקוק ל"כאב-המנקה" הזה על מנת להזדכך,

    על מנת לחוות בהמשך, את מה שנועדנו לחוות:

    אהבה-עצמית-מולחטת.

     


    כי לצערי האמירה הניו-אייג'ית הרווחת,

    שכולנו בעלי "זכות מולדת" לחיים שמחים, לאושר וחדווה,

    אינה נכונה בפועל.

    לפחות לא אם מסתכלים על כל "גלגול" חיים שלנו בפני עצמו.

     

    מאחר וכולנו מושפעים מחוקי הקארמה,

    כלומר: מנושא ה"סיבה ותוצאה",

    בין אם אנחנו מכירים אותו ומודעים אליו, או לא, לא חשוב,

    אי-ידיעה אינה פוטרת מחוקי-היקום, ממש כמו בחוקי התעבורה,

    הרי שיש "גלגולים" שיכילו קשיים וכאבים רבים,

    ויאופיינו בצורך של הנשמה להתאזן עם עצמה על ידי כך.

    סגירת-מעגל.

     

    כמו באותם מקרים לדוגמא,

    של תינוקות שנולדים לחיים קצרים מאד ומלאי-סבל של מחלה,

    כשברור ש"הגורם" לכך לא נמצא כאן ועכשיו.

     

    (ודרך אגב, במקרה כזה מתפקד הפן הקרמטי לא רק לגביהם,

    אלא לגבי כל הקרובים אליהם המושפעים במידה זו או אחרת מסבלם).

     

    אי אפשר לומר שבאותו גלגול באה לידי ביטוי "זכותם-המולדת" לאושר ושמחה.

     

    באותו "גלגול" "הזכות המולדת" הזו לא היתה חלק מהתמונה.

     

    הנשמה בחרה להתאזן עם עצמה באותו "גלגול" כך,

    ונושא האושר והשמחה לא היו רלוונטיים אז כלל.

     

    התפיסה הניו-אייג'ית הרומנטית והמוטעית,

    שאושר ושמחה הן המטרות היחידות

    של הנשמה בכל "גלגול" ובכל מצב,

    מתעלמת מהרצון הטמיר והמהותי יותר של הנשמה,

    לחוות חוויות שונות, מגוונות, קיצוניות לפעמים,

    ושאין לה בפועל העדפה כמו לנו,

    של "חוויה טובה" על-פני "חוויה רעה".

     

    התפיסה הזו גם מתעלמת מכך שהצורך שלנו להגיע ל"איזון-נשמתי"

    כפי שמסביר חוק הקארמה,

    חזק כמעט יותר מכל דבר.

     

    משם, הצורך שלנו ב"אמצעים" שיאפשרו לנו "להתאזן",

    ולהגיע למצב של סליחה ומחילה אמיתית לעצמנו,

    הוא כה עוצמתי ואיתן,

    שהוא יקדים בדרישותיו כל "רצון"-נשמתי אחר.

     

     

    במילים פשוטות:

    כל עוד לא נגיע למצב בו "התאזנו" קרמתית,

    עם כל עוונותינו עליהם הזמן בשל "להתקזז",

    לא נוכל להגיע למקום האמיתי של הגשמת ה"ייעוד" המלא שלנו.

     

    נמצא את עצמנו עסוקים הרבה מהזמן,

    באותם "אמצעים" מאזנים:

    בצרכים, כאבים, מצוקות,  לפעמים: מחלות,

    של עצמנו, או של קרובים לנו,

    אשר מטרתם בפועל, במהות האמיתית הבסיסית שלהם,

    היא לעזור לנו "לאזן" את הקארמה שעל הפרק.

     

    אז למה כתבתי את הפוסט הזה?

     

    כדי להצביע על המכניזם,

    כך שאפשר יהיה להפיק ממנו הבנה.

     

    כי כמו שזה עובד במקרה של רגישות-יתר,

    ככה זה עובד בפועל  ברבים מה"קשיים" שאנחנו מתמודדים איתם.

     

    זה איננו ההסבר היחיד,

    והוא איננו גורף לכל מצב או בעיה.

     

    אבל אולי הוא יוכל לתרום בפעם הבאה שעולה "כאב" או "קושי",

    אם נצליח לזכור את המטרה שלו בסכמה הגדולה של הדברים,

    גם מזווית-ההסתכלות של נושא הקארמה.

     

    בהו'אופונופונו המקורי, דרך אגב,

    זה שמורנה סימיונה (מורתו של ד"ר יו לן), עדכנה ושינתה
    כדי להתאימו ולאפשר את העבודה באופן עצמאי ואישי,

    ללא תיווך קהונות, כפי שהיה מקובל בעבר,

    הושם דגש רב מאד על נושא בקשת הסליחה.

     

    ההבנה שזהו צורך מהותי ובסיסי של הנשמה כדי שתרגיש ראויה לחיים האלה,

    וכדי שתחיה אותם בטוב ובמלואם עד כמה שאפשרי לה,

    היתה עמוד התווך בעבודת ההו'אופונופונו,

    שפירושו המילולי הוא: "תיקון מה שהתקלקל" .

     

    הצעד הראשון ב"תיקון", אליבא ההואופונופונו הוא:

    בקשת סליחה מדורי-דורות בעבר,

     

    ואני נוהגת לבקש סליחה גורפת,

    מכל העולם,  והבריאה כולה,

    בכל הזמנים ובין הזמנים, ובכל המימדים כולם.

     

    :-)

     

    כל טוב,

    והרבה אהבה,

     

    הילה :-)

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (114)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/8/12 10:42:
      הילה אהובה. קראתי גם את תגובותייך. למשל "אין אחר לסלוח לו" כך כותב מי שכבר הגיע לתכלית ומכיל בתוכו את העולם ומלואו. לבי הוצף באהבה למקרא מילותייך....
        10/10/10 16:50:
      מקסים! מרגש! מוכר!
      תודה ♥
        12/4/10 12:35:

      ענבל יקירה,

       

      שאלות טובות שדורשות תשובות מעמיקות.

       

      נושא הקארמה זכה לאי-הבנות רבות.

       

      קארמה היא בעצם, ורק, הרצון של הנשמה לחוות

      את החוויה-המשלימה (כלומר: ההפוכה) לחוויה שחוותה כבר.

       

      אין בה עונש, "שיעור" במובן של "לקח" עם אצבע שעושה נונונו...

       

      מבחינת הנשמה, חוויה שיש בה "סבל" או "תענוג" - זה היינו-הך.

      שתיהן דרך להתפתח מבחינת החוויה-הישירה,

      זו שמצמיחה אותה,

      ומרחיבה אותה,

      וזו מהות הקיום והתפתחות היקום במשפט אחד קצר ולא-ממצה.

       

      מתי "מבשילה" חוויה מסוימת, ומופיע הביטוי-הקארמתי שלה בחיינו -

      זה דבר שלא ניתן לנו לצפות מרמת האישיות שלנו.

       

      זה יכול להיות בגלגול הזה, או באחר,

      רבים הנתונים שמשפיעים על כך.

       

      איך מחזיקים תקווה?

       

      מלימוד והבנה מעמיקה של חוקי-היקום,

      הם החוקים המטאפיזיים,

      שמסבירים לנו בדרך נכונה יותר ממה שלמדו אותנו בדרךכלל,

      את מהות ומבנה החיים והיקום.

       

      זה נוסך אור, ומשם את האפשרות להיות בחוויה-של-הבנה

      לעומת של בלבול וחוסר-ישע.

      כשאני יודעת יותר על עולמי החיצוני והפנימי,

      אני גם נזכרת, מטבע הדברים,

      בהיותי "בעלת-הבית" היחידה והבלעדית על חיי,

      אלו, וכל הקודמים להם.

      ומשם נובעת תחושת-שלווה בסיסית שמתעלה ומתמירה את הסבל

      שעלול להופיע מסיבות כאלו ואחרות בחיי,

      לפחות עד שארכוש מיומנות רבה ביותר באיך לחיות וליצור אותם

      כך שיכללו פחות סבל ויותר שלווה, שמחה, וחופש-פנימי מוחלט.

       

      חיבוק יקירה,

       

      הילה :-)

        12/4/10 02:26:

      האם הנשמה שלנו נידונה לגילגול של סבל,מחלה ,קושי

      האם עלינו לקבל בהבנה ובאמונה שבגילגול הבא יהיה טוב יותר

      כלומר

      האם אין די לסבל כבר בגילגול הזה??

      אם כך איך מחזיקים תקוה ואמונה?

        12/4/10 00:49:

      תודה ובשמחה יקירה!

       

      ימים מצוינים,

      והמון טוב!

       

      הילה :-)

        10/4/10 17:39:


      הי הילה,

       

      תודה על הרשות, אני הולכת להפיץ אותך ....

      בהחלט אשמח להיפגש עוד ~

       

      ימים מקסימים,

      שיר

        8/4/10 23:13:

      צטט: iri20 2010-04-08 19:48:23

       

      תודה על פוסט מעניין

      אני לא רואה את הדברים כמוך ..

      אולי הרגישות יתר שלך היא היבט יפה של נשמתך

      ולאו דווקא כי בעבר היית לא בסדר..אז לכן הגילגול הזה 

      האיזול הפיצוי מגיע כרגישות יתר.

       

       

       

       תודה יקירה על שאת רואה בי יותר טוב משאני רואה בעצמי.

      אולי את גם צודקת...

       

      חיבוק חם,

       

      הילה :-)

       

        8/4/10 23:11:

      צטט: שמש 2 2010-04-08 17:58:17

      שמחתי לקרוא, שתדעי הרבה שלווה בחייך

       

       תודה יקירה!

       

      הילה

        8/4/10 23:08:

      צטט: shir1801 2010-04-08 17:50:13


      הי הילה

       

      שמי שיר, נעים מאוד

      חבר שלח לי את הפוסט שלך כי ידע שזה בטוח יעניין אותי מאוד,

      ואכן, מאוד נהניתי מהכתיבה, הבנתי על מה את מדברת (כמעט לכל האורך..)

      וגם האופונונו נכנס לחיי לפני שבוע ואני מאוד נלהבת ממנו.

       

      חוץ מזה, יש לי אתר, לאנשים עם רגישות גבוהה (רגישות יתר זה המצב הלא מאוזן שלהם, אבל זה טרמינולוגיה לא נכנס לזה)

      ומכוון שלא מצאתי פה איך שולחים לך מייל אישי אשאל אותך כאן אם תסכימי לשים את הפוסט הזה באתר שלי או פוסטים אחרים מתאימים, הנה הכתובת להצצה:

      http://www.sensitive-life.co.il/

       

      חוץ גם מזה, יש לנו קהילונת בפייסבוק שנקראת "חיים רגישים" ואני בטוחה שיהיו לך הרבה קוראים , עם כתיבה כזו חזק לחזה.

       

      בשמחות ותודה תודה תודה...

       

      שיר

      shir1801@gmail.com

       

      הי שיר,

       

      שמחה מאד שהגעת לכאן ומצאת את הדברים רלוונטיים.

      תודה רבה על הצעתך לדייק בעניין רגישות-גבוהה ולא רגישות-יתר.

      נכון מאד, וחשוב.

      לא חשבתי על כך.

      לגבי הכנסת הפוסט לאתר שלך - בשמחה רבה!

      גם לקבוצה בפיייסבוק, אם את חושבת שזה יכול לעניין או לתרום למישהו.

      לגבי כתיבה שם, ותודה ענקית על המחמאה שלך על כתיבתי,

      לא יודעת אם יצא לי, כי אני קצת קצרה בזמן,

      אבל את מוזמנת לצטט או להעביר לשם כראות עיניך.

      אני מכירה את ביאטה מאתר אחר, ואני מאחלת לכן הרבה הצלחה בכל!!!

       

      מאד שמחה על ההיכרות כאן,

      ואולי יותר בהמשך.

      המייל שלי הוא: hilalahis@walla.com

      ואת מוזמנת ליצור איתי קשר בכל זמן.

       

      כל טוב יקירה,

       

      הילה :-)

       

       

        8/4/10 23:06:

      צטט: shir1801 2010-04-08 17:50:13


      הי הילה

       

      שמי שיר, נעים מאוד

      חבר שלח לי את הפוסט שלך כי ידע שזה בטוח יעניין אותי מאוד,

      ואכן, מאוד נהניתי מהכתיבה, הבנתי על מה את מדברת (כמעט לכל האורך..)

      וגם האופונונו נכנס לחיי לפני שבוע ואני מאוד נלהבת ממנו.

       

      חוץ מזה, יש לי אתר, לאנשים עם רגישות גבוהה (רגישות יתר זה המצב הלא מאוזן שלהם, אבל זה טרמינולוגיה לא נכנס לזה)

      ומכוון שלא מצאתי פה איך שולחים לך מייל אישי אשאל אותך כאן אם תסכימי לשים את הפוסט הזה באתר שלי או פוסטים אחרים מתאימים, הנה הכתובת להצצה:

      http://www.sensitive-life.co.il/

       

      חוץ גם מזה, יש לנו קהילונת בפייסבוק שנקראת "חיים רגישים" ואני בטוחה שיהיו לך הרבה קוראים , עם כתיבה כזו חזק לחזה.

       

      בשמחות ותודה תודה תודה...

       

      שיר

      shir1801@gmail.com

       

       

        8/4/10 19:48:

       

      תודה על פוסט מעניין

      אני לא רואה את הדברים כמוך ..

      אולי הרגישות יתר שלך היא היבט יפה של נשמתך

      ולאו דווקא כי בעבר היית לא בסדר..אז לכן הגילגול הזה 

      האיזול הפיצוי מגיע כרגישות יתר.

       

       

       

        8/4/10 17:58:
      שמחתי לקרוא, שתדעי הרבה שלווה בחייך
        8/4/10 17:50:


      הי הילה

       

      שמי שיר, נעים מאוד

      חבר שלח לי את הפוסט שלך כי ידע שזה בטוח יעניין אותי מאוד,

      ואכן, מאוד נהניתי מהכתיבה, הבנתי על מה את מדברת (כמעט לכל האורך..)

      וגם האופונונו נכנס לחיי לפני שבוע ואני מאוד נלהבת ממנו.

       

      חוץ מזה, יש לי אתר, לאנשים עם רגישות גבוהה (רגישות יתר זה המצב הלא מאוזן שלהם, אבל זה טרמינולוגיה לא נכנס לזה)

      ומכוון שלא מצאתי פה איך שולחים לך מייל אישי אשאל אותך כאן אם תסכימי לשים את הפוסט הזה באתר שלי או פוסטים אחרים מתאימים, הנה הכתובת להצצה:

      http://www.sensitive-life.co.il/

       

      חוץ גם מזה, יש לנו קהילונת בפייסבוק שנקראת "חיים רגישים" ואני בטוחה שיהיו לך הרבה קוראים , עם כתיבה כזו חזק לחזה.

       

      בשמחות ותודה תודה תודה...

       

      שיר

      shir1801@gmail.com

        24/2/10 19:33:

      צטט: wishingwell 2010-02-24 15:29:04

       

      היי,

       

      פוסט מעניין, רהוט ואמיתי.

       

      אני כרתתי ברית ערים תאומות דווקא עם המילה תודה.

       

      אז תודה לך!!!

       

      רותי.

       רותי יקרה,

      תודה על דבריך החמים,

      ועל התודה.

      את יודעת,

      להיות במקום שמתחבר בעיקר והכי ל"תודה",

      זה מקום מאד מתקדם בחיים.

      אני מתקדמת לשם ...

       

      הילה :-)

       

        24/2/10 19:31:

      צטט: שרה קונפורטי 2010-02-24 14:48:33

      הי חברתי החדשה,

      שמחתי להכירך,

      הפוסט נראה לי מעניין ומרתק ביותר.

      מכיוון שהחומר הוא חדש לי,

      אחזור ואתעמק בו שוב.

      תודה לך,

      חג שמח,

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com  

       תודה!!!

