"אך פעם, מאוחר בערב, מול רעם הסכין ביד חמסן הסתכל בי זמן זר ערום מבעד לזכוכית בהירה עד לשגעון, על להב מתהפך ניצב קופא." מתוך שיר של גבריאל פרייל
פ ח ד
יש להלחם באלימות בחברה נגד נשים ילדים זקנים זרים בעקבות הפוסט של ענתי שהאירה את הבעיה הקשה גם אני מגיבה בלא לאלימות באלה המילים-
לא לשכוח את זו שבקושי נמלטה על נפשה עם צרור זכרונות מרים וחבילה מחותלת ממקום שהחושך לא התיר לנפשה לינוק מעט אור
ימיה עוברים בהזיה לבנה ושורפת גופה דרוך כחיה עיניה לא ממישה מעוללה
ואיך בכל ערב לפני בואו לאור מנורה חיוור ביד רועדת היתה מציירת פרח סביב כל כתם סגול היוצא מגבעול הצלקת.
זה התחבר על הדף כשברקע דון מקלין שר על מר גורלו של ואן גוך, ואלטון גון על נורמה גיין, ולהקת ציפור נדירה שרה סימפטי ואח"כ עיני נתפסו בציור של א. מונק הצעקה וזו הכותרת לפוסט זה. סוף שבוע נעים לכל קוראי ותודה מיוחד לענתי ,אפרת שהעניקו לי מתנות מוסיקה לפוסט שלי במזל קשת.
|