החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט השלושה-עשה: הארגון הגדול - עבודה מתוך שינה.
יום שלישי בבוקר, בעבודה, העייפות אדירה ואני מול המחשב - עושה מיילים וכמעט נרדם.
העייפות עצומה, אי אפשר לברוח ממנה. חדר ליד יש מיטה ואני חושב: לו רק היה לי האומץ ללכת לשם ולישון רק שעה, מספיק חצי שעה. אבל, בארגון הגדול זה לא מקובל! שעות עבודה זה שעות עבודה. וכל מי שרואה צריך שיהיה ברור לו - אני בעבודה.
מתחילה ישיבה, 15 אנשים. בראש הדיון אדם חשוב, שעושה את הכול להראות יותר חשוב. פועל עפ"י כל מה שלמד: מציג את מטרת הפגישה, (אה....) את היעדים (00000) את זמן הפגישה (-------) ומדגיש שאם צריך יש את כל הזמן שבעולם (אלוהים ישמור). כולם מנסים להראות נמרצים.
מתחילים להציג את הנתונים ומתחילים הויכוחים. ה"בירוקרטורים" מתפלפלים, מ... את המוח ומראים שהם הכי בקיאים והכי מקצועיים. ראש הפגישה מנסה להישאר בעניינים, שואל שאלות מנסה גם הוא לשלוף נתונים ואני חושב, אלוהים ישמור, מתי זה יגמר???
עוברת לה שעה ועוד שעה, המטרה מזמן נשכחה, הויכוחים ממשיכים ואני כבר מיומן: יד על המצח, מבט לרצפה, העט חזק חזק ביד ו... למצב. מישהו קולט אותי, אוי לבושה, אני פותח עיניים ועוצם חזק, פותח, עוצם חזק, פותח, עוצם חזק..., מנסה להראות כאילו רק מנסה לרכז את המחשבה. כנראה שזה עבד, הוא ממשיך בקשקושיו. הראש מסכם, אומר "היה מצוין! אולי לא דיברנו על מה שתוכנן אבל אין ספק: מה שהוצג היה שווה כל דקה מהזמן". ה"בירוקרטורים" מהנהנים בחשיבות ובהסכמה, אחרים (ובתוכם אני) מהנהנים בחשיבות ובחנופה. חזרה למשרד.
העייפות מתעצמת ולא מרפה. "עננים אפורים" סביב הראש שלי. קפה שחור חזק כבר לא עושה את העבודה. וקדימה למיילים, עוד שורה ועוד שורה איזה שעמום איזו בטלה סמויה. ואני מדמיין איך הלילה בא ואני ניכנס למיטה. אבל השעה רק אחת ובארגון הגדול , כשבוס נימצא, רצוי להישאר עד מאוחר. אז אני הולך לאינטרנט, כאילו למטרות עבודה, ניכנס לקפה, קורא עוד תגובה, לרגע מתעורר אבל האווירה שוב מצניחה, מישהו מגיע, אני חוזר מהר לאתר העבודה, מסתכל בנתונים עם פרצוף מלא מחשבה, סוגר את האתר וחוזר למשרד.
עוד פגישה, הפעם אני בראשה. מגיעים העובדים, מכירים אותי, יודעים שאם יתחילו לקשקש, הפתיל שלי קצר. הם רואים את עיני, שומעים את קולי, מבינים את המצב ומתחילים לקשקש. הפתיל מתקצר, אני מתעצבן, הם מקשקשים, אני מתעצבן, מנסה להיות מנומס, מסביר מה הקו, לא עובד, אני מפוצץ את הפגישה. אחר כך מתחיל שוב לפחד, העלבתי אותם אולי הם ינקמו? הולך לקפה ושימות העולם, כותב תגובה, קורא תגובה, התגובה טובה אני נרגע. פתאום מרחם על העובד שניפגע. קורא לו לפגישה, מתנצל ומלטף, (מדמיין את הפרישה) מספר בדיחה - העובד נירגע.
הבוס קורא לי, מבקש הסברים: "איך זה יתכן שזה בחוץ וההוא בפנים, ההוא הלך וההיא חזרה והפונט בשקף השלישי, לא בצורה הנכונה?" הוא מטיף לי שכנראה לא הבנתי את העניין ושואל איך למען השם הוא יסביר זאת להנהלה? אבל הבוס יחסית חדש, ואני בבירוקרטיה של הארגון הגדול כבר מיומן, ובשניות אני מסביר לו איך התקלה היא באשמתה של החטיבה השנייה. הוא מרוצה, האשמה לא עליו, אפשר בקלות להמשיך באותו המצב.
הערב הגיע, הבוס הלך, עוד מייל מיותר וסוגרים את המשרד.
עכשיו בקפה, המרץ חזר. מחר יום חדש. קדימה לעבודה.
|
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני מודה שאומץ לא בהכרח הוליך אותי
בסופו של יום זה כנראה היה מונע מפחד
רק פחד אחר...
<היום להסתכל לאחור זה קל>
יום טוב!