      וחג שמח מאד!!!

       

        24/2/10 19:30:

      צטט: moriyula 2010-01-11 16:05:26

      כתיבה מדהימה  מדויקת ומרגשת

      כרגיל

      :-)

      אוהבת אותך כל כך 

       טוב, מה אני אגיד:

      את המתנה הגדולה של חיי,

      מלבד ג'ואי.

      ואי אפשר להגיד שבאת לי בקלות...

      עבדתי לא מעט כדי לזכות בך,

      אחותי המופלאה והאהובה ביותר עלי אדמות...

       

      :)

       

        24/2/10 19:29:

      צטט: מיכל- רפלקסולוגית 2009-12-24 22:42:41

      נ.ב. תמונה מדהימה בחרת!

       תודה ותודה ותודה!!!

      :-)

       

        24/2/10 19:28:

      צטט: מיכל גזית 2009-12-23 04:38:36

      אהבתי והסכמתי עם כל מילה

       

      תודה גדולה))

       

       

      אמנם באיחור גדול,

      אבל תודה מיכל!

       

      שמחה שהגעת לכאן.

      :)

        24/2/10 15:29:

       

      היי,

       

      פוסט מעניין, רהוט ואמיתי.

       

      אני כרתתי ברית ערים תאומות דווקא עם המילה תודה.

       

      אז תודה לך!!!

       

      רותי.

        24/2/10 14:48:

      הי חברתי החדשה,

      שמחתי להכירך,

      הפוסט נראה לי מעניין ומרתק ביותר.

      מכיוון שהחומר הוא חדש לי,

      אחזור ואתעמק בו שוב.

      תודה לך,

      חג שמח,

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com  
        11/1/10 16:05:

      כתיבה מדהימה  מדויקת ומרגשת

      כרגיל

      :-)

      אוהבת אותך כל כך 

      נ.ב. תמונה מדהימה בחרת!
      תודה הילה, למדתי.....
        23/12/09 04:38:

      אהבתי והסכמתי עם כל מילה

       

      תודה גדולה))

        19/12/09 03:15:

      צטט: נורית ש. 2009-12-18 19:15:23


      תודה הילה. פוסט משובח ממש ומאוד מעניין.

      אני עצמי "סובלת" מרגישות יתר, אבל לא בקנה המידה

      שאותו תיארת. אני רגישה מאוד למה שקורה לאנשים

      בתוכם ומחוץ להם. הרבה זמן רציתי להעלים את הדבר

      הזה, היום אני מתייחסת לזה כמו מתנה.

      תודה שהבאת, בפירוט שהבאת ובעומק. מעניין מאוד

      וכבר אני חושבת על מישהי שתוכל להיעזר בפוסט הזה

      שבת מקסימה שתהיה

      נורית

       תודה נורית יקרה.

       

      כן, יש בכך גם מתנה.

      למעשה התעלמתי מהפן הטוב של הדברים

      לטובת ההסבר של המכניזם-הקרמתי,

      וגם כי זו היתה התחושה שלי כשכתבתי את הפוסט:

      הסבל מכך רב וגדול לפעמים...

      והכי אני שמחה שזה יוכל לעזור באמצעותך לעוד מישהי.

      זוהי המטרה לשמה הפוסטים האלו נכתבים מלכתחילה.

       

      חג שמח ותודה על הדברים!

       

      הילה :-)

       

        19/12/09 03:12:

      צטט: יפעת של התהליך 2009-12-18 14:13:15

      גם לי "מחלה" דומה של רגישות יתר די קיצונית, זה הגיע לרמה שבה אני לא יכולה להימצא ליד הרבה אנשים כיוון שאני פשוט מופצצת בהרבה יותר מידי מידע, תחושות ורגשות עד שיכולה להגיע לכלל שיתוק או ממש דיכאון מרוב חוסר יכולת לנווט בתוך ההצפה.

       

      התוצאה היתה שעברתי לקיבוץ ולעבודה מהבית ואני חייבת להגיד שמעולם לא היה לי יותר שלם ושקט, עד כדי כך שאני יכולה שלא להרים טלפון לחברים במשך ימים.

       

      הרעש והדחיסות המוקצנים שהרגשתי עבורי היו מורי דרך שהראו לי איך להגיע לאיזון המדויק עבורי ואני עדיין בדרך אם כי הרבה כבר השתנה. מסכימה איתך שכאשר תופעה מסוימת או חישה מסוימת נמצאת עבורנו בהקצנה ביחס לאנשים אחרים זה לרוב מכיוון שהיינו "חרשים או אטומים" לייקום כאשר דיבר אלינו יותר בשקט.

       

      מבחינתי הייתי צריכה שהכל יבוא בצורה מוקצנת ודרמטית כדי שאבין מהו איזון ומהו לא איזון, מה נכון ומה לא נכון וכן מודה שאני קצת סתומה לפעמים ודפוסים של "טעויות" מגלגולים עוברים תיקון או ריפוי בדרך הזאת שהיקום עובד איתי בצורה של כתובות גדולות וברורות שנאמרות בקול רם ומאפשרות לי להבין ולראות למרות האטימות הראשונית מה נכון לי ומה לא, מה מתאים ומה לא.

       

      אולי כאשר הרגישות והמודעות שלי תשתפר ותופנם היקום יחזור לדבר איתי בלחישה, אבל בינתיים אני יכולה רק להודות על כך שלמרות "קשיי הלימוד" שלי מגלגולים על גבי גלגולים לא ויתרו עלי ופשוט מצאו עבורי תוכנית לימוד מיוחדת שמובנת רק לי, דרך צלילים ומראות ותחושות ושמניעה אותי לשלב הבא בהתפתחות שלי.

       

      בהקשר של הספר שאני בתחילת הכתיבה שלו, עולה שוב הדילמה של איך להסביר למישהו משהו שהוא לא הבין עד עכשיו או לשכנע בהגיון של התהליך ובעיקר בחלקים המשונים והמטורפים שלו שנראים חסרי הגיון באופן מוחלט לאדם שמסתכל מבחוץ.

       

      אין לי בעיה של כושר ניסוח בדרך כלל אבל כאשר הכיוון שלי שגוי או כשמשהו אחר אינו באיזון או בסינכרון עם הייקום המילים נעלמות ואני מבינה שיש עוד משהו לראות, להבין, לחוות, לאפשר ופשוט נותנת לזה לקרות גם אם התהליך עצמו עשוי להימשך שנים על גבי שנים, מניסיון העבר שלי אני יודעת בוודאות מוחלטת שגם אם אני לא רואה או שומעת דבר ברגעים אלו יש כאן תהליך ואני אקבל את התחושה לזוז כאשר הכל ימצא בסינכרון. 

       

      באמת הקורסים הסבירה את זה סאנאיה רומן באמירה שאם הזמנו מנה במסעדה אנחנו יכולים לחכות בשקט בידיעה שמישהו במטבח מכין אותה גם אם כלפי חוץ שום דבר לא קורה, על אותו המקום שבו מוכנים הדברים שאנו מזמינים מהיקום יש הרבה כתבים וחיבורים שמתארים אותו במילים שונות ומשונות אבל העיקרון אינו שונה מבחינת היכולת שלנו לראות תוצאות פתאום ברגע מסוים כאשר הכל מוכן ומתלבש בחומר וזאת אחרי תקופה ארוכה שבה כביכול לא קרה דבר וחצי דבר.

       

      אז נשמע שאת יחד איתי ב"חינוך המיוחד" של אלוהים, תמיד שמחה לגלות שאני לא היחידה שנשארה כיתה.

       

       תודה יפעת על התיאור המרתק של הדברים אצלך.

       

      כמו בכל פעם שאני קוראת את שאת כותבת,

      אני מרגישה שותפות-לדרך והבנה של הדברים,

      באופן  מיוחד, ומחבר.

       

      סימנתי קטע מדבריך בכתום,

      זה מה שהתחברתי איליו במיוחד כי הוא מוכר לי מעצמי לגמרי.

      זה בדיוק מה שאני מרגישה,

      וגם אם ה"הריון" הזה בן עשר שנים,

      אז זהו אורכו,

      ואי אפשר לזרז את הדברים.

      כמו שאי אפשר להבשיל את הבננה...

      את הסבלנות להמתין להבשלה הזו צריך למצוא כל פעם מחדש.

       

      שמחה להכירך פה,

      ושמחה מאד על הזוויות ראיה שלך.

       

      תודה,

      הילה :-)

       

        19/12/09 03:05:

      צטט: שרה בכור 2009-12-18 01:29:49


      סליחה .

       

       

      מסכימה אתך לגמרי.

      תודה רבה

       תודה רבה!

      חג שמח!

      הילה :-)

       

        19/12/09 03:05:

      צטט: srv 2009-12-18 00:58:15

      העמקת...

       

       תודה!

      ותודה שהיית לקרוא ולהגיב.

      :-)

        18/12/09 21:21:

      צטט: ביטונה 2009-11-29 13:59:41


      הי הילה

       

      -

       

       

      למעשה קראתי את הפוסט לפני כמה ימים אבל לא הגבתי כי ידעתי לתגובה הזו אני זקוקה להרבה זמן ושקט.

       

      -

       

      לפוסט כזה לא עונים על רגל אחת---הוא בא ממקום כל כך עמוק ואמיתי----- שחייבים לענות לו מאותו מקום.

       

      -

       

      אז קודם כל ---- נורא אהבתי את התמונה-----הדליקה את כל ---עודף הרגישות== אצלי.

       

      -

       

      הנושא הכי חשוב מבחינתי בפוסט הזה-----הוא הסליחה לעצמך---לסגירת מעגל וסיום תהליך

       

      -

       

      המצחיק הוא שאני לאט לאט מגלה שאני צריכה לסלוח לעצמי גם על נושאים שבהם אני הייתי הנפגעת. נשמע ממש מטופש אבל עד שאני לא מצליחה לאהוב לגמרי ולסלוח לחלק הפגוע שבי ( ודרכו לסלוח גם לפוגע ) אין שקט בהווה ורגישות היתר לכל דבר עובדת שעות נוספות.

       

      -

       

      כמובן שאני צריכה לסלוח לעצמי על המקומות שאני הייתי הפוגעת - ולראות את הפגיעה שגרמתי דרך כל שכבות התרוצים וההסברים שהאמנתי פעם שהיצדיקו את הפגיעה.------ אבל זה רק חלק מהסליחה הגדולה ------ להיא בתוכי ---שחיה וחווה את ההווה דרך חוויות העבר.

       

      -

       

      אני לא מתחברת לנושא הגילגולים. אני רק מתייחסת לגילגולים בחיים האלו.

       

      -

       

      אם אדלג על החלק שמדבר על גילגול נשמות----זה מרגיש ממש כמו פוסט שלי----כאילוכתוב עלי.

       

      -

       

      אז תודה אמיתית על הפוסט הנפלא.

       

      -

       

      חנה

       

       חנה יקירתי האהובה,

       

      גם להגיב על התגובה המרגשת ביותר עבורי שלך,

      הייתי צריכה פאוזה ארוכה...

      :-)

       

      האמת, היא נגעה בכל המקומות שלא העמקתי בהם בפוסט,

      אך המהותיים עבורי עד מאד!!!

       

      קלעת שם בול-בפוני בנושא של הסליחה לעצמי על ה כ ל !

       

      בעצם, אולי זו הנקודה הכי חשובה!

       

      כשמבינים את זה, הכל מתבהר לגמרי:

       

      אין מישהו אחר לסלוח לו.

       

      אין מישהו אחר ש"פשע".

       

      יש את היצירות שלי במציאות החיצונית לכאורה,

      כולן מדויקות "עד הקשקש" כפי שאומרים ביוגה,

      כדי לקדם אותי בסופו של דבר אל המקום המיוחל,

      לא על-ידי האישיות,

      אבל כן על-ידי המהות שלי, הנשמה.

       

      גם האסונות והעוולות האיומים ביותר של חיינו,

      משהו עמוק בנו יודע, אם כי לא תמיד במודע,

      שהוא ה"פעולה" שלנו,

      הזימון שלנו,

      הבריאה, היצירה שלנו,

      ועל כך עלינו לסלוח לעצמנו,

      על כך ועל הקושי הנורא שזה הסב לנו,

      על הכאב, היגון, הבדידות, הצער.

      כי זה שזה שלנו לא אומר שלא שילמנו על כך בדם-ליבנו,

      שזה לא כמעט פורר אותנו, ריסק אותנו,

      עשה בנו שמות,

      השפיל אותנו עד עפר.

      עד שהתעוררנו להבנות אכלנו קש ותבן,

      ועל כך עלינו לסלוח לעצמנו,

      וזה לא כל כך קל...

       

      יש הרבה עזרה לכך בעבודה עם ההו אופונופונו על זה,

      על הסליחה לעצמי.

      זה אחד מהתדרים הכי חשובים והכי מרפאים של ה"שיטה" הזו.

      אני עושה עם זה קילומטרג' אינסופי,

      ועוד לא הגעתי לחצי הדרך, נראה לי...

       

      והאמת אין חשיבות לנושא הגלגולים,

      תמיד מספיק לעבוד עם הגלגול הזה,

      גם ככה אנחנו מתגלגלים בו לא מעט...

      במיוחד אילו מאיתנו שעושים התמרות ושינויים גדולים.

      זה בכל פעם למות ולהיוולד מחדש.

       

      וגם שמת לב לתמונה, יקירתי,

      תודה!

       

      אז המון תודות על המילים החכמות וההדגשים החשובים שלך.

      איזה מזל גדול שבאת!

      :-)

      הילה

        18/12/09 19:15:


      תודה הילה. פוסט משובח ממש ומאוד מעניין.

      אני עצמי "סובלת" מרגישות יתר, אבל לא בקנה המידה

      שאותו תיארת. אני רגישה מאוד למה שקורה לאנשים

      בתוכם ומחוץ להם. הרבה זמן רציתי להעלים את הדבר

      הזה, היום אני מתייחסת לזה כמו מתנה.

      תודה שהבאת, בפירוט שהבאת ובעומק. מעניין מאוד

      וכבר אני חושבת על מישהי שתוכל להיעזר בפוסט הזה

      שבת מקסימה שתהיה

      נורית

        18/12/09 14:13:

      גם לי "מחלה" דומה של רגישות יתר די קיצונית, זה הגיע לרמה שבה אני לא יכולה להימצא ליד הרבה אנשים כיוון שאני פשוט מופצצת בהרבה יותר מידי מידע, תחושות ורגשות עד שיכולה להגיע לכלל שיתוק או ממש דיכאון מרוב חוסר יכולת לנווט בתוך ההצפה.

       

      התוצאה היתה שעברתי לקיבוץ ולעבודה מהבית ואני חייבת להגיד שמעולם לא היה לי יותר שלם ושקט, עד כדי כך שאני יכולה שלא להרים טלפון לחברים במשך ימים.

       

      הרעש והדחיסות המוקצנים שהרגשתי עבורי היו מורי דרך שהראו לי איך להגיע לאיזון המדויק עבורי ואני עדיין בדרך אם כי הרבה כבר השתנה. מסכימה איתך שכאשר תופעה מסוימת או חישה מסוימת נמצאת עבורנו בהקצנה ביחס לאנשים אחרים זה לרוב מכיוון שהיינו "חרשים או אטומים" לייקום כאשר דיבר אלינו יותר בשקט.

       

      מבחינתי הייתי צריכה שהכל יבוא בצורה מוקצנת ודרמטית כדי שאבין מהו איזון ומהו לא איזון, מה נכון ומה לא נכון וכן מודה שאני קצת סתומה לפעמים ודפוסים של "טעויות" מגלגולים עוברים תיקון או ריפוי בדרך הזאת שהיקום עובד איתי בצורה של כתובות גדולות וברורות שנאמרות בקול רם ומאפשרות לי להבין ולראות למרות האטימות הראשונית מה נכון לי ומה לא, מה מתאים ומה לא.

