פוסטים אחרונים
- האם גם אתה זקוק לקהל ?(15 שורות על פסיכולוגיה והאח הגדול) 23/2/12
- להתפטר בשביל אהבת אמת 12/3/10
- לדבר מול קהל 11/2/10
- אין סודות בחברה 9/1/10
- האם רק משועממים צופים ב"אח הגדול"? 18/12/09
- תרופות אנטי דכאוניות 27/11/09
ארכיון
תרופות אנטי דכאוניות
המנהל לוקח תרופות אנטי דיכאוניות
עמית שלום אני מנהל בחברת תקשורת. לא מזמן נודע לי שאחד המנהלים שמתחתי, לוקח תרופות נגד דיכאון. אחד העובדים ראה את חפיסת הכדורים מציצה מהתיק שלו, וספר לי. אחרי התלבטות לקחתי את המנהל לשיחה והתברר לי שזה נכון. למעשה, לפי החוזה שלו הוא חייב לדווח על שינוי במצבו הבריאותי, ככה שלא הייתה לו ברירה. בקרוב היחידה שלו אמורה להתחיל פרויקט גדול, ואני חושש שהוא לא יעמוד במשימה. מניסיוני עם אנשים מדוכאים, אני יודע שהתפקוד שלהם נפגע. הם פסיביים, אין להם יוזמה, ובטח שלא שמחת חיים ואנרגיה. אני צריך מישהו שיוביל את הצוות, שיהיה המנוע של העובדים. בנוסף, אני מצפה ממנהל, שידע גם להיות קשוב להם ולצרכים שלהם. כמו שזכור לי, אנשים מדוכאים עסוקים בעיקר בעצמם, וקשה להם מאוד לטפל באחרים ולדאוג להם. כרגע נראה שהמנהל הזה חסר תועלת בשבילי, ואני מתלבט האם לפטר אותו, או להעביר אותו תפקיד. אורן
אורן שלום
האם אנשים שנמצאים בדיכאון עובדים פחות טוב? דיכאון הוא מצב נפשי לא פשוט שחלק מהמאפיינים שלו הם:חוסר כוחות, תחושות עצב ואדישות , חוסר חשק והנאה, ובעיות בשינה ובאכילה. במקרים קיצוניים הוא מביא אנשים להישאר במיטה ללא כוח לקום בבוקר, ואף לאובדנות. אבל יש רמות שונות של דיכאון. יש אנשים שחיים עם דיכאון כל חייהם, ועדיין מתפקדים בעבודה באופן מוצלח. להיפך, דווקא העבודה היא זו ששומרת על בריאותם, ובשעות שהם עובדים, הם כמעט ולא חשים קושי. הדיכאון מתגנב לתוכם, ומשתלט על נפשם דווקא בשעות הערב ובסופי השבוע. כך יוצא שמי שנפגע בעיקר מהיותם דיכאוניים הם יקיריהם, בני הבית. בני הבית, בניגוד לחברים לעבודה, רואים את האדם הדיכאוני כשהוא מכונס בעצמו, כבוי, מרוקן ומרוחק. אני לא בטוח שהמצב של המנהל, מונע ממנו לעבוד כמצופה. לא חווית אותו אדיש, עצוב או פסיבי בפגישתכם. גם העובדים האחרים לא לא התלוננו. חששך התעורר רק כשנודע לך על התרופות. נראה שכדאי להתנתק מהסטיגמה, התרופות הן דווקא סימן טוב במקרה זה. הן מלמדות שהוא מטפל בעצמו ובבעיותיו. המדאיג הוא דווקא אנשים שמכחישים את הקושי, ולא מטפלים בו. בנוסף, יש לזכור שהשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות מאוד נפוץ בימינו. אנשים רבים שיפרו את איכות חייהם בזכותן. לאור זאת, כרגע, ללא עדויות מוצקות לפגיעה בתפקוד של המנהל, לא הייתי מרחיק לכת ונוקט צעדים קיצוניים, כגון אלה שהצעת. הכי חשוב זה לדבר איתו, לשמוע ממנו מה מצבו, ואיך הוא מתמודד. דיווח עצמי הוא אחד הגורמים העיקריים שמתבססים עליהם, כשרוצים לאבחן קשיים נפשיים. אתה צריך לתת בו אמון, שהוא ידווח כשיהיה קושי, ולהגיד לו שזה מה שאתה מצפה ממנו. במקביל ניתן גם להיות עם יד על הדופק. שים לב למידת האקטיביות של המנהל והמוכנות שלו לקחת על עצמו אחריות, וכן להיעדרויות יוצאות דופן. שים לב ליחסים הבין אישיים שלו, והאם ישנן התפרצויות זעם בלתי מוסברות. כמו כן היה קשוב לתחושה של הכפופים לו, האם הם חווים אותו סבלני וקשוב, ומקבלים מענה לקשייהם. בכל מקרה חשוב לדעת, שגם אם המנהל נמצא בקושי כרגע, כדאי לשקול לעזור לו ולתמוך בו , ולא לפטר ולבצע מעשים בלתי הפיכים.
