בחור כארז.....ארז גרשטיין האיש והאגדה
תמצית געגוע כשם הספר כך חש כלפי מלח הארץ, האיש הלוחם, הגיבור שהקריב את חייו למען המדינה, ארז גרשטיין זה האיש.
28.2.1999 י"ב באדר התשנ"ט נהרג ארז בעת שפיקד על כוחות צה"ל בדרום לבנון ממטען שהונח ע"י החיזבללה.
בזה הרגע סיימתי לקרוא את הספר תמצית געגוע מאת אהוד ערן שבא להנציח את זכרו ואת פועלו של האיש האמיץ וגיבור ישראל. נפלה בחלקי הזכות הגדולה לפעול יחד עם ארז בכמה מהמבצעים ובפעילות מבצעית בדרום לבנון. איש מיוחד, נעים הליכות, אמיץ בצורה בלתי רגילה, פיקח, חכם, מיוחד ושונה היה האיש בנוף הצבאי שבו גדלנו. תמיד היה במקום הנכון ובזמן הנכון, תמיד דאג והנחה בדרכו המיוחדת את פקודיו כיצד לפעול במלחמה ההיא כשהיינו בלבנון ועד לנסיגה בשנת 2000.
מאוד נוגע ללב סיפור חייו של ארז. קיבוצניק של אותם הימים שעשה הכול בכדיי להצליח ולהתקדם בצבא וזאת בניגוד גמור לתפיסתו האזרחית. כאיש צבא פעל ארז באין ספור מבצעים מיוחדים שהצילו את חייהם של חיילים ואזרחים רבים ועל כך אנו חבים לו תודה ענקית.
ארז החל דרכו בשייטת הימית אך מהר מאוד מצא עצמו לוחם בחטיבה הוותיקה בצה"ל, חטיבת גולני. החל כלוחם בסיירת ועבר את כל שרשרת הפיקוד עד למפקד הסיירת, מג"ד ומפקד חטיבת גולני. אין ספור סיפורים הרואיים מספרים על האיש אך הם כאין וכאפס לעומת הסיפורים האמיתיים, אומץ הלב וקור הרוח של ארז בכול שנות פעילותו בלבנון. את רוב שרות הצבאי עשה ארז בלבנון באין ספור תפקידים כלוחם וכמפקד ועד שמצא את מותו כמפקד כוחות צה"ל בלבנון ממטען צד קטלני במיוחד שהונח בצידי הדרך. כמה מפגשים זכיתי לחוות במחיצת ארז. בשרות מבצעי בלבנון, במבצעים, בפעילות קו על גבול הלבנון ולבסוף במותו.
כשקראתי את הספר, זכרוני חזר לאחור לאותו יום רע ונמהר שבו מת ארז. שיירת רכבים שנעה בלבנון ועלתה על מטען, כך קיבלתי בקשר באותו הזמן שאף אני נעתי בשיירה לא הרחק מן המקום שבו אירע המקרה לכיוון אחד המוצבים בלבנון. מייד עצרתי את השיירה, בררתי פרטים נוספים על מיקומה המדויק של השיירה והאם ידוע על נפגעים. פיצלתי אותה כך שהרכבים שלא היו רלוונטיים נעו בפיקוד זוטר יותר לעבר המוצב הקרוב ואני בהרכב שלושה רכבים נעתי במהירות לעבר הנקודה שבה אירע האירוע.
חמש דקות ואני שם. הרבה אש ועשן מיתמר למרחקים. עצרתי את הרכבים כמאה מטר מהזירה ופתחתי בריצה לעבר הנקודה שבה היה מוטל הרכב של ארז. לא ידעתי כמובן מי היה בשיירה ומה היה הרכבה. הגעתי לעבר קבוצת חיילים שניסו לכבות את הדליקה ברכב ותחקרתי לגבי האירוע. מייד הבנתי כי ארז המפקד נמצא בתוך הרכב ואיתו נמצאים נהגו אבו ריש, קשרו וכתב קול ישראל אילן רואה. מהמבט ברכב הבנתי מייד כי כל יושבי הרכב נהרגו והמחזה היה לא נעים כלל למראה ( אחסוך את תיאור הרכב והזירה בשל הדברים הקשים שראיתי). כוחות צה"ל וצד"ל רבים זרמו לאזור, כבאית, אמבולנסים ולאחר דקות ארוכות השריפה ברכב כובתה והתחלנו בחילוץ ההרוגים מהרכב ומסביבתו. ניגשתי לאזור הכביש והפעלתי את כוחות ההנדסה שיבצעו סריקות בצידי הדרך להסיר ספק של המצאות מטענים נוספים בזירה ומהר מאוד התגלתה זירת מטענים נוספת ממש קרובה שהונחה לכוחות חילוץ ושלא התפוצצה למזלנו.
לאחר כשעה וחצי, פונו החללים לאמבולנס שיצא איתנו בשיירה עצובה, עצובה מאוד לכיוון הארץ. תוך כידיי החילוץ, חקוק בזיכרוני עד היום שיחה שערכתי עם מח"ט שמואל זכאי שהיה מח"ט בגזרה שהגיעה לחלץ.זכאי שהיה חברו הקרוב של ארז עמד ובהה במתרחש ולא האמין למראה המחזה ומשפט שיצא מפיו חקוק בזיכרוני היטב :
"אלוהים לוקח רק את הטובים" וכך באמת היה ארז בין טובי בניה של הארץ הזו, מלח הארץ אמיתי.
קריאת הספר החזירה אותי עשר שנים אחורה לאותו יום ארור ונמהר שבו נקטף ארז ורציתי לשתף אתכם במקרה מצער וספר מיוחד זה,יהי זכרו ברוך.
|