       

      אולי כאשר הרגישות והמודעות שלי תשתפר ותופנם היקום יחזור לדבר איתי בלחישה, אבל בינתיים אני יכולה רק להודות על כך שלמרות "קשיי הלימוד" שלי מגלגולים על גבי גלגולים לא ויתרו עלי ופשוט מצאו עבורי תוכנית לימוד מיוחדת שמובנת רק לי, דרך צלילים ומראות ותחושות ושמניעה אותי לשלב הבא בהתפתחות שלי.

       

      בהקשר של הספר שאני בתחילת הכתיבה שלו, עולה שוב הדילמה של איך להסביר למישהו משהו שהוא לא הבין עד עכשיו או לשכנע בהגיון של התהליך ובעיקר בחלקים המשונים והמטורפים שלו שנראים חסרי הגיון באופן מוחלט לאדם שמסתכל מבחוץ.

       

      אין לי בעיה של כושר ניסוח בדרך כלל אבל כאשר הכיוון שלי שגוי או כשמשהו אחר אינו באיזון או בסינכרון עם הייקום המילים נעלמות ואני מבינה שיש עוד משהו לראות, להבין, לחוות, לאפשר ופשוט נותנת לזה לקרות גם אם התהליך עצמו עשוי להימשך שנים על גבי שנים, מניסיון העבר שלי אני יודעת בוודאות מוחלטת שגם אם אני לא רואה או שומעת דבר ברגעים אלו יש כאן תהליך ואני אקבל את התחושה לזוז כאשר הכל ימצא בסינכרון. 

       

      באמת הקורסים הסבירה את זה סאנאיה רומן באמירה שאם הזמנו מנה במסעדה אנחנו יכולים לחכות בשקט בידיעה שמישהו במטבח מכין אותה גם אם כלפי חוץ שום דבר לא קורה, על אותו המקום שבו מוכנים הדברים שאנו מזמינים מהיקום יש הרבה כתבים וחיבורים שמתארים אותו במילים שונות ומשונות אבל העיקרון אינו שונה מבחינת היכולת שלנו לראות תוצאות פתאום ברגע מסוים כאשר הכל מוכן ומתלבש בחומר וזאת אחרי תקופה ארוכה שבה כביכול לא קרה דבר וחצי דבר.

       

      אז נשמע שאת יחד איתי ב"חינוך המיוחד" של אלוהים, תמיד שמחה לגלות שאני לא היחידה שנשארה כיתה.

       

        18/12/09 01:29:


      סליחה .

       

       

      מסכימה אתך לגמרי.

      תודה רבה

        18/12/09 00:58:
      העמקת...
        8/12/09 21:46:

      צטט: אור or 2009-11-29 12:19:28

      מאד מזדהה עם המאמר שכתבת

      הרבה תובנות מצאתי

       

       תודה יקירה!

      תודה שבאת, ושמחה שהניב תובנות!

      חג שמח לך!!!

      הילה :-)

        8/12/09 21:44:

      צטט: rinagili 2009-11-28 18:03:39

      תודה הילה על הרגישות יתר..

      מזדהה מאוד עם הפוסט המעניין  והחשוב שלך

       

      מחבקת באהבה

       

      * 

       תודה ותודה!

      חג שמח,

      הרבה הצלחה לכם בכל,

      מי יתן וכל משאלותיכם תתגשמנה,

      במהרה בקרוב, אמן!

       

      הילה:-)

       

        8/12/09 21:41:

      צטט: גלור ניקה 2009-11-28 13:57:19

      הילה

       

      תודה על שאיפשרת הצצה אל עולם

      מעניין עמוק ומרתק

      מה שגורם לי לרצות להעביר אליך את הבנותיי על חלק ממה שהבאת לכאן

      חווית הקיום שלנו כאן הינה חווית משחק - משחק בנחלה הגשמית

      מתקיים בנו צורך לשחק במשחקים שהיקום הזה מאפשר מתוך הכלים שבו

      המשחק הינו רצון מלא שלנו לחוות אותו ורצוי מכל זיויותיו

      כאשר חלק חשוב מהמשחק הינו למעשה לימוד והבנה של אפשרויות

      שלא מתקימות במימדים בה שוכנת נשמתנו

      כאשר מתקיימת ההבנה הזו

      (כדי שהיא תתקים אנו אמורים לחוות אותה בכמה רמות-פיזית מנטלית אנרגטית וכו')

      יכולה להתקיים תחושת רווחה וחופש על כל המשתמע מכך

       

       

       תודה ניקה על תגובתך  מלאת התובנות,

      תודה שהגעת והבאת איתך את מתנתך הנפלאה!

       

      חג שמח,

      והרבה טוב ואור!

       

      הילה :-)

        8/12/09 21:39:

      צטט: יום קסום 2009-11-28 11:17:16


      היי חמודה

      ראשית כל הכבוד על ההשקעהחיוך

      שנית ברשותך אתייחס רק לעניין של רגישות היתר.

      כל העניין של הגילגולים עמוק מאוד ואפשר להכנס אליו לאין סוף הבנות חדשות ואנרגיות מיוחדות,ולכן אתמקד רק במה שאת חווה כרגישות היתר.

      מההתנסות האישית שלי יש סביבנו תדרים רבים של אנרגיה.

      חלק מאותם תדרים הם "רשתות אנרגיה" המחברות תודעות כמו למשל התודעה של עולם החי שאת חווה.

      יש באפשרותינו לבחור האם להתחבר לאותן אנרגיות או לא.

      זה כמו רדיו שאפשר לשמוע תחנה שאנו רוצים ואפילו לכבות אותו.

      החשיפה המוגברת לאנרגיות אלו לפעמים יוצרת עומס על מערכות מסוימות הקשורות ברגשות ואז אנו חווים ביתר שאת תדרים קשים וממש כואבים.

      אין לנו צורך לחוות תדרים אלו כל הזמן שגורמים לחוסר איזון ופשוט מפריעים.

      איני שוללחיבור לאותם אנרגיות,פשוט הכניסי יותר בקרה על מה שאת מכילה וכך תקבלי פרופורציות על האנרגיה שלא יוציאו אותך מאיזון ויאפשרו לך יותר.

       

      קחי את השליטה על מה שיש בך וכווני זאת למטרות שבהן את יותר רוצה להשפיע בחיים האלו תמים

       

      יום קסום

       

       

       יעקב יקר,

       

      תודה רבה על התגובה המחכימה.

      כן, אני מודעת לרשתות האנרגיה ולכך שאני מתכוונת אליהן,

      אבל למעשה זו היתה משאת-נפש של שנים לתקשר עם חיות,

      לכן אני לא כל כך ממהרת להשתיק את התחנת-רדיו הזו...

      למרות הכאב הרב לעיתים קרובות.

      אולי בהמשך אעשה זאת.

      ללא ספק יותר בקרה-אנרגתית תועיל לי מאד.

      אני קצת "מתאבדת" על הדברים יותר מדי לפעמים,

      אתה יודע...

       

      תודה רבה על כל ההמלצות הקונקרטיות והמועילות,

      תודה שבאת,

      והותרת אהבה מאחור...

       

      חג שמח איש יקר,

       

      הילה :-)

       

        8/12/09 21:34:

      צטט: ria 2009-11-28 10:12:36


      הילה

       

      קראתי, קמתי להכין לי קפה, הרהרתי בעוד המים בקומקום רותחים וחזרתי לענות לך.

       

      הפוסט מצוין. בעיקר בחלקו הראשון. אולי כי אני מתחברת יותר לכתיבה מהבטן וקצת פחות לכתיבה עיונית גרידא.

       

      עם זאת, חסר היה לי מונח חשוב בפוסט ( מאוד מאוד טרנדי ) - יכולת הכלה.

       

      אני מכירה הרבה אנשים שיש בהם רגישות ולא מעט שיש בהם רגישות יתר.

      הנקודה החשובה בעניין הזה לטעמי היא - שלא כל מי שיש בו רגישות יתר לסביבה - זה מהווה בעבורו מקור לסבל.

      יש מי שמכיל את כל העומס הזה בקלות יחסית.

       

      אני חושבת, שההתנהגות הנגזרת מכל אחד מהאנשים שיש בהם רגישות יתר נעוצה ביכולת ההכלה שלו. ככל שהיא קטנה יותר, מידת הסבל גדלה וככל שהיא גדולה יותר התגובה לסביבה תהיה בסופו של דבר פחות טובה.

       

      מתגובה שיש בה קוצר רוח, רוגז ועצבנות ועד התנהגות שיש בה ריחוק, קור ו ... רוע. מודע או שאיננו מודע.

       

      הרי בהתנהגות הזו מושגת הרחקה של האובייקט גורם הסבל.

       

      בינגו.

       

      * * *

       

      את בחברה טובה ולא קטנה בכלל.

      את הגבת באופן לא מודע וכנראה גם לחלוטין נורמלי.

      ובמודעות הזו שאת מפתחת היום, את הולכת בדיוק בדרך הנכונה לרכישת כלים שיעזרו לך להתמודד עם סיטואציות הדחק למיניהן מחד ולתגובות טובות יותר בעינייך ובעבור הסובבים אותך מאידך.

       

      * * *

       

      יש מקום לבקשת סליחה ממי שפגעת בו.

      תגובה מיטבית תהיה לשינוי אמיתי בגישה.

       

      בניגוד למה שנדמה, רוב האנשים רואים, מרגישים ומבינים ומעל הכל רוצים בשינוי שהוא לטובה, בוודאי מאדם יקר וקרוב.

       

      * * *

       

      : )

       

      רונית

       

       

       

       נכון!

      יכולת ההכלה היא נושא קריטי בענין.

      תודה שהוספת, הבאת, והדגשת.

      עובדת הרבה על הנושא ועל ההתרחבות של עצמי,

      על מנת שאוכל להכיל יותר ויותר בנוחות.

      אני לא חושבת שזה מבטל את רגישות-היתר,

      זה פשוט עושה את זה יותר נוח, ואפשרי.

      תודה על שהבאת את החכמה שלך לכאן!

       

      חג שמח!!!

      הילה :-)

       

        8/12/09 21:27:

      צטט: גילוש 6660 2009-11-28 07:08:37


      הילה יקרה, תודה על פוסט מרתק.

      כל נושא ה"רגישות יתר" מוכר לי מאד מקרוב

      וגם לי לקח שנים להבין שזה מרכיב חשוב

      במי שאני ובמי שגדלתי להיות.

      כגננת אני אומרת לך, שאפשר לעזור בוויסות

      ובאיזון המערכות הבסיסיות, אבל הכי חשוב בעיני,

      זה להביא את הילד למודעות, כי כך הוא לא חווה

      כשלון ותסכול מתמיד, אלא יודע לעזור לעצמו.

      הקישור שעשית בין רגישות יתר לקארמה של

      גלגולים קודמים מרתק ומפחיד אותי לחשוב מה הייתי

      בגילגול קודם, אם זה מה שעובר עלי בגילגול הזה....

      אני מעדיפה לחשוב שזה ענין נוירולוגי גופני

      שלא מודעים אליו מספיק במערכת החינוך...

      ומלבישים "סטיגמות" על ילד במקום לעזור לו.

      דרך אגב, "תת רגישות" זאת אותה הגברת

      בשינוי אדרת...

      הכל מתחיל מהגוף.....

      נשיקה

       גילוש יקירה,

       

      תודה על תגובתך כאן.

      לגבי זה שמפחיד אותך לחשוב מה שהיית בעבר לאור חוויותייך בהווה:

      את יכולה להירגע,

      לא היית הכל בגלגול אחד...

      :-)

      לעיתים יש הבשלה של קרמה שמנקה הרבה דברים קשים שעשינו

      בהרבה גלגולים בעבר

      בגלגול חיים אחד מסוים.

      זו בחירה נשמתית להזדכות ולהזדכך ולהמשיך הלאה.

      זה גם קשור בעבודה רוחנית שאנחנו עושים:

      ככל שועשים יותר,

      יותר קרמה מבשילה, ומגיע זמנה להתנקות.

      מכאן את מבינה שאלה אינן חדשות רעות, אלא טובות דווקא...

       

      לגבי הנושא הגופני- נוירולוגי:

      אין כל סתירה.

      זה לגמרי במסגרת חוק-הקרמה לבחור סוג כזה של אתגר גופני,

      לחיים האלה, ולהתמודד איתו.

      וכל דרך לעזור ולהקל, טובה ומבורכת, כמובן.

       

      תודה על שביקרת.

       

      חג שמח לך,

      הרבה אורה ושמחה!!!

       

      הילה :-)

       

        8/12/09 21:15:

      צטט: שקל תשעים 2009-11-27 22:41:48

       

       

      הילה יקירתי....

      כל הפוסט נשמע כמו שילוב,או אם תרצי ,מילק שייק,של הפרעת קשב+הפרעת חרדה+הפרעת שינה...

      קיצר-כמוני...(:

      כתבת יפה בחלק הראשון על שמתאר את הזוויות של הרגישות יתר הזאת.

      רק מה..המסקנה שלנו שונה לחלוטין...וזה בסדר,כי אני בכל מקרה מכבד את שלך,ויכול רק להתייחס לתחושות האישיות שלי...

       

      אני לא מרגיש חיבור לגילגולים.

      לא מרגיש חיבור לאלוהים.

      לא מרגיש חיבור לזה שאת אומרת שהיית חרא של בן אדם באחד הגילגולים הקודמים שלך..

      אני לא מבין איך מגיעים למסקנות כל כך ספציפיות ומדוייקות ,ולא הבנתי על סמך מה הפסקנות,ומה גורם להאמין בזה?

      אני לא מנסה לשכנע או לשפוט אגב,רק שואל,כי אותי זה לא תופס, ומסקרן אותי איך הגעת לזה(:

      אולי הגילגולים,הם בעצם עוד סוג של אוטוסוגסטיה שמטרתה להצדיק את הסבל בעידן הנוכחי...?

      נראית לי קצת מוזרה השיטה הזאת...

      למה לא לקחת מהחומרים הרשיים הזמינים של החיים,למה ל"משוך" התנסויות מעבר לא ממש מוגדר ומזוהה,שגם אם את מאמינה בו,יש לו כל כך מעט קשר לחיי היומיום שלך?

      למה לא פשוט לקבל את רגישות היתר הזאת שבך, כחלק טוב ורע מאישיותך (שבא לידי ביטוי באופן שונה במקרים שונים עם אנשים שונים....),כמשהו טבעי, שלומדים לחיות איתו...שהוא גם מה ,שמן הסתם מייחד אותך ,והופך אותך למי שאת ,שאני מתרשם,שהיא אדם עמוק,רגיש(: ואיכותי?

       

      בושה ואשמה לדעתי,הן הסיפור האמיתי לדעתי,אצל כולנו.

      בכל מקרה,לך בטח אין מה להתבייש במי שאת...

       כמו שאני כותב תמיד...יש שני סוגי אנשים בעולם...

      שרוטים שרואים עליהם ושרוטים שיודעים להסתיר את זה...

      זה כל כך הרבה אנרגיה להוציא על הסתרה...איזה בזבוז זמן...כמה שאתה יותר חשוף,ככה אתה פחות פגיעה...

      זו האמת,אבל ייקח זמן עד שזה יתפוס,כי אין בזה אשליה,אין בזה אגו,אין בזה דמיונות שווא.זה מה שיש,אנחנו.כמו שאנחנו...(:

       

      פוסט מעורר מחשבה,אהבתי מאוד,גם אם הרגשתי אחרת,וזה כל היופי(:!

       

       תודה על תגובה מרתקת!

      הרבה דברים חשובים כתבת בה.

      לגבי חלק ממה ששאלת:

      איך יודעים דברים ברורים לגבי גלגוגלים קודמים?

      כשפוגשים בהם...

      כפי שיצא לי לפגוש חלק משלי.