הכותב הוא פסיכולוג קליני. לתגובות: פסיכולוג קליני או amitwa8@gmail.com
הטור מתפרסם בעיתון דה מרקר, מדור קריירה, עמ' 44 בימי חמישי , מידי שבועיים. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עמית שלום
אני מוצאת בפוסט הזה חשיבות רבה. יש כאן נושא רגיש, שמקיף מגוון רחב של אנשים באוכלוסיה. יש הרבה בורות סביב נושא הדכאון וגם סביב הפרעות החרדה. לא מדובר בהכרח במחלת נפש, אבל בציבור שמים מגוון של הפרעות אישיות ומחלות בחבילה אחת. והסטיגמה - פועלת אותו דבר כנגד כל מי שבחבילה.
אנשים רבים במדינה נזקקים בתקופות מסויימות לתמיכה, לפעמים תמיכה כימית. המציאות הלא נורמלית בה אנו חיים - פיגועים, קסאמים, מבצעים צבאיים, אִיומים מצד מדינות רבות, שליחת הילדים לשירות צבאי וכו' - לא תורמת. נוסף על כך גל אלימות, כבישים פקוקים מאד מחד, ומלאי נהגים מסוכנים מאידך... כן חוק, לא חוק, ממשלה מתחלפת כל שנתיים... לא מדובר באוסף של דברים קטנים - יש משהו בחוויה הקיומית בארץ, שגורם לחוסר בטחון בסיסי. אני לא יודעת אם בדקו באופן רשמי את רמת הלחץ והחרדה במדינה שלנו לעומת מדינות אחרות, אבל נדמה לי שנהיה במקומות יפים אי שם בפיסגה.
כפי שהגיבו לפניי - בולטת העובדה שעד שלא נודע לאורן דבר הכדורים לא היתה לו בעיה עם העובד. וחשוב שהוא ורבים אחרים יידעו שלקיחת הכדור אינה הופכת את האדם לחולה או ללא מתפקד. אנשים רבים מכל שכבות האוכלוסיה ומכל מגוון התפקידים יכולים להיות 'לוקחי כדורים'. זה לא פוסל אותם, וסביר שאם לא יודעים שהם לוקחים כדורים, גם לא יבחינו בכך... ובעצם - קיים חוק הגנת הפרטיות, שאמור לשמור על צנעת הפרט גם בתחום הרפואי. כפי שנכתב פה בתגובה לפני - אחת הבעיות היא בכך שנושא פרטי הופך להיות עניין ציבורי, רכילותי. וגם - כפי שצוין, נשאלת השאלה עד כמה המנהל הראשי מתנהל על פי אמות המידה להן מצפה מן העובדים...
חשוב להעלות את המודעות לעניין הזה בקרב הציבור - לעשות סדר בדברים ולהלחם בסטיגמות מיותרות.
שירלי
אני מבין איך המכתב יכול להכעיס
תודה על התגובה האכפתית
תמיד צריך לזכור שעומד מולנו בן אדם
ולא לחרוץ את דינו מהר, או בכלל
תודה על התגובה
אורן שלום רב .
איזה מזל שבהיסח דעת הציצה הקופסא המרשיעה מתוך התיק של המנהל שלוקח תרופות נגד דכאון.
אלולא כך היה לא יכל היה לחוות על בשרו את התמיכה ,האהבה והקבלה שחבריו לעבודה יכלו לספק לו.
מזל שהחוק מגן על חברת התקשורת האומללה מאנשים אלו ומוסיף בחוזה סעיף שמכריח את אותו מנהל לחשוף את נימי נפשו העדינים ביותר ואת מצבו הרפואי ברבים .
