נחלי דיו רבים נשפכים בניסיון לתת ביטוי לכחה ועוצמתה של האהבה על כל השפעותיה השונות. כאן אבקש לעמוד על יסוד  ההקרבה והנתינה שיש בכח האהבה לעורר וזאת מתוך פרשת השבוע. דומני כי ביטוי חזק ומרשים אפשר למצא  לגבי יעקב, אשר עבד שבע שני תמימות בעבור רחל ולמרות   הזמן הארוך הזה הכתוב מציין שזה נחשב בעיניו כאין

דבר  זה מעמידנו יפה על טיבה של האהבה ועל ההשקעה המבורכת האצורה בקרבה. המעניין בכל הסיפור שאהבתו של יעקב לרחל  לא היתה צולדה של היכרות ממושכת אלא היא זרחה וליבלבלה כבר ממבט ראשון. המפגש נוצר כאשר יעקב עמד ליד הבאר וראה שם את קבוצת הרועים מסביב לבאר ולא משקים את הצאן. יעקב שואל אותם  מדוע הם עומדים שם ולא ממשיכים ברעיית הצאן, והם משיבים לו כדלהלן:

וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן (בראשית פרק כט ,ח).

כלומר האבן כבדה מאוד ויש צורך להמתין עד שיתאספו עוד כמה אנשים כדי לגול אותה מעל הבאר.תוך כדי דבור מגיעה רחל וכאן מתחולל מפנה כביר בליבו של יעקב, לפתע ניצתת בליבו אהבה שאינה יודעת גבול  ואז קורה התרחיש הבא:

 כלומר יעקב רואה את רחל ומיד ניצתת בו אהבה אשר מעצימה את כחו והוא מצליח לגול את האבן לבדו, אולי זה סוג של מבחן גבורה שנועד להרשים את רחל, ובכל זאת ההמשך מלמד כי אהבה מבט ראשון זאת לא כהתה ולא נס ליחה גם בהמשך המבטים לאורך ימים ושנים.