      זו לא אוטוסטגסטיה יותר מכך שכל המציאות שאנו בונים לעצמנו היא כזו...

      וגם הקשר למציאות הזו לפעמים הדוק ואינטימי מאד, בין הגלגולים השונים.

      זו מהות הקרמה, כאמור.

      סיבה, שהתרחשה בגלגול אחר,

      וביטויה והשלכותיה באות לידי ביטוי בגלגול הזה.

      אין בכך כל מיסתורין.

      למי ש"רואה" את הדברים, זה הכל המשך אחד ישיר, טבעי,

      והאמת: מאד ברור.

      בגלגולים השונים שהיו לי עם "בעלי" (בחיים האלו),

      היתה הרבה השתלשלות שכזו, המשכית לאורך מספר גלגולים.

       

      בכל מקרה, גם אני חושבת שבושה ואשמה משחקות תפקיד מרכזי.

      אבל צריך לעבוד עם זה.

      זו איננה גזירת גורל.

      זה משהו לעבד, לרפא, להתמיר, ולשחרר.

       

      תודה רבה על הכל!

      חג שמח לך!!!

      הילה

        8/12/09 20:47:

      צטט: חייצוק 2009-11-27 21:55:32

      את מדברת הרבה על תחושות אשמה.לחוש אשמה פרושו סבל,והסבל גוזל ממך אנרגיות שאילו יכולת

      לנתב אותן לאפיקים קונסטרוקטיביים,הייה נעלם הסבל והיית מצוי ברצף של הנאה.

      ה"קארמה"היא לא אירוע שמקורו בכוח עליון,וגם לא גזירה שהגורל גזר עליך.

       

      הקארמה היא פעולה שאתה בוחר בה,וההשלכות הן התוצאות שבאות בעקבות הפעולה שבחרת בה.

      יש מציאות שכלית שמקורה במוח- זו חווייה שיוצרת קארמה- יש פעולה ויש תוצאה.

      ויש מציאות ריגשית/חושית שמקורה בלב,נקרא לה: מציאות לבבית שבה אנו משקפים את המציאות כמות שהיא,

      את טבעה האמיתי כמו בריאת העולם.

      תחושות האשמה הם מקור הרע.על כן  צריך לעשות: וביערת הרע מקירבך!

      בעור חמץ! יש לפרק את הסבל לגורמיו,לסלק את ריגשות האשם והתיסכול,ולהימצא במצב של

      שיווי משקל נפשי-איזון.

      במציאות השיכלית יש קטבים מנוגדים: סבל והנאה,טוב ורע,יופי וכיעור.

      במציאות הלבבית אין ניגודים,ושם נמצא המפתח לשבור את מעגל הסבל שבו אנו נתונים.

      הסיסמא שאני מאמץ ברוח האופטימיות היא: ההנאה היא שיר של חרות-פרקתי את הסבל לגורמיו,וקיבלתי רצף של הנאה.

      חייצוק

       

       

       

       

       חייצוק יקר,

      אהבתי מאד את תגובתך.

      אהבתי את תיאורך, את התפיסה שלך את הדברים.

      את האנרגיה שמזינה את הכל.

      תודה רבה!

       

      שיהיה לך חג שמח,

      ובאמת מוקירה את מה שנתת כאן.

       

      הילה :-)

       

        8/12/09 20:42:

      צטט: ים סוף לוי 2009-11-27 13:45:49


      את יודעת... מעבר לתוכן שהבאת כאן,

      מעבר לכך שאני מסכימה יותר עם חלקים מסוימים

      ועם אחרים אולי פחות..

        

      אמיתיות שלך מאד ברורה.

      את מדברת ממציאות חייך.

      מהחוויות שלך.

         

      אז אולי עולם מושגים של "תורה" כזו או אחרת

      מסתדר עם החוויות האלו ומשקף אותן

      אבל את משתמשת בו לא מתוך אמונה ערטילאית

      וניסיון להלביש אותה על החיים

      אלא להיפך

      ביטוי "ממצאי החיים" שלך באמצעות הקונטקסט

      ועולם המושגים של אותה תורה.

          

      לפחות כך אני קוראת אותך.

         

      וזה בפני עצמו - עבורי,

      היא סיבה להמשיך לקרוא.

         

      אין חכם כבעל ניסיון.

      לכן מהקשבה לאנשים שמבטאים נאמנה

      את ניסיון חייהם, אפשר להוסיף חוכמה.

      שהרי בסופו של דבר, לכל אחד יש מקבץ חוויות מוגבל,

      אבל כמצרפים את ניסיון החוויות של עוד אחד ועוד אחת

      היריעה מתרחבת להפליא והתובנה נפתחת.

        

      יופי של כתיבה הילה.

      נהניתי.

       תודה רבה ים סופה יקרה!

       

      דבריך מחממים את הלב...

      את מה שצבעתי לך בתכלת אהבתי במיוחד.

      זו לדעתי גם מטרת הפוסטים שלי, בסופו של דבר.

      שמחה שהבנת, התחברת למהות,

      ותודה רבה על המחמאות הנדיבות..

      :-)

      חג שמח!!!

      הילה

       

        8/12/09 20:34:

      צטט: רפאלה 2009-11-27 13:41:07


      הילה יקרה....

      אהבתי את הפוסט שלך..

      לגבי שאלתך..

      אני מוצאת הגבלה כמו שאומרים שכאשר אדם בסטרס אז מחלת הסרטן יכולה לפרוץ אצלו...(אולי מחלות אחרות גם...גוף ונפש אחד הם...)

      אולי גם הקארמה קשורה באותה מידה לרגישות יתר?!

      אשוב עוד לעלעל בכתבה שלך.

      אהבתי את תשובתה של פורטה ננה.

      אני גם בנושא הזנ עשרות שנים והיום אני מאמינה שכל מה שקורה לי..

      אני מביאה על עצמי....

      המשיכי, בבקשה להעשיר אותנו בנושאים כאלה מעניינים.

      תודה ושבת שלום.

      *

       הי רפאלה,

      תודה על הדברים שלך פה.

      כן, להבנתי גם מחלות קשורות בין השאר, אך לא רק, בהתאזנות מסוימת עם קרמה.

      אבל זה לא אחד-לאחד.

      זה מנגנון קצת יותר מורכב,

      לוקח זמן להתעמק בו...

      חשוב רק לזכור, שזה לא שאנחנו מביאים על עצמנו "עונש".

      זה בפירוש לא עונש.

      זה מנגנון-איזוני במידה רבה לא-אישי אפילו.

      זה סיבה-תוצאה כמו שזרע של לימון ינביט עץ לימון.

      זה לא אומר שיש לו יתרון על פני הפומלה,

      פשוט מה שהבשיל לנביטה כעת, הוא הזרע של הלימון...

      :-)

       

      כל טוב וחג שמח!!!

       

      הילה :-)

       

        8/12/09 20:26:

      צטט: ורד סת שני 2009-11-27 13:29:31

      מאד מעניין מה שאת כותבת. מאד מהדהד עבורי עכשיו. אני מתחבטת בשאלות האלו, וגם שואלת את עצמי, במה אני מאמינה באמת, ואיפה הספק שלי. ומבין התורות הניו- אג'יות לבין הבודהיזם - מי צודק ? מי באמת  יודע? ובסופו של יום, הרי אנחנו בוחרים במה להאמין. ובזאת אנחנו מכתיבים את המציאות שלנו.... ודרך אגב, או לא, איזה מזל את, דגים או בתולה, או?

       הי ורד,

       

      שמחה שזה הדהד, התחבר לתהיות שלך...

       

      אנחנו אמנם "בוחרים"  במה להאמין,

      אבל זו בחירה עם הכוונה, לפי הבנתי.

      ההכוונה מגיעה מהתגובה האנרגטית שלנו לנאמר.

       

      אם זה מרגיש לנו הרמוני, "נכון", מועיל, מזין, תומך, ומסייע,

      אם אני מוצאת את עצמי מהדהדת בשמחה עם האינפורמציה,

      ובעיקר:

      אם זה לא מושתת על הפחדה, צמצום הכוח שלי, והעצמאות שלי,

      להבין ולדעת,

      אם זה משאיר לי את ההגמוניה המלאה על בחירותי וחיי,

      אבל גם מכבד ומבטא את העומקים שברור לי שהנשמה מכירה וחווה,

      גם אם אינני מודעת עדיין כרגע לכולם,

      אם זה מהדהד לי כ"אמת", אז זה כנראה האמת שלי גם, כרגע.

      אולי לתמיד.

      :-)

       

      ואני עקרב...

      אין דבר, עובדים על זה...

       

      כל טוב, וחג שמח!!!

      הילה :-)

       

       

       

        8/12/09 20:18:

      צטט: אירידיולוגית 2009-11-27 12:48:07


      נעים מאוד להכיר - דבי

      קראתי את דברייך לגבי המכניזם הקארמתי שאת טוענת לגביו.

      ראשית יש בהחלט הסבר ברור בנושא האיזון לצורך "חיסול חשבונות לא גמורים"

      אבל מי אמר שאחרי שנדע לאזן את עצמנו לא יהיה לנו טוב?

      המטרה היא כמובן לעשות את התיקונים שלנו, ולשלוח ניקוי קארמתי בכל הדורות ובכל הגלגולים.

       תודה דבי,

      על הביקור,

      על התגובה,

      על האנרגיה שנתת...

      חג שמח!

      הילה :-)

       

        8/12/09 20:13:

      צטט: micall 2009-11-27 08:46:24


      הילה יקרה,

      הכל ענין של גישה!

      יש היום גם בנושא הזה (של הקארמה) תיאוריות וגישות יותר מתקדמות...

      כמו למשל כאלה שטוענות שבזמן הזה בו נכנסת ומתעצמת האנרגיה החדשה...היקום חווה שינוי ענק בהרבה מובנים והנושא הזה של הקרמה מתאזן מעצמו...כלומר יש יישור קו! כך שלמעשה כל שאנו נדרשים עכשיו הוא לחיות כאן ועכשיו...ולתת את דעתנו רק על פעולות וגישות בעולם הזה...כך שמהרגע הזה חשוב להיות מודעים לבחירות שלנו ולדייק אותן.

      בנוגע לרגישות שלך...אני מבינה היטב על מה את מדברת...יש ספר נפלא שנקרא "אנרגיה חיובית" של ד"ר ג'ודית אורלוף שיכול ממש לסייע לך להבין את עצמך...ולעזור לך בהתנהלות היומיומית בניהול משק האנרגיה האישי שלך ובהגנה על מי שאת! לי הוא עזר מאד בהקשר הזה.

      תודה שהבאת את הנושא החשוב הזה.

      ושבת טובה!

      מיכל

       מיכל יקירה,

      תודה על האינפורמציה החשובה לגבי הספר,

      אבדוק זאת בהחלט!

      ואני לא יכולה להסכים יותר עם מה שכתבת שצבעתי פה בירוק...

      בכל מקרה, זה תמיד המצב...

       

      תודה שביקרת,

      שנתת מעצמך,

      שיהיה לך ולמשפחתך חג שמח מאד!!!

       

      וכל טוב,

      הילה :-)

       

        8/12/09 20:01:

      צטט: רונן יחיאב 2009-11-27 07:47:40

      או, וכאן מגיע חלק ממש, ממש מעניין - השמעת, אי פעם, על "קואן-יין"?

       

       אתה מתכוון למי שמחזיקה את האנרגיית החמלה?

      אשמח לדעת עוד...

        8/12/09 19:53:

      צטט: אילנה בהט 2009-11-27 07:46:45

      הילה יקרה,

       

      מרתק מה שכתבת

      בצורה כל כך אמיתית, משתפת ומעניינת.

      לדעתי, עם כישורים כמו שלך

      (ולא משנה מדוע ניתנו לך,

      או בחרת בהם כצידה לדרך)

      כדאי לך ללמוד להיות

      מ ת  ק  ש ר ת.

      ממילא את עושה זאת, כמובן,

      אך אפשר לחדד את היכולות

      הטמונות בך באופן טבעי.

      גם כדאי לך ללמוד הילינג כלשהו

      והגנות אנרגטיות.

      כשאת לוקחת את סבל החיות עליך,

      אינך מועילה להן.

      את פשוט מזדהה.

      אז אם את מרגישה בעל חי במצוקה,

      שלחי לו ריפוי.

      שלחי לו אור ואהבה

      ושרחרי ממך את המטענים הרגשיים.

      אם זה מתאים לתפיסתך ואפשרי.

       סיסמתי היא: "לא לבכות, לעשות"!

       

      בכל אופן, שוב תודה.

      שבת נעימה

      אור ואהבה,

      א י ל נ ה

       אילנה יקירה מלאת-האור והאהבה,

       

      תודה מאד על תגובתך הנפלאה!

       

      לגופן של עצותיך המצוינות:

       

      סוף-סוף אני מעיזה לפתוח את פי ולומר את אשר מתוקשר לי,

      ואני עושה זאת כבר מספר חודשים,

      בזהירות אך בהתעצמות של הנכונות שלי לדבר,

      לשתף במה שמגיע,

      כשאני מרגישה שזה הולם,

      יביא תועלת,

      או במסגרת עבודתי האישית עם האנשים שמגיעים אלי.

       

      זהו תהליך מדהים, מפחיד, מסעיר, מרגש,

      מלא-זכרונות-עבר מגלגולים קודמים...

       

      את בטח מבינה כל מה שאני אומרת באופן מדויק...

       

      לגבי הילינג, כנ"ל.

      אך מאד בזהירות. עדיין מהססת.

      עדיין לא סומכת על עצמי לגמרי.

      גם עוד מחפשת את דרכי בין האנרגיות השונות שלמדתי,

      שיש לי, שמוכנה לאפשר לעצמי לחוות...

       

      לגבי הגנות:

      ל'ידעת.

      כל פעם יש לי רתיעה מלעשות הגנות.

      כאילו, עמלתי שנים כה רבות על לשחרר את עצמי מבועת-הזכוכית

      שגרתי בה בערך עד גיל 32,

      קשה לי לעשות משהו שמרגיש כמו "חוצץ" באיזשהו אופן ביני ובין העולם...

       

      ובאשר סבל החיות ומה שכתבת על "ההזדהות-בטעות" כפי שזה מכונה ביוגה,

      מסכימה לגמרי.

       

      אין בכך הרבה תועלת,

      אבל זה כנראה מאד חשוב לי להקשיב להן בלב פתוח ככה,

      אולי בהמשך אבין שזה חסר-תכלית ומהווה מחיר יקר מדי עבור הסוג האינטימי

      אמנם הזה של תקשורת איתן, ואוותר.

       

      אני עדיין חווה זאת כזכות גדולה לחוש את מה שהן מרגישות באופן כה ברור ובולט,

      כנראה לכן עוד לא משחררת זאת עדיין.

       

      בכל אופן, אהובה ויקרה,

      תודות לך רבות-רבות!

       

      מאחלת לך בהזדמנות זו גם חג חנוכה שמח,

      על כל הניסים והנפלאות הקורים בעולמנו ובעולמות האחרים,

      מי יתן ונהיה קשובים וערים להם,

      ונאפשר להם להראות את עצמם במלוא עוזם.

       

      הילה :-)

       

       

        8/12/09 19:38:

      צטט: זירעונית קוסמית 2009-11-27 07:24:55

      בוקר טוב

      יקירתי

      גם אני בורכתי ברגישות יתר...

      ועם השנים הצלחתי לחקור ולהבין

      את הנושא

      כשהאדם רוצה באמת להכיר את עצמו

      ולשחרר מעליו את...

      הוא שם על השולחן את ההיבטים הבונה וההורס  שלו...

      ומרשה לעצמו להרגיש להיפגע ולבהבין מאיפה זה בא..

      אני מאמינה שיש סיבה ותוצאה

      ולאו דווקה מהגילגול הזה....

      עם השנים הבנתי שיש הקלה:)

      לא כל הגילגולים לקוחים בחשבון

      בסיבוב הזה...