אמביולנטית - קודם כל תודה רבה על המחמאה. עושה לי טוב כל פעם מחדש.
ובקשר לניצול המיטה - אצלינו בארגון זה מאוד לא מקובל. הלוואי שיהיה את האומץ לסטות מדי פעם , ולו במעט, מהמקובל.
תודה רבה.
manobela.
אני מודה שאני מקנא בך שהיה בך האומץ לעזוב הכל ולבנות מחדש.
עניין הפחד והטיעונים ההגיוניים שהוא מוליד - כל כך נכון, לא חשבתי על זה כך.
הלוואי ויהיה לי את האומץ שהיה לך. בינתיים, אני עדיין פחדן.
תודה רבה.
חברה שלי תודה רבה.
אני בהחלט יחשוב על זה.
העובדה שאת מאמינה בי בהחלט מחזקת.
אתה כותב מקסים - זה קודם כל
עייפות בעבודה, זו ממש צרה ובעיקר אם היום הוא ארוך, אינסופי
וחייבים לדפוק שעון.
אולי היית צריל לנצל את המיטה הזו... העובד שלך בטוח היה הרבה יותר
מבסוט...
ג'ו ידידי
לפני שנה וחצי כתבתי את הפוסט הזה <זה שכתבת במילים>
בראשי הוא נכתב
וגם התגובות שלך מתחברות לי מאוד
לפני שנה וחצי הייתי פרוד טרי
באחת, הכל הרגיש סתמי
הרגשתי שאני יכול לראות אל מעבר
כאילו שעבר בי שיעור מסוער
פתאום ראיתי בעיקר תלבושות גדולות על חיים קטנים
בכולם ראיתי את מה שבי
..............
חבר יקר,
אם המבצר נפל, אין טעם להאחז בגשר
אני, בזמנו, השלמתי את המלאכה שהתחילה
התפטרתי, עזבתי דירה, ארזתי הכל למחסן קטן
לקחתי כרטיס אשראי וכרטיס טיסה
חזרתי אחרי שנה
.............
למדתי שהפחד משתק בטיעונים הגיוניים
החיים מראים שהגיון הוא עניין סובייקטיבי
היום אני מרגיש אותו דבר <מצ'עמם בישיבות>
אבל לפחות היה לי כיף :-)
יום טוב
אני לא כל כך מכירה את הטירוף הזה של עבודה בארגון גדול, זה נשמע מטורף והבעיה היא שאין מקום לעייפות, לתלונות ולמצבי רוח. זה קשה, אבל גם מעניין.
אני לא יכולה לתת עצה לגבי אופן העבודה וכאלה, אבל דיברו על שינוי ועל האומץ לעשות אותו. בנושא הזה אני אומרת השינוי מתחיל במחשבה, תחשוב עליו, תדמיין אותו והוא יקרה.
כמו שאמר רבי נחמן מברסלב:
"האם יש משהו שאתה משתוקק לו, או משהו שהיית רוצה מאוד שיקרה? התמקד בו, בכל יכולת הריכוז שלך. דמיין לך אותו בפרטי פרטים. אם רצונך איתן דיו, וריכוזך עז דיו, תוכל לממש את משאלותיך"
מאמינה בך!!
שיהיה אחלה יום.
נתי
לבנה אם הצלחתי לחייך אותך אז היה שווה לעבור את היום הזה בעבודה...
מעבר לכך, אכן הותק בארגון גדול הוא יתרון לא קטן.
כותיק, שמכיר היטב את היתרון, כתבתי את הפוסט, בין היתר, כי לי זה נימאס.
מקוה שיהיה לי את האומץ לעבור אי פעם ל"ארגון קטן".
תודה רבה.
חגי תודה רבה.
כל מילה נכונה, היישום - לא קל.
לעשות שינוי בארגון - המון מאמץ, סיכויי הצלחה נמוכים ותכלס - אף אחד לא באמת רוצה.
לעבור עבודה? יש לי הרבה מה להפסיד ואכן, אני פוחד.
בכל זאת, אני חושב על זה כל הזמן - תודה רבה.
ג'ו מ
חייכת אותי...
ככה זה שעובדים בתאגיד גדול...
הכל מוכר וחוזר על עצמו (- :
לותק, ידע ולניסיון יש יתרונות...
לילה טוב
הגיע הזמן לעשות שינוי.
מה אני מבלבל את המוח.
הרי אתה יודע את זה בעצמך כבר הרבה זמן.
אבל השנוי מפחיד אותך. יכולות להיות לו השלכות מפחידות.
אז מה עושים?
מחליטים שיהיה שנוי.
מתחילים לחפש נתונים לגבי אופיו של השנוי ומה האפשרויות שעומדות לפניך.
התכנון של השנוי מכניס אנרגיה חבל"ז.
ואחר כך קצת אומץ, וקצת העזה , לקיחה של סיכון מחושב.
האמת? יכול להיות פחות מפחיד מרופא שיניים.
ג'ומ אני מתה לקרוא, הפונט הזה בלתי קריא, ואולי זאת העייפות...
אחזור מחר לקרוא