בכל התיחסותך במכתב לא כתבת דבר או חצי דבר על מה אמר לך אותו עובד או מהי הרגשתו, תפקוד, יעילותו- ההתיחסות היתה כמו אל נאשם : הראיה הציצה מהתיק, החוזה הכריח, העובד הודה וכו...
בדבריך אתה מצין שאתה "מצפה ממנהל להיות קשוב לעובדים ולצרכיהם" כדאי מאוד שתבדוק האם אתה מנהל הקשוב לצרכים של העובדים שלך? האם המעשה שעשית היה קשוב לעובד,לצרכיו או אולי יותר קשוב לצרכיה הכלכלים של החברה?
ואולי צריך לחשוב כאן על הפער בין הצרכים של מקום העבודה (העסק)להצלחתו ושגשוגו ובין הצרכים של העובדים, של האנשים ( לא תמיד יש קורלציה. וכמנהל יוקל לך לו תבחר מהם ערכי המוסר שאתה הולך איתם .
לענינינו - היד קלה מדי על פטיש הנאשמים. של כולנו. אנשים הסובלים ממחלות "גופניות" קל לנו לחברה יותר להכיל. מה היתה תגובתכם אם במקום התיאור לוקח כדורים נגד דכאון היה רשום חולה ביתר לחץ דם או חולה בסרטן או בסכרת?
השיפוט תמיד צריך להעשות על פי רמת התפקוד שהקושי מאפשר. אכן אם באמת תחתיך נמצא עובד מדוכא, קשה, לא יעיל , לא סבלני וכו מוטב היה לפטר אותו .
אבל אתה לא אומר כי הרגשת משהו בהתנהגותו, יחסו ,תפוקתו של העובד - כל חטאו הוא לקיחת הכדור ודוקא אני רואה את העובדה שמטפל בעצמו ולוקח כדורים כמוכיחה בדיוק את ההיפך , את המטובציה להשאר לתפקד להרגיש יותר טוב .
אתה פועל על פי הידע המוקדם שלך על אנשים בדכאון . אני מזמין אותך לשוטט באינטרנט וללמוד קצת על איך חיים עם.... ולא על "התופעה". יש מקרים רבים מאוד של אנשים שהם נפגעי נפש שתרומתם לחברה ולאנושות בכלל היתה ועדין גבוהה מאין שיעור . "המחלה" הנפשית אינה חזות הכל.
דרך אגב : היום רושמים נוגדי דכאון למגוון רחב מאוד של סימפטומים החל מדיכאון דרך ocd ,הפרעות אכילה, הפרעות חרדה , פוסט טראומה, הפרעות כאב כרוניות , תסמונת המעי הרגיז ועוד .
אורן,
גם אני חושבת שלא למהר ללחוץ על ההדק.
האם התפקוד של המנהל נפגע? האם הוא נראה חסר אנרגיות ומוטיבציה? אם לא - אין מה להתייחס לכך שהוא לוקח כדורים.
מה זה משנה שהוא לוקח כדורים? העיקר שהוא מתפקד!
אם היית אומר שאמור להתחיל פרויקט גדול והמנהל לא מתפקד או חסר אנרגיות - כן הייתי שוקלת לפטר.
חוץ מזה, תרופות נגד דיכאון הן מאוד פופולריות בימנו. זה לא שהוא סובל, חלילה, ממחלה כמו סכיזופרניה.
א. השאלה הראשונה, שצריכה לעמוד לנגד העיניים, היא - כיצד אותו מנהל התנהל עד כה?
ב. הוא לוקח תרופות, משמע הוא מטפל בבעיה.
ג. להכיר בכך, שעכשיו משנודע שאותו מנהל סובל מבעיות, יש חשש של ייחוס כל דבר לבעית הדכאונית, בעוד שבעבר ייתכן והתנהלויות מסוימות היו נסלחות או חולפות מבלי לייחס להן משמעות יותר ממה שיש לייחס.
ד. לאפשר גם לו להמשיך ולהיות אדם ככל האדם, עם תחושות של כעס, תסכול וכו, מצבים שהם לעתים טבעיים במצב של עבודה תובענית ובמיוחד כשנכנסים לפרויקט גדול ותובעני.
ה. הווה אומר לא לצפות ממנו למושלמות במקום שלא היו מצפים מאדם, שאינו סובל מתופעות של דכאון.
ו. לא לשכוח שכתוצאה מכך עלול להיות מצב, שאתה עלול לעשות לו עוול ולכן לא למהר וללחוץ על ההדק.