      רק  הגילגולים הרלוונטיים

      שמהם יש את זעקת הנשמה לתיקון

      מה שאמורים לתקן בזמן הזה!!

      הפתרון לרגישות יתר

      הוא התבוננות

      לצאת מעצמך ולהתבונן

      פחות להיות מעורבת

      ללמוד להבין להפנים

      לסלוח לעצמך קודם כל

      ולאחר מכן לאחרים

      על כל הרבדים........

      הילה יקירתי

      תודה לפוסט מעניין ומאלף*

      שבת נפלאה

      דבי:-)

       

       תודה יקירתי על תגובתך הרגישה...

      מלאת הבנה,

      ככה זה כשמכירים משהו מבפנים...

      נשיקות,

      הילה

       

        8/12/09 19:34:

      צטט: jelly 2009-11-27 06:53:12

      אני לא מבינה בבודהיזם,

      לא התעמקתי בזה.

      דרך חברים שמחוברים לזה,

      קיבלתי קצת ידע על הנושא,

      אבל, אני מרגישה שהבנתי משהו ממה שכתבת

      ויש כמה דברים שמצלצלים לי נכון,

      למשל ענין האיזון.

      גם אם נסתכל על מקרה קטן ביקום שלנו,

      נבין מיד שיש כאן ביטוי לחתירה לאיזון, להרמוניה.

      גם אם זה לא תמיד נראה כך.

      אני לא בטוחה שזה ההסבר האמיתי לרגישות היתר,

      אבל זה נותן חומר למחשבה.

      הסיבה שהפוסט שלך ריתק אותי מלכתחילה היתה

      רגישות היתר, שאני מזדהה איתך לגמרי לגביו.

      אני תמיד קראתי לעצמי הנסיכה והעדשה.

       

      מצד אחד לאחר קריאת דברייך,

      אני אומרת לעצמי איך אפשר באמת לדעת ו"להחליט"

      שאנחנו יודעם את הסיבות לדברים האלה,

      כי אי אפשר "להוכיח", מצד שני יש חשיבה הגיונית במה שהבאת כאן,

      מצד שלישי, למה צריך להוכיח כל דבר, לא מספיק לחוש אינטואיטיבית?

      מצד רביעי, יש מיליוני אנשים עם מיליוני אינטואיציות שונות לגבי אותו המקרה,

      אז מי צודק? מה נכון?

       מה שכתבת פה למעלה שצבעתי בכחול,

      כה נכון ומדויק:

      אי אפשר להוכיח לכאורה כלום,

      ויש תאוריות כמניין החושבים על כך,

      אבל כשאנחנו פוגשים במשהו שמרגיש לנו כ"אמת",

      אנחנו מזהים זאת.

      הרטט שלנו משתנה, להרמוני עם התדר של מה שנאמר,

      משהו בנו מתרחב, מרגיש מוזן.

      זו ההוכחה שעבורנו, זו אמת, לפחות נכון לכרגע.

      לעיתים אנחנו שוגים, שוב, באשליה,

      שעם הזמן נתפכח ממנה,

      אבל אז כבר נהיה העצם "מישהו אחר" ,

      האדם שנהיה אז...

       

      תודה על שביקרת, ודיברת, את האמת שלך :-)

       

      הילה

       

        8/12/09 19:28:

      צטט: ענבלר 2009-11-27 04:58:26

      הי הילה

      אני מכירה את מצב רגישות היתר טוב מאוד, אולי טוב מדי. 

      ואני מסכימה איתך שיש לה קשר לרגש אשמה, אם כי לא תמיד מדובר במעשים בהכרח רעים, לפעמים מדובר במעשים שהתוצאות שלהם לא היו ידועות. היום אני יודעת איזה כאב אני מנסה לתקן.

      אלא שלנשמה ולאדם כן בהחלט יש את הזכות לאושר בכל גלגול וגלגול. 

      הכוונה אינה סתם להנאה או לשמחה רגעית, אלא לשחרור של כל הקרמה, לשחרור של כל ההתקשרויות, וליכולת לחוש את האחדות והאהבה האין סופיים שיצרו אותנו מלכתחילה. 

      איני יודעת מה מידת ההבנה של תינוק, אך לנשמה יש הבנה גם אצל תינוק, וגם שם יש לה את הזכות למצוא דרך לחוש את האחדות הזו. 

      הזכות הזו היא לא רק של בני האדם, אלא של כל דבר שיש בו נשמה - אדם, חיה, צומח ודומם. 

      גם לאבן יש זכות להתעורר. 

      הסבל הקרמתי מראה לנו שעדיין לא התעוררנו. 

      הסבל הקרמתי, מכוון אותנו למקומות שלא חוו עדיין את האלוהי. 

      זו המתנה שקיבלנו על מנת להתעורר. 

       

      חיבוק גדול,

      שיהיה יום טוב (אצלי תכף הפסקת חשמל לכל היום)

      ענבל

       לקח לי ים זמן לענות,

      אבל הנה הגעתי לפה חזרה.

      תודה על התגובה המצוינה.

      מסכימה עם כל מה שנאמר,

      רק שלא כל קרמה יכולה להשתחרר בכל גלגול,

      יש לחכות ש"הזרעים יבשילו", ותגיעה שעתם להתאזן,

      להתנקות, בתודה.

      לכן אמנם הזכות לאושר, קיימת באופן תאורטי בכל גלגול,

      אך בפועל - לא כך.

      זו הבנתי הצנועה.

      חיבוק יקירתי,

      הילה :-)

       

        8/12/09 16:43:

      תודה שבאת!

      :-)

        8/12/09 16:38:

      התחברתי.

      תודה שהבאת.

       

      *

        8/12/09 01:08:

      שמחה מאד לשמוע, שזה הצליח לעזור ולהקל!

      יום גשום הוא אתגר לא קטן מסיבות שונות.

      שמחה שהיית פה, וכתבת את דבריך!

      תודה רותי!

      הילה

        7/12/09 12:30:


      מאוד מעניין ומעורר מחשבה.

      גם אני עם רגישות יתר והיום הוא יום כזה מציף, שהכל מתחכח בי לראות האם למדתי כבר את השיעור ואיפה האיזון שלי...

      כל יום מחדש אני מרגישה כיאלו הקרמה שדיברת עליה מאתגרת אותי מחדש וזה לפעמים לא קל.

      אז תודה שהארת את עיני ברגישות למרות המזג האויר הקודר בחוץ משהו בי לרגע התחמם.

        30/11/09 00:34:


      שלום הילה ונעים להכיר.

      (איזה שם יפה יש לך...)

      קראתי את דברייך המעניינים.

      הופתעתי מהאנשים הרבים שהעידו בתגובותיהם

      על רגישות יתר ממנה גם הם סובלים.

      כמובן שהתעוררו בי המון מחשבות ובעיקר שאלות.

      אשאל אחת קלילה (לשם שינוי )-

      האם רגישות היתר מתבטאת גם באופן חיובי?

      לדוגמא: הרחת ריח ורד בעוצמה חזקה יותר,

      הנאה גבוהה יותר ממגע ומין וכו'...?

      תודה, לימור

      ,

        29/11/09 13:59:

      הי הילה

      -

      למעשה קראתי את הפוסט לפני כמה ימים אבל לא הגבתי כי ידעתי לתגובה הזו אני זקוקה להרבה זמן ושקט.

      -

      לפוסט כזה לא עונים על רגל אחת---הוא בא ממקום כל כך עמוק ואמיתי----- שחייבים לענות לו מאותו מקום.

      -

      אז קודם כל ---- נורא אהבתי את התמונה-----הדליקה את כל ---עודף הרגישות== אצלי.

      -

      הנושא הכי חשוב מבחינתי בפוסט הזה-----הוא הסליחה לעצמך---לסגירת מעגל וסיום תהליך

      -

      המצחיק הוא שאני לאט לאט מגלה שאני צריכה לסלוח לעצמי גם על נושאים שבהם אני הייתי הנפגעת. נשמע ממש מטופש אבל עד שאני לא מצליחה לאהוב לגמרי ולסלוח לחלק הפגוע שבי ( ודרכו לסלוח גם לפוגע ) אין שקט בהווה ורגישות היתר לכל דבר עובדת שעות נוספות.

      -

      כמובן שאני צריכה לסלוח לעצמי על המקומות שאני הייתי הפוגעת - ולראות את הפגיעה שגרמתי דרך כל שכבות התרוצים וההסברים שהאמנתי פעם שהיצדיקו את הפגיעה.------ אבל זה רק חלק מהסליחה הגדולה ------ להיא בתוכי ---שחיה וחווה את ההווה דרך חוויות העבר.

      -

      אני לא מתחברת לנושא הגילגולים. אני רק מתייחסת לגילגולים בחיים האלו.

      -

      אם אדלג על החלק שמדבר על גילגול נשמות----זה מרגיש ממש כמו פוסט שלי----כאילוכתוב עלי.

      -

      אז תודה אמיתית על הפוסט הנפלא.

      -

      חנה
        29/11/09 12:19:

      מאד מזדהה עם המאמר שכתבת

      הרבה תובנות מצאתי

        28/11/09 18:03:

      תודה הילה על הרגישות יתר..

      מזדהה מאוד עם הפוסט המעניין  והחשוב שלך

       

      מחבקת באהבה

       

      * 

        28/11/09 17:19:

      אני חושבת, שההתנהגות הנגזרת מכל אחד מהאנשים שיש בהם רגישות יתר נעוצה ביכולת ההכלה שלו. ככל שהיא קטנה יותר, מידת הסבל גדלה וככל שהיא גדולה יותר ( הכוונה למידת הסבל ) התגובה לסביבה תהיה בסופו של דבר פחות טובה.
        28/11/09 13:57:

      הילה

       

      תודה על שאיפשרת הצצה אל עולם

      מעניין עמוק ומרתק

      מה שגורם לי לרצות להעביר אליך את הבנותיי על חלק ממה שהבאת לכאן

      חווית הקיום שלנו כאן הינה חווית משחק - משחק בנחלה הגשמית

      מתקיים בנו צורך לשחק במשחקים שהיקום הזה מאפשר מתוך הכלים שבו

      המשחק הינו רצון מלא שלנו לחוות אותו ורצוי מכל זיויותיו

      כאשר חלק חשוב מהמשחק הינו למעשה לימוד והבנה של אפשרויות

      שלא מתקימות במימדים בה שוכנת נשמתנו

      כאשר מתקיימת ההבנה הזו

      (כדי שהיא תתקים אנו אמורים לחוות אותה בכמה רמות-פיזית מנטלית אנרגטית וכו')

      יכולה להתקיים תחושת רווחה וחופש על כל המשתמע מכך

       

        28/11/09 11:17:


      היי חמודה

      ראשית כל הכבוד על ההשקעהחיוך

      שנית ברשותך אתייחס רק לעניין של רגישות היתר.

      כל העניין של הגילגולים עמוק מאוד ואפשר להכנס אליו לאין סוף הבנות חדשות ואנרגיות מיוחדות,ולכן אתמקד רק במה שאת חווה כרגישות היתר.

      מההתנסות האישית שלי יש סביבנו תדרים רבים של אנרגיה.

      חלק מאותם תדרים הם "רשתות אנרגיה" המחברות תודעות כמו למשל התודעה של עולם החי שאת חווה.

      יש באפשרותינו לבחור האם להתחבר לאותן אנרגיות או לא.

      זה כמו רדיו שאפשר לשמוע תחנה שאנו רוצים ואפילו לכבות אותו.

      החשיפה המוגברת לאנרגיות אלו לפעמים יוצרת עומס על מערכות מסוימות הקשורות ברגשות ואז אנו חווים ביתר שאת תדרים קשים וממש כואבים.

      אין לנו צורך לחוות תדרים אלו כל הזמן שגורמים לחוסר איזון ופשוט מפריעים.

      איני שוללחיבור לאותם אנרגיות,פשוט הכניסי יותר בקרה על מה שאת מכילה וכך תקבלי פרופורציות על האנרגיה שלא יוציאו אותך מאיזון ויאפשרו לך יותר.

       

      קחי את השליטה על מה שיש בך וכווני זאת למטרות שבהן את יותר רוצה להשפיע בחיים האלו תמים

       

      יום קסום

       

       

        28/11/09 10:12:


      הילה

       

      קראתי, קמתי להכין לי קפה, הרהרתי בעוד המים בקומקום רותחים וחזרתי לענות לך.

       

      הפוסט מצוין. בעיקר בחלקו הראשון. אולי כי אני מתחברת יותר לכתיבה מהבטן וקצת פחות לכתיבה עיונית גרידא.

       

      עם זאת, חסר היה לי מונח חשוב בפוסט ( מאוד מאוד טרנדי ) - יכולת הכלה.

       

      אני מכירה הרבה אנשים שיש בהם רגישות ולא מעט שיש בהם רגישות יתר.

      הנקודה החשובה בעניין הזה לטעמי היא - שלא כל מי שיש בו רגישות יתר לסביבה - זה מהווה בעבורו מקור לסבל.

      יש מי שמכיל את כל העומס הזה בקלות יחסית.

       

      אני חושבת, שההתנהגות הנגזרת מכל אחד מהאנשים שיש בהם רגישות יתר נעוצה ביכולת ההכלה שלו. ככל שהיא קטנה יותר, מידת הסבל גדלה וככל שהיא גדולה יותר התגובה לסביבה תהיה בסופו של דבר פחות טובה.

       

      מתגובה שיש בה קוצר רוח, רוגז ועצבנות ועד התנהגות שיש בה ריחוק, קור ו ... רוע. מודע או שאיננו מודע.

       

      הרי בהתנהגות הזו מושגת הרחקה של האובייקט גורם הסבל.

       

      בינגו.

       

      * * *

       

      את בחברה טובה ולא קטנה בכלל.

      את הגבת באופן לא מודע וכנראה גם לחלוטין נורמלי.

      ובמודעות הזו שאת מפתחת היום, את הולכת בדיוק בדרך הנכונה לרכישת כלים שיעזרו לך להתמודד עם סיטואציות הדחק למיניהן מחד ולתגובות טובות יותר בעינייך ובעבור הסובבים אותך מאידך.

       

      * * *

       

      יש מקום לבקשת סליחה ממי שפגעת בו.

      תגובה מיטבית תהיה לשינוי אמיתי בגישה.

       

      בניגוד למה שנדמה, רוב האנשים רואים, מרגישים ומבינים ומעל הכל רוצים בשינוי שהוא לטובה, בוודאי מאדם יקר וקרוב.

       

      * * *

       

      : )

       

      רונית

       

       

       

        28/11/09 07:08:


      הילה יקרה, תודה על פוסט מרתק.

      כל נושא ה"רגישות יתר" מוכר לי מאד מקרוב

      וגם לי לקח שנים להבין שזה מרכיב חשוב

      במי שאני ובמי שגדלתי להיות.

      כגננת אני אומרת לך, שאפשר לעזור בוויסות

      ובאיזון המערכות הבסיסיות, אבל הכי חשוב בעיני,

      זה להביא את הילד למודעות, כי כך הוא לא חווה

      כשלון ותסכול מתמיד, אלא יודע לעזור לעצמו.

      הקישור שעשית בין רגישות יתר לקארמה של

      גלגולים קודמים מרתק ומפחיד אותי לחשוב מה הייתי

      בגילגול קודם, אם זה מה שעובר עלי בגילגול הזה....

      אני מעדיפה לחשוב שזה ענין נוירולוגי גופני

      שלא מודעים אליו מספיק במערכת החינוך...

      ומלבישים "סטיגמות" על ילד במקום לעזור לו.

      דרך אגב, "תת רגישות" זאת אותה הגברת

      בשינוי אדרת...

      הכל מתחיל מהגוף.....

      נשיקה

        27/11/09 22:41:

       

       

      הילה יקירתי....

      כל הפוסט נשמע כמו שילוב,או אם תרצי ,מילק שייק,של הפרעת קשב+הפרעת חרדה+הפרעת שינה...

      קיצר-כמוני...(:

      כתבת יפה בחלק הראשון על שמתאר את הזוויות של הרגישות יתר הזאת.

      רק מה..המסקנה שלנו שונה לחלוטין...וזה בסדר,כי אני בכל מקרה מכבד את שלך,ויכול רק להתייחס לתחושות האישיות שלי...

       

      אני לא מרגיש חיבור לגילגולים.

      לא מרגיש חיבור לאלוהים.

      לא מרגיש חיבור לזה שאת אומרת שהיית חרא של בן אדם באחד הגילגולים הקודמים שלך..

      אני לא מבין איך מגיעים למסקנות כל כך ספציפיות ומדוייקות ,ולא הבנתי על סמך מה הפסקנות,ומה גורם להאמין בזה?

      אני לא מנסה לשכנע או לשפוט אגב,רק שואל,כי אותי זה לא תופס, ומסקרן אותי איך הגעת לזה(:

      אולי הגילגולים,הם בעצם עוד סוג של אוטוסוגסטיה שמטרתה להצדיק את הסבל בעידן הנוכחי...?

      נראית לי קצת מוזרה השיטה הזאת...

      למה לא לקחת מהחומרים הרשיים הזמינים של החיים,למה ל"משוך" התנסויות מעבר לא ממש מוגדר ומזוהה,שגם אם את מאמינה בו,יש לו כל כך מעט קשר לחיי היומיום שלך?

      למה לא פשוט לקבל את רגישות היתר הזאת שבך, כחלק טוב ורע מאישיותך (שבא לידי ביטוי באופן שונה במקרים שונים עם אנשים שונים....),כמשהו טבעי, שלומדים לחיות איתו...שהוא גם מה ,שמן הסתם מייחד אותך ,והופך אותך למי שאת ,שאני מתרשם,שהיא אדם עמוק,רגיש(: ואיכותי?

       

      בושה ואשמה לדעתי,הן הסיפור האמיתי לדעתי,אצל כולנו.

      בכל מקרה,לך בטח אין מה להתבייש במי שאת...

       כמו שאני כותב תמיד...יש שני סוגי אנשים בעולם...

      שרוטים שרואים עליהם ושרוטים שיודעים להסתיר את זה...

      זה כל כך הרבה אנרגיה להוציא על הסתרה...איזה בזבוז זמן...כמה שאתה יותר חשוף,ככה אתה פחות פגיעה...

      זו האמת,אבל ייקח זמן עד שזה יתפוס,כי אין בזה אשליה,אין בזה אגו,אין בזה דמיונות שווא.זה מה שיש,אנחנו.כמו שאנחנו...(:

       

      פוסט מעורר מחשבה,אהבתי מאוד,גם אם הרגשתי אחרת,וזה כל היופי(:!

        27/11/09 21:55:

      את מדברת הרבה על תחושות אשמה.לחוש אשמה פרושו סבל,והסבל גוזל ממך אנרגיות שאילו יכולת

      לנתב אותן לאפיקים קונסטרוקטיביים,הייה נעלם הסבל והיית מצוי ברצף של הנאה.

      ה"קארמה"היא לא אירוע שמקורו בכוח עליון,וגם לא גזירה שהגורל גזר עליך.

       

      הקארמה היא פעולה שאתה בוחר בה,וההשלכות הן התוצאות שבאות בעקבות הפעולה שבחרת בה.

      יש מציאות שכלית שמקורה במוח- זו חווייה שיוצרת קארמה- יש פעולה ויש תוצאה.

      ויש מציאות ריגשית/חושית שמקורה בלב,נקרא לה: מציאות לבבית שבה אנו משקפים את המציאות כמות שהיא,

      את טבעה האמיתי כמו בריאת העולם.

      תחושות האשמה הם מקור הרע.על כן  צריך לעשות: וביערת הרע מקירבך!

      בעור חמץ! יש לפרק את הסבל לגורמיו,לסלק את ריגשות האשם והתיסכול,ולהימצא במצב של

      שיווי משקל נפשי-איזון.

      במציאות השיכלית יש קטבים מנוגדים: סבל והנאה,טוב ורע,יופי וכיעור.

      במציאות הלבבית אין ניגודים,ושם נמצא המפתח לשבור את מעגל הסבל שבו אנו נתונים.

      הסיסמא שאני מאמץ ברוח האופטימיות היא: ההנאה היא שיר של חרות-פרקתי את הסבל לגורמיו,וקיבלתי רצף של הנאה.

      חייצוק

       

       

       

       

        27/11/09 13:45:


      את יודעת... מעבר לתוכן שהבאת כאן,

      מעבר לכך שאני מסכימה יותר עם חלקים מסוימים

      ועם אחרים אולי פחות..

        

      אמיתיות שלך מאד ברורה.

      את מדברת ממציאות חייך.

      מהחוויות שלך.

         

      אז אולי עולם מושגים של "תורה" כזו או אחרת

      מסתדר עם החוויות האלו ומשקף אותן

      אבל את משתמשת בו לא מתוך אמונה ערטילאית

      וניסיון להלביש אותה על החיים

      אלא להיפך

      ביטוי "ממצאי החיים" שלך באמצעות הקונטקסט

      ועולם המושגים של אותה תורה.

          

      לפחות כך אני קוראת אותך.

         

      וזה בפני עצמו - עבורי,

      היא סיבה להמשיך לקרוא.

         

      אין חכם כבעל ניסיון.

      לכן מהקשבה לאנשים שמבטאים נאמנה

      את ניסיון חייהם, אפשר להוסיף חוכמה.

      שהרי בסופו של דבר, לכל אחד יש מקבץ חוויות מוגבל,

      אבל כמצרפים את ניסיון החוויות של עוד אחד ועוד אחת

      היריעה מתרחבת להפליא והתובנה נפתחת.

        

      יופי של כתיבה הילה.

      נהניתי.

        27/11/09 13:41:


      הילה יקרה....

      אהבתי את הפוסט שלך..

      לגבי שאלתך..

      אני מוצאת הגבלה כמו שאומרים שכאשר אדם בסטרס אז מחלת הסרטן יכולה לפרוץ אצלו...(אולי מחלות אחרות גם...גוף ונפש אחד הם...)

      אולי גם הקארמה קשורה באותה מידה לרגישות יתר?!

      אשוב עוד לעלעל בכתבה שלך.

      אהבתי את תשובתה של פורטה ננה.

      אני גם בנושא הזנ עשרות שנים והיום אני מאמינה שכל מה שקורה לי..

      אני מביאה על עצמי....

      המשיכי, בבקשה להעשיר אותנו בנושאים כאלה מעניינים.

      תודה ושבת שלום.

      *

        27/11/09 13:29:
      מאד מעניין מה שאת כותבת. מאד מהדהד עבורי עכשיו. אני מתחבטת בשאלות האלו, וגם שואלת את עצמי, במה אני מאמינה באמת, ואיפה הספק שלי. ומבין התורות הניו- אג'יות לבין הבודהיזם - מי צודק ? מי באמת  יודע? ובסופו של יום, הרי אנחנו בוחרים במה להאמין. ובזאת אנחנו מכתיבים את המציאות שלנו.... ודרך אגב, או לא, איזה מזל את, דגים או בתולה, או?
        27/11/09 12:48:


      נעים מאוד להכיר - דבי

      קראתי את דברייך לגבי המכניזם הקארמתי שאת טוענת לגביו.

      ראשית יש בהחלט הסבר ברור בנושא האיזון לצורך "חיסול חשבונות לא גמורים"

      אבל מי אמר שאחרי שנדע לאזן את עצמנו לא יהיה לנו טוב?

      המטרה היא כמובן לעשות את התיקונים שלנו, ולשלוח ניקוי קארמתי בכל הדורות ובכל הגלגולים.

        27/11/09 08:46:


      הילה יקרה,

      הכל ענין של גישה!

      יש היום גם בנושא הזה (של הקארמה) תיאוריות וגישות יותר מתקדמות...

      כמו למשל כאלה שטוענות שבזמן הזה בו נכנסת ומתעצמת האנרגיה החדשה...היקום חווה שינוי ענק בהרבה מובנים והנושא הזה של הקרמה מתאזן מעצמו...כלומר יש יישור קו! כך שלמעשה כל שאנו נדרשים עכשיו הוא לחיות כאן ועכשיו...ולתת את דעתנו רק על פעולות וגישות בעולם הזה...כך שמהרגע הזה חשוב להיות מודעים לבחירות שלנו ולדייק אותן.

      בנוגע לרגישות שלך...אני מבינה היטב על מה את מדברת...יש ספר נפלא שנקרא "אנרגיה חיובית" של ד"ר ג'ודית אורלוף שיכול ממש לסייע לך להבין את עצמך...ולעזור לך בהתנהלות היומיומית בניהול משק האנרגיה האישי שלך ובהגנה על מי שאת! לי הוא עזר מאד בהקשר הזה.

      תודה שהבאת את הנושא החשוב הזה.

      ושבת טובה!

      מיכל

        27/11/09 07:47:
      או, וכאן מגיע חלק ממש, ממש מעניין - השמעת, אי פעם, על "קואן-יין"?
        27/11/09 07:46:

      הילה יקרה,

       

      מרתק מה שכתבת

      בצורה כל כך אמיתית, משתפת ומעניינת.

      לדעתי, עם כישורים כמו שלך

      (ולא משנה מדוע ניתנו לך,

      או בחרת בהם כצידה לדרך)

      כדאי לך ללמוד להיות

      מ ת  ק  ש ר ת.

      ממילא את עושה זאת, כמובן,

      אך אפשר לחדד את היכולות

      הטמונות בך באופן טבעי.

      גם כדאי לך ללמוד הילינג כלשהו

      והגנות אנרגטיות.

      כשאת לוקחת את סבל החיות עליך,

      אינך מועילה להן.

      את פשוט מזדהה.

      אז אם את מרגישה בעל חי במצוקה,

      שלחי לו ריפוי.

      שלחי לו אור ואהבה

      ושרחרי ממך את המטענים הרגשיים.

      אם זה מתאים לתפיסתך ואפשרי.

       סיסמתי היא: "לא לבכות, לעשות"!

       

      בכל אופן, שוב תודה.

      שבת נעימה

      אור ואהבה,

      א י ל נ ה

      בוקר טוב

      יקירתי

      גם אני בורכתי ברגישות יתר...

      ועם השנים הצלחתי לחקור ולהבין

      את הנושא

      כשהאדם רוצה באמת להכיר את עצמו

      ולשחרר מעליו את...

      הוא שם על השולחן את ההיבטים הבונה וההורס  שלו...

      ומרשה לעצמו להרגיש להיפגע ולבהבין מאיפה זה בא..

      אני מאמינה שיש סיבה ותוצאה

      ולאו דווקה מהגילגול הזה....

      עם השנים הבנתי שיש הקלה:)

      לא כל הגילגולים לקוחים בחשבון

      בסיבוב הזה...

      רק  הגילגולים הרלוונטיים

      שמהם יש את זעקת הנשמה לתיקון

      מה שאמורים לתקן בזמן הזה!!

      הפתרון לרגישות יתר

      הוא התבוננות

      לצאת מעצמך ולהתבונן

      פחות להיות מעורבת

      ללמוד להבין להפנים

      לסלוח לעצמך קודם כל

      ולאחר מכן לאחרים

      על כל הרבדים........

      הילה יקירתי

      תודה לפוסט מעניין ומאלף*

      שבת נפלאה

      דבי:-)

       

        27/11/09 06:53:

      אני לא מבינה בבודהיזם,

      לא התעמקתי בזה.

      דרך חברים שמחוברים לזה,

      קיבלתי קצת ידע על הנושא,

      אבל, אני מרגישה שהבנתי משהו ממה שכתבת

      ויש כמה דברים שמצלצלים לי נכון,

      למשל ענין האיזון.

      גם אם נסתכל על מקרה קטן ביקום שלנו,

      נבין מיד שיש כאן ביטוי לחתירה לאיזון, להרמוניה.

      גם אם זה לא תמיד נראה כך.

      אני לא בטוחה שזה ההסבר האמיתי לרגישות היתר,

      אבל זה נותן חומר למחשבה.

      הסיבה שהפוסט שלך ריתק אותי מלכתחילה היתה

      רגישות היתר, שאני מזדהה איתך לגמרי לגביו.

      אני תמיד קראתי לעצמי הנסיכה והעדשה.

       

      מצד אחד לאחר קריאת דברייך,

      אני אומרת לעצמי איך אפשר באמת לדעת ו"להחליט"

      שאנחנו יודעם את הסיבות לדברים האלה,

      כי אי אפשר "להוכיח", מצד שני יש חשיבה הגיונית במה שהבאת כאן,

      מצד שלישי, למה צריך להוכיח כל דבר, לא מספיק לחוש אינטואיטיבית?

      מצד רביעי, יש מיליוני אנשים עם מיליוני אינטואיציות שונות לגבי אותו המקרה,

      אז מי צודק? מה נכון?

        27/11/09 04:58:

      הי הילה

      אני מכירה את מצב רגישות היתר טוב מאוד, אולי טוב מדי. 

      ואני מסכימה איתך שיש לה קשר לרגש אשמה, אם כי לא תמיד מדובר במעשים בהכרח רעים, לפעמים מדובר במעשים שהתוצאות שלהם לא היו ידועות. היום אני יודעת איזה כאב אני מנסה לתקן.

      אלא שלנשמה ולאדם כן בהחלט יש את הזכות לאושר בכל גלגול וגלגול. 

      הכוונה אינה סתם להנאה או לשמחה רגעית, אלא לשחרור של כל הקרמה, לשחרור של כל ההתקשרויות, וליכולת לחוש את האחדות והאהבה האין סופיים שיצרו אותנו מלכתחילה. 

      איני יודעת מה מידת ההבנה של תינוק, אך לנשמה יש הבנה גם אצל תינוק, וגם שם יש לה את הזכות למצוא דרך לחוש את האחדות הזו. 

      הזכות הזו היא לא רק של בני האדם, אלא של כל דבר שיש בו נשמה - אדם, חיה, צומח ודומם. 

      גם לאבן יש זכות להתעורר. 

      הסבל הקרמתי מראה לנו שעדיין לא התעוררנו. 

      הסבל הקרמתי, מכוון אותנו למקומות שלא חוו עדיין את האלוהי. 

      זו המתנה שקיבלנו על מנת להתעורר. 

       

      חיבוק גדול,

      שיהיה יום טוב (אצלי תכף הפסקת חשמל לכל היום)

      ענבל

        27/11/09 01:09:

      צטט: טוב טוב הגמד 2009-11-27 00:26:14

      מבינה שזה לא קל

      ומאוד מענין מה שכתבת -  והמון מקום למחשבה 

      (והיטבת כל כך לתאר)

       

       תודה!!!

      שמחה שבאת.

      :-)

        27/11/09 00:47:

      צטט: מרוה 2009-11-26 22:42:17

      אוי הילה, באת לי בזמן...

      מאוד מסכימה ומזדהה, בעיקר עם רגישות היתר שמתבטאת אצלי בפיברומיאלגיה,אבל לא רק,

      וגם בעניין השני, של איזונים. יש באמת בניו אייג' מגמה שלעיתים לוקה בפשטנות יתר, תחשוב טוב יהיה טוב, וזה נכון אבל לא מתאים לכל מצב. החיים מורכבים יותר, כפי שכתבת כל כך יפה ונכון.

      תודה.

       

      מרווה יקירה,

       

      שמחה שזה בא במקום ובזמן.

      מקווה שגם יביא תועלת.

       

      חיבוק ואהבה לך,

       

      הילה :-)

       

       

        27/11/09 00:46:

      צטט: trees 2009-11-26 22:13:29

      מעריכה את האומץ שבחשיפה

      ועוד יותר את האומץ להודות בפני עצמינו כי חטאנו ופשענו.

      מאמינה שכאשר כבר מגיעים לשלב הזה- אנחנו בדרך הנכונה :-) *

       

       תודה רבה!

       

      האמת היא שהחשיפה הזו לא קשה לי,

      כי אין הבדל גדול ביני לבינך או לבין כל אחד אחר מאיתנו.

       

      כולנו חווים קושי, כאב, תסכול, אכזבה, בדידות, וחוסר-הבנה,

      בצורות  דומות, גם אם הן נראות שונות על פני השטח.

       

      מה יש לי בעצם להסתיר?

      את הדרך המסוימת בה אני חווה את המעצורים שלי?

      את הכאבים שלי?

      בפועל הם לא שונים משל כולם.

      הערך-הלימודי שאנחנו יכולים להפיק זה מנסיונו של זה,

      הוא הדבר המשמעותי ביותר בעיני.

      הוא מה שיכול להביא תועלת.

       

      החשיפה שקשה לי, ואני גם עדיין לרוב נמנעת ממנה,

      היא של הדברים "הידועים" לי, שמעבר".

      את החומר הזה אני עדיין משאירה מוסתר...

       

      אז אני מרגישה מוחמאת היכן שלא מגיע לי...

       

      ושוב: הרבה תודה!

       

      הילה :-)

       

       

        27/11/09 00:36:

      צטט: רבקה72 2009-11-26 21:40:03

      אוי הילה, כמה התגעגעתי לפוסטים העוצמתיים שלךתמים

      אני תמיד מרגישה שהם חודרים לי לעצמות..

      והיה שווה לחכות!

      הזדהיתי עם כל נושא רגישות היתר,

      בייחוד עם מחיקת התניות קיימות ורכישת החדשות..מתחברת..

      למדתי והחכמתי מכל השאר,

      אודה ולא אבוש, יש בזה משהו מנחם.

      באופן אישי לא חוויתי את עצמי בגלגולים כאדם רע, להפך,

      חוץ מגלגול אחד כזה עם מלא קונפליקטים פנימיים ורגשות אשם..יתכן שזה המקור?!
      כשלעצמי לא הכרתי עד כה את שיטת הואפנו'..

      אני מוצאת דרכים אחרות שונות ויצירתיות ,ברוך השם, לבקש לעצמי סליחה,

      אני מודה לך מקרב לב על השיקוף הכנה והחודר כל שלך,

      וממתינה לבאים בתור..*

      רבקה.

       

       

       

       

      רבקה מתוקה,

       

      איזה תגובה מרגשת ומעתירה!

       

      שמחה לקרוא שיש ערך לפוסטים האלה,

      ושהם תורמים ומחברים אותך לעצמך.

       

      לגבי זה שיש בכך נחמה,

      זו היתה חלק מהמטרה בכתיבת הפוסט הזה בדיוק!

      לתת את הפרספקטיבה הנוספת, הרחבה, והמנחמת הזו.

      כי לעיתים מה שאנו זקוקים לו יותר מכל, הוא הבנה, ונחמה!

       

      באשר לגלגולים בהם "עשינו רע", לכולנו יש כאלה,

      בין אם נזכרנו בהם ובין אם לאו.

       

      את יכולה להיות בטוחה שכל אחד מאיתנו היה קורבן ומקרבן,

      ניצוד וצייד, תוקפן ומסכן, עשיר ואביון, וכן הלאה.

       

      אין אחד מתוכנו שכולו תלית שכולה תכלת, 

      ולכן בפועל, בסופו של יום,

      אין אחד מאיתנו שהוא טוב יותר מהאחר.

       

      כולנו היינו גם ככה וגם ככה.

       

      שום דבר אנושי, גרוטסקי ככל שיהיה,

      לא זר לאף אחד מאיתנו,

      וכל נסיון להגדיר אחד מאיתנו כ"מפלצת" השונה מאיתנו לגמרי,

      ה"זרה" לנו בהתנהגותה, הוא רק פועל-יוצא של

      שכחה-עצמית, ולא האמת.

       

      אלה הן החדשות הרעות והטובות גם יחד.

       

      ובאשר לדרך לבקש סליחה,

      כל דרך טובה לעשות זאת,

      כל עוד אתה עושה זאת מתוך הבנה שזה בראש וראשונה בינך לבינך,

      ושלא כמו בנצרות,

      שהפכה את זה למשהו שמישהו אחר (הכומר),

      עושה, לכאורה, אם נראה לו, עבורך.

      כלומר: אדם אחד מחליט עבור אחר אם הוא ראוי לסליחה ומחילה.

       

      כולנו תמיד ראויים לסליחה ומחילה.

      לפעמים קשה לנו להכיר בכך עמוק בפנים.

      מפתיע עד כמה.

       

      שולחת לך הרבה אהבה,

       

      הילה :-)

       

       

        27/11/09 00:26:

      מבינה שזה לא קל

      ומאוד מענין מה שכתבת -  והמון מקום למחשבה 

      (והיטבת כל כך לתאר)

        27/11/09 00:17:

      צטט: חנה ענת 2009-11-26 21:25:24

      היי הילה

      מעניין מאוד לקרוא את מה שכתבת

      בעניין הנשמה אני חושבת שלנשמה

      לא אכפת איך אנחנו נלמד את השיעורים

      שלנו האים זה יהיה בטוב או ברע

      לנשמה יש שיעורים להעביר אותנו

      וזה מה שהיא עושה אם זה יהיה בטוב

      או ברע זאת כבר הבחירה שלנו

      כמובן שישנם לפעמים דברים שהם

      כבר לא בשליטתנו הם כבר יצאו

      מההשפעה שלנו ואין לנו אלא לקבל

      אותם תודה על השיתוף הילה

      ערב נפלא שיהיה לכולנו

      ענת

       תודה רבה חנה,

       

      אני שמחה שזה עניין אותך.

       

      לגבי ה"שיעורים"  שהנשמה "מעבירה" אותנו,

      אני לא יודעת.

      תפיסתי קצת שונה.

      להבנתי, אין לנשמה  צורך להעביר אותנו שיעורים.

      יש לנו "החלטות", או בחירות מסוימות שבחרנו,

      ומתוכן נובעים כל מיני תהליכים והשלכות,

      שנראים כמו "שעורים" שאנו עוברים בחיים האלו.

      אבל זה פועל-יוצא של בחירות-מהותיות מסוימות,

      והקושי שלנו לפעמים להוציא את זה אל הפועל,

      לא מטרה בפני עצמה.

      העובדה היא שלרוב הדרך אל עצמנו מתארכת מאד,

      ומורכבת מהרבה סיבובי-ספירלה,

      אבל זה טבעה של הדרך שלנו,

      כי אנחנו "יודעים" כל כך מעט על ה"חוקים" הפועלים עלינו באמת,

      ומה הם ה"כלים" שיכולים לעזור לנו, ומה רק מבלבל אותנו,

      ומשאיר אותנו כסומים באפילה...

      למשל, כל דבר שלוקח מאיתנו את הכוח ונותן אותה לאחר,

      "חכם" יותר, או "יודע" יותר מאיתנו...

      כמה מהר אנחנו לפעמים עושים זאת, בהיסח הדעת, רק כדי לנוח קצת,

      מהאחריות הכבדה ואינסופית הזו, שהיא אנחנו-עצמנו.

       

      ערב נפלא גם לך,

       

      הילה :-)

       

       

       

        27/11/09 00:05:

      צטט: doubiar 2009-11-26 21:25:12

       

       

       

       

      הפתיח והרקע נשמעים מוכרים
      והגישה ניראת מעניינת עוד יותר

       תודה רבה!

      מקווה שהאיר משהו.

       

      הילה :-)

       

        27/11/09 00:04:

      צטט: דרך הרייקי 2009-11-26 21:07:21

      הילה יקרה

      הייתי זקוקה לפוסט הזה שלך

      כאויר לנשימה!

      הנושא של רגישת יתר מלווה אותי מאז ומתמיד

      חשבתי שזה משהו גנטי

      המינוס הוא לחוש כאבים מכל סוג

      ברמות שאחר לא יבין

      הפלוס הוא לזהות אנשים ברמה המיידית

      ולקלוט במהירות האור אם פיהם וליבם שווים

      או לחילופין מתי הם משנים עורם.

      בתור מטפלת אני רואה בכך מתנה

      אני חשה על גופי - פיזית היכן נמצאת החסימה

      וממקדת לשם את האנרגיה.

      זה יתרון עצום,

      אך עם יד הלב

      הייתי רוצה להיות פחות רגישה וכמובן פחות פגיעה,

      וכעת עם ההסבר המדהים הזה שלך

      הדברים קבלו עבורי משמעות לגמרי אחרת.

      אני הולכת לעשות "שיעורי בית" .

      תודה ענקית לך !!!

      אוהבת אותך

      *

      נויה

       

       

       תודה רבה, נויה יקירה!

       

      מאד שימחת אותי בתגובה הנפלאה שלך.

      כי אם זה הביא תועלת,

      הרי זה בעל ערך אמיתי, ולא סתם "מרבה להג"...

      ודרך אגב, זה לא סותר את זה שזה גם יכול להיות גנטי.

      (ראי את התגובה שכתבתי למיכל, תגובה אחת למעלה...)

       

      הרבה אהבה גם לך!!!

      הילה

        27/11/09 00:02:

      צטט: דרך הרייקי 2009-11-26 21:07:21

      הילה יקרה

      הייתי זקוקה לפוסט הזה שלך

      כאויר לנשימה!

      הנושא של רגישת יתר מלווה אותי מאז ומתמיד

      חשבתי שזה משהו גנטי

      המינוס הוא לחוש כאבים מכל סוג

      ברמות שאחר לא יבין

      הפלוס הוא לזהות אנשים ברמה המיידית

      ולקלוט במהירות האור אם פיהם וליבם שווים

      או לחילופין מתי הם משנים עורם.

      בתור מטפלת אני רואה בכך מתנה

      אני חשה על גופי - פיזית היכן נמצאת החסימה

      וממקדת לשם את האנרגיה.

      זה יתרון עצום,

      אך עם יד הלב

      הייתי רוצה להיות פחות רגישה וכמובן פחות פגיעה,

      וכעת עם ההסבר המדהים הזה שלך

      הדברים קבלו עבורי משמעות לגמרי אחרת.

      אני הולכת לעשות "שיעורי בית" .

      תודה ענקית לך !!!

      אוהבת אותך

      *

      נויה

       

       

       תודה רבה, נויה יקירה!

       

      מאד שימחת אותי בתגובה הנפלאה שלך.

      כי אם זה הביא תועלת,

      הרי זה בעל ערך אמיתי, ולא סתם "מרבה להג"...

       

      הרבה אהבה גם לך!!!

      הילה

        26/11/09 23:58:

      צטט: מ*כל 2009-11-26 21:02:56

      הילה

      מאוד מרתק הפוסט הזה

      דרך מעניינת להסתכל על הדברים.

       

      אני גם בקבוצת רגישי היתר (כילדה לא יכולתי לסבול מגע בגד עלי, וכמובן רעשים, מצוקות של חיות.. כל הגשאפט)

      אלא שאני, בגלל נטייתי הפסיכולוגיסטית-ביולוגית, מקשרת את זה לנטיות חרדתיות (שמקורן יכול להיות ביולוגי או מחלב אם (אמא חרדתית במיוחד)), שלא ידעו להכיל אותן או לאזן אותן בגיל רך (בגלגול הזה).

       

      ובטח יש עוד הסברים.

       

      ברכה על ראשך :-)

       

       תודה מיכל.

      באמת שמחה שמצאת את זה מעניין.

      גם אני מכירה את הגישה הפסיכולוגית-ביולוגית,

      וסבורה שיש לדברים האלה השפעה רבה מצד עצמם.

      זה לא סותר.

      בעיני, אלה הם פשוט רובדים שונים המתקיימים בו זמנית.

      האחד מקדים את השני (הקארמה בין השאר, תורמת לבחירה

      הנשמתית שלנו את הורינו הספציפיים),

      והם, מצידם, בהמשך, תורמים את חלקם להגשמת מטרת-הקארמה.

      (תודה רבה באמת...)

      ההבנה של נושא ההשפעה של הקארמה לא חוסכת מאיתנו את הצורך לעבוד

      על ההיבטים הפסיכולוגיים של עצמנו, בכלל.

      האמת, היא לא "חוסכת" כלום מאיתנו, מלבד קצת בלבול אולי.

      ואני מוצאת שזה המון.

      כי כשאני מבינה, אני "חזקה" יותר ביכולת שלי לתמוך בעצמי,

      להכיל את הדרך שלי במלואה,

      ומתוך כך להתקדם לעבר החופש-הפנימי המלא, האמיתי.

       

      נשיקות יקירה,

       

      הילה :-)

       

        26/11/09 23:51:

      צטט: רונה~ 2009-11-26 20:57:35

      הילה

      הזדהתי עם החלק הראשון ועם תופעת רגישות היתר המוכרת לי היטב ממני ומשני ילדי.

      לא מסכימה לחלק השני, אין בך/בנו שום דבר מקולקל, כל מה שקרה בעבר אינו רלוונטי ואינו מקדם לשום מקום.

      רגישות יתר אינה עונש היא מתנה, לא חושבת שעניין האשמה מקדם לאן שהוא , אני יודעת שטיפול/עבודה דרך הגוף מאוד יכולים לאזן כמו כן ההתמקדות בהווה. במקביל כדאי לא להזדהות יותר מידי עם הרגישות הזאת.

      אני חושבת שאנחנו כאן כדי להכיר את עצמנו טוב יותר ולגלות את העוצמות שבנו ולא כדי לשלם על דברים שעשינו פעם.

       

      רונה יקירה,

       

      תודה רבה על תגובתך.

      אני לא חושבת שיש בנו משהו מקולקל, כלל.

      להיפך.

       

      גם אותן התנסויות קשות שחווינו כולנו בחלק מה"גלגולים" שלנו,

      גם אם עשינו דברים "רעים" או מזיקים,

      בכוונה או בתמימות,

      הם בעלי ערך ומקום בתהליך היצירה האינסופי של הבריאה.

      וכפי שציינתי בפוסט,

      להבדיל מנקודת-המבט הצרה שלנו, 

      להיבט הנשמתי הרחב שלנו,

      כל התנסות היא התנסות בעלת ערך, וחיונית.

      גם אם היא "לא טובה".

      אבל אין זה אומר שאין לנו צורך "להתאזן" באיזשהו אופן עם המעשים האלו.

      כמו במעגל חשמלי, הפלוס זקוק למינוס, והמינוס לפלוס,

      כדי להמשיך להזרים הלאה את האנרגיה.

      כאמור, זה לא עניין "מוסרי" או פילוסופי.

      זה פשוט חוק מאזנים.

      לא אישי. לא מעניש. לא מגיע "מלמעלה".

      בינינו לבין עצמנו, נטו.

      ולהבנתי, מה שהיה בעבר "נחשב",

      כי הוא בעל השלכות על ה"כאן ועכשיו",

      אם הופכים מודעים לזה.

      לא חייבים, יש מספיק עם מה לעבוד גם ככה.

      אבל אם יוצא:

      יש שם הרבה חומר מאד מעניין ורלוונטי.

       

      אני מסכימה איתך לגמרי שהאשמה לא מקדמת אותנו.

      להיפך.

       

      זה אחד המעצורים החזקים ביותר, והקשים ביותר לעקיפה.

      לכן הצורך להתמודד איתה גדול וחשוב,

      ואילו רובנו נוטים דווקא להתעלם ממנה,

      או להדחיק אותה.

       

      גם אני מוצאת שעבודה עם, ודרך הגוף מאד עוזרת.

      היא עוזרת גם להגדיל את הכלי הזה שהוא אנחנו,

      כדי שנוכל להכיל את כל השפע הזה של רגשות,

      תחושות, רגישות, הבנות, "מידע".

       

      ובאידיאל, כפי שכתבת, אנחנו פה כדי לגלות-מחדש,

      או: להזכר, בעוצמות שלנו ולבטא אותן.

      אבל בפועל רובנו, רוב הזמן עסוקים בלפחד מהן ולהסתיר אותן.

       

      ולכן כל כך חשוב בעיני שנדע עם מה ולמה אנחנו מתמודדים.

      כדי שנוכל להמשיך משם הלאה אל עבר העוצמה והיכולת האישית,

      כדי "לתרום" לעולם סביבנו.

      אבל ממקום אמיתי,

      לא מהאגו, לא מהצורך לברוח מהקשיים של עצמנו,

      ולא מתוך העמדת-פנים שאני במקום שאני עדיין לא נמצא בו בפועל.

       

      :-)

       

      תודה!

       

      הילה

       

        26/11/09 23:23:

      צטט: מאיה מיס 2009-11-26 20:48:29


      אמרת יפה.

       תודה, יפתי!

       

        26/11/09 23:23:

      צטט: יפעת בן דרור 2009-11-26 20:37:31


      מרתק, ומעמיק. תודה!!!

       

       תודה מותק!

      שמחה לראות אותך!

        26/11/09 23:22:

      צטט: נעימות 2009-11-26 20:31:50

      הילה  יקרה  מאוד!!!!

      מבקשת  סליחה  שביום  הולדתך

      לא  ברכתי  אותך

      אז  אני  מבקשת 

      סליחה

      תמיד  מתחברת  לתגובות  שלך

      ולמה  שאת  כותבת 

      ואת  יודעת  שאני  אוהבת  אותך 

      שבת  מבורכת נעימה    מדבורה 

       מתוקה,

      את מצחיקה!

      קודם כל, אני יודעת!

      ב. את יודעת שלא לסוג כזה של סליחה או עוון התכוונתי...

      בינינו אין שום בעיה.

      :-)

      אוהבת אותך, יקירה מופלאה,

      הילה :-)

       

        26/11/09 23:20:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2009-11-26 20:31:18

      מהיכרות אישית עם קרובי משפחה ה"סובלים" מרגישות יתר, אני חש שלעיתים קרובות מאד התופעה הזאת היא יתרון.

       

       כן, יש לתופעה גם יתרונות רבים.

       

      בוודאי ובוודאי כתכונה המאפשרת הבנה עמוקה ומיידית,

      זיהוי מדויק של מצבים,

      במתן סיוע לאחרים,  וכן הלאה.

      התמקדתי רק בבעיות הנובעות ממנה כי ברוב הזמן,

      בעיקר עד שלומדים להכיל את הכל,

      ההרגשה היא של עומס רגשי ותחושתי רב,

      לפעמים של הצפה.

       

      תודה!

       

      הילה

        26/11/09 23:15:

      צטט: leemee 2009-11-26 20:29:04

      אנחנו מקלפים שכבות בצל מעלינו וזה מדהים איך אנחנו מגיעים לאמת שלנו שוב ושוב.

       

      כתיבה עמוקה, יקירתי, ותודה על השיתוף.

       תודה יקירה!

       

      שוב ושוב,

      והדרך עדיין ארוכה...

      ומצד שני גם אין לאן ללכת, אהה?

       

      :-)

       

        26/11/09 23:14:

      צטט: perach1 2009-11-26 20:27:34


      תודה על הפוסט המאוד מעניין..

       

      התחברתי לכל משפט..

       

      (:   סופ"ש נעים

       

      וכמובן

       

      ס ל י ח ה ..

       

       מאד שמחה שהתחברת.

      אם כך, היה לזה ערך.

      תודה!

       

      הילה :-)

       

        26/11/09 23:13:

      צטט: forte nina 2009-11-26 20:16:22


      היי הילה

      אני מזדהה עם ההסבר של הנשמה

      אך פחות עם המסקנות

      יש בי היום הרבה פחות החלטיות לגבי

      ההבנה.

      למרות עיסוקי בתחום הרוח כ 36 שנים

      ובשנות ה-70 המאוחרות

      הייתי מחוברת מאוד לנושא הקארמה

      והנושא של האיזונים.

      היום אני יותר מרגישה ופחות חושבת

      וזה יושב אצלי מצויין.

      אני פחות מאמינה בעניין העונש

      והצורך לבקש סליחה.

      זה נשמע לי יותר מדי נוצרי

      ובנשמה שלי כנראה אני מאוד יהודיה.

      אבל כל דבר שמביא מישהו

      לנקודת איזונים,זה מבורך.

      גם בזמן חוליי ,הרגש הכי עבד

      תרם לי. כמובן שדמיון מודרך

      מבלי שהודרכתי, עזר לי מאוד.

      עדיין זרמתי יותר עם רגש ופחות עם מחשבה.

      היום אני מבינה את  הטנטרה [שקראתי ב1978]

      בצורה הכי טובה כשהוא התנגד למחשבות.

      היום זה ברור לי יותר.

      תודה על הפוסט מעורר הרגש הזה

       

      פנינה יקירתי,

       

      קודם כל תודה על התגובה המעניינת.

      כתבת:

       "אני פחות מאמינה בעניין העונש

        והצורך לבקש סליחה.

        זה נשמע לי יותר מדי נוצרי"

       

      ומאד הזדהיתי עם האמירה הזו.

      גם אני לא תופסת את נושא הסליחה  בהיבט הנוצרי שלה

      כרלוונטית לדרך הרוחנית האמיתית.

      היא דתית בעיני, ויש הבדל מהותי,

      אולי אפילו הייתי אומרת שהם הפכים בהיבטים מסוימים,

      הרוח והדת.

       

      אני גם לא מדברת פה על סליחה שמבקשים מאיזה כוח עליון.

      אני מדברת על הצורך הפנימי, העמוק, והאינטימי,

      בינינו לבין עצמנו, או במילים אחרות:

      בין חלקים שונים של ה"עצמנו הרחב", ליישב בין סתירות פנימיות,

      של מעשים שונים שיצא לנו לעשות, ושלא עולים בקנה אחד עם

      התפיסה הבסיסית של מה מרגיש לנו טוב, ומה רע.

       

      ולא מדובר פה על פילוסופיה מוסרית כלשהי.

       

      זה הכל ברמת הפרקטיקה,

      ה"כאן ועכשיו",

      וגם, כפי שאת קראת לזה:

      הרגש, ולא המחשבה.

       

      מה שכן, לרגש האשמה המאד בסיסי הזה יש מסכות

      ואמצעי הסוואה רבים, מסתבר.

      כי תאמיני לי שרק עכשיו הגעתי אל העומקים האלו שלו,

      ואני עובדת על קילוף הבצל באופן מאד מודע ואינטנסיבי

      כבר יותר מ-20 שנה.

      אז אולי אני קצת מפגרת או איטית,

      אבל להבנתי-תחושתי, ואחרי הרבה שנים של קרבה מחד,

      והסתייגות מאידך - אני מרגישה שנושא הקארמה

      (שהיא אינה שוות-ערך לעונש, דרך אגב), 

      מובן לי באופן המכני-אישי שלו דרך דוגמא שהיא מאד ברורה.

       

      ולא, אני לא חושבת שכל מחלה היא ענייין קארמתי.

      ממש לא.

      להיפך.

      רוב המחלות, או "הקשיים" דווקא לגמרי מחוברים

      ל"כאן ועכשיו" המעשיים יותר.

      אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.

       

      כל טוב,

      יקירה,

      והרבה הרבה בריאות!!!

       

      הילה :-)

       

       

        26/11/09 22:42:

      אוי הילה, באת לי בזמן...

      מאוד מסכימה ומזדהה, בעיקר עם רגישות היתר שמתבטאת אצלי בפיברומיאלגיה,אבל לא רק,

      וגם בעניין השני, של איזונים. יש באמת בניו אייג' מגמה שלעיתים לוקה בפשטנות יתר, תחשוב טוב יהיה טוב, וזה נכון אבל לא מתאים לכל מצב. החיים מורכבים יותר, כפי שכתבת כל כך יפה ונכון.

      תודה.

        26/11/09 22:13:

      מעריכה את האומץ שבחשיפה

      ועוד יותר את האומץ להודות בפני עצמינו כי חטאנו ופשענו.

      מאמינה שכאשר כבר מגיעים לשלב הזה- אנחנו בדרך הנכונה :-) *

        26/11/09 21:40:

      אוי הילה, כמה התגעגעתי לפוסטים העוצמתיים שלךתמים

      אני תמיד מרגישה שהם חודרים לי לעצמות..

      והיה שווה לחכות!

      הזדהיתי עם כל נושא רגישות היתר,

      בייחוד עם מחיקת התניות קיימות ורכישת החדשות..מתחברת..

      למדתי והחכמתי מכל השאר,

      אודה ולא אבוש, יש בזה משהו מנחם.

      באופן אישי לא חוויתי את עצמי בגלגולים כאדם רע, להפך,

      חוץ מגלגול אחד כזה עם מלא קונפליקטים פנימיים ורגשות אשם..יתכן שזה המקור?!
      כשלעצמי לא הכרתי עד כה את שיטת הואפנו'..

      אני מוצאת דרכים אחרות שונות ויצירתיות ,ברוך השם, לבקש לעצמי סליחה,

      אני מודה לך מקרב לב על השיקוף הכנה והחודר כל שלך,

      וממתינה לבאים בתור..*

      רבקה.

       

       

        26/11/09 21:26:


       

        26/11/09 21:25:

      היי הילה

      מעניין מאוד לקרוא את מה שכתבת

      בעניין הנשמה אני חושבת שלנשמה

      לא אכפת איך אנחנו נלמד את השיעורים

      שלנו האים זה יהיה בטוב או ברע

      לנשמה יש שיעורים להעביר אותנו

      וזה מה שהיא עושה אם זה יהיה בטוב

      או ברע זאת כבר הבחירה שלנו

      כמובן שישנם לפעמים דברים שהם

      כבר לא בשליטתנו הם כבר יצאו

      מההשפעה שלנו ואין לנו אלא לקבל

      אותם תודה על השיתוף הילה

      ערב נפלא שיהיה לכולנו

      ענת

        26/11/09 21:25:

       

       

       

       

      הפתיח והרקע נשמעים מוכרים
      והגישה ניראת מעניינת עוד יותר

        26/11/09 21:15:

        26/11/09 21:07:

      הילה יקרה

      הייתי זקוקה לפוסט הזה שלך

      כאויר לנשימה!

      הנושא של רגישת יתר מלווה אותי מאז ומתמיד

      חשבתי שזה משהו גנטי

      המינוס הוא לחוש כאבים מכל סוג

      ברמות שאחר לא יבין

      הפלוס הוא לזהות אנשים ברמה המיידית

      ולקלוט במהירות האור אם פיהם וליבם שווים

      או לחילופין מתי הם משנים עורם.

      בתור מטפלת אני רואה בכך מתנה

      אני חשה על גופי - פיזית היכן נמצאת החסימה

      וממקדת לשם את האנרגיה.

      זה יתרון עצום,

      אך עם יד הלב

      הייתי רוצה להיות פחות רגישה וכמובן פחות פגיעה,

      וכעת עם ההסבר המדהים הזה שלך

      הדברים קבלו עבורי משמעות לגמרי אחרת.

      אני הולכת לעשות "שיעורי בית" .

      תודה ענקית לך !!!

      אוהבת אותך

      *

      נויה

       

        26/11/09 21:02:

      הילה

      מאוד מרתק הפוסט הזה

      דרך מעניינת להסתכל על הדברים.

       

      אני גם בקבוצת רגישי היתר (כילדה לא יכולתי לסבול מגע בגד עלי, וכמובן רעשים, מצוקות של חיות.. כל הגשאפט)

      אלא שאני, בגלל נטייתי הפסיכולוגיסטית-ביולוגית, מקשרת את זה לנטיות חרדתיות (שמקורן יכול להיות ביולוגי או מחלב אם (אמא חרדתית במיוחד)), שלא ידעו להכיל אותן או לאזן אותן בגיל רך (בגלגול הזה).

       

      ובטח יש עוד הסברים.

       

      ברכה על ראשך :-)

        26/11/09 20:57:

      הילה

      הזדהתי עם החלק הראשון ועם תופעת רגישות היתר המוכרת לי היטב ממני ומשני ילדי.

      לא מסכימה לחלק השני, אין בך/בנו שום דבר מקולקל, כל מה שקרה בעבר אינו רלוונטי ואינו מקדם לשום מקום.

      רגישות יתר אינה עונש היא מתנה, לא חושבת שעניין האשמה מקדם לאן שהוא , אני יודעת שטיפול/עבודה דרך הגוף מאוד יכולים לאזן כמו כן ההתמקדות בהווה. במקביל כדאי לא להזדהות יותר מידי עם הרגישות הזאת.

      אני חושבת שאנחנו כאן כדי להכיר את עצמנו טוב יותר ולגלות את העוצמות שבנו ולא כדי לשלם על דברים שעשינו פעם.

        26/11/09 20:48:

      אמרת יפה.
        26/11/09 20:45:

      Image and video hosting by TinyPic
        26/11/09 20:37:

      מרתק, ומעמיק. תודה!!!
        26/11/09 20:31:

      הילה  יקרה  מאוד!!!!

      מבקשת  סליחה  שביום  הולדתך

      לא  ברכתי  אותך

      אז  אני  מבקשת 

      סליחה

      תמיד  מתחברת  לתגובות  שלך

      ולמה  שאת  כותבת 

      ואת  יודעת  שאני  אוהבת  אותך 

      שבת  מבורכת נעימה    מדבורה 

        26/11/09 20:31:
      מהיכרות אישית עם קרובי משפחה ה"סובלים" מרגישות יתר, אני חש שלעיתים קרובות מאד התופעה הזאת היא יתרון.
        26/11/09 20:29:

      אנחנו מקלפים שכבות בצל מעלינו וזה מדהים איך אנחנו מגיעים לאמת שלנו שוב ושוב.

       

      כתיבה עמוקה, יקירתי, ותודה על השיתוף.

        26/11/09 20:27:


      תודה על הפוסט המאוד מעניין..

       

      התחברתי לכל משפט..

       

      (:   סופ"ש נעים

       

      וכמובן

       

      ס ל י ח ה ..

       

        26/11/09 20:16:


      היי הילה

      אני מזדהה עם ההסבר של הנשמה

      אך פחות עם המסקנות

      יש בי היום הרבה פחות החלטיות לגבי

      ההבנה.

      למרות עיסוקי בתחום הרוח כ 36 שנים

      ובשנות ה-70 המאוחרות

      הייתי מחוברת מאוד לנושא הקארמה

      והנושא של האיזונים.

      היום אני יותר מרגישה ופחות חושבת

      וזה יושב אצלי מצויין.

      אני פחות מאמינה בעניין העונש

      והצורך לבקש סליחה.

      זה נשמע לי יותר מדי נוצרי

      ובנשמה שלי כנראה אני מאוד יהודיה.

      אבל כל דבר שמביא מישהו

      לנקודת איזונים,זה מבורך.

      גם בזמן חוליי ,הרגש הכי עבד

      תרם לי. כמובן שדמיון מודרך

      מבלי שהודרכתי, עזר לי מאוד.

      עדיין זרמתי יותר עם רגש ופחות עם מחשבה.

      היום אני מבינה את  הטנטרה [שקראתי ב1978]

      בצורה הכי טובה כשהוא התנגד למחשבות.

      היום זה ברור לי יותר.

      תודה על הפוסט מעורר הרגש הזה

        26/11/09 19:47:

      תודה מתוקה,

      תגידי לי מה את חושבת כשתגמרי לקרוא...

      :-)

        26/11/09 19:46:

      היי הילה

       

      בינתיים קראתי רק את ההתחלה ומאד הזדהיתי עם הכתוב , גם אני כזו.

       

      אז קיבלת כבר כוכב.

       

      כעת אמשיך לקרא.

       